פריחה מאוחרת: הגילוי מחדש של ברכה אביגד לוי

עד שנות ה־60 של המאה הקודמת, קטיף פרחי בר בישראל היה דבר נהוג ושכיח; שכיח עד כדי היותו סוג של ספורט לאומי. המוני ישראל היו נוהגים לקום בשבת בבוקר, להתניע את רכביהם ולפשוט על השדות הפורחים. הם קטפו פרחי בר כאוות נפשם, לעיתים אף מכרו אותם. בשלב כלשהו הטמיע הציבור המקומי את העובדה שפרחי הבר מקומם בטבע, שהם נחלת הכלל ושאסור לקטוף אותם. 

זה לא קרה מעצמו, אלא בעקבות מסע פרסום מסיבי שהתמקד בבתי הספר, שאותו גיבו בין השאר תשדירי רדיו, ושנועד להגן על הפרחים שהיו בסכנת הכחדה. הציבור נענה לקריאה, ופרחי הבר שבו אל נופי ארצנו. אותו מסע פרסום לשמירה על פרחי הבר נחשב לאחד ממסעות הפרסום הבולטים והמשפיעים בתולדות המדינה. מי שציירה את הפרחים שהופיעו על הכרזה המיתולוגית שהובילה את הקמפיין הייתה ברכה אביגד לוי (1919-2016).

בשבוע שעבר נפתחה בביתן הקרמיקה במוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב התערוכה ״פרח ארץ־ישראלי – ברכה אביגד לוי מציירת על פורצלן נעמן״, שאוצרת ד״ר עירית ציפר – אוצרת הביתנים קרמיקה ונחושתן של המוזיאון. בתערוכה מוצגים מגוון פריטים שעליהם מתנוססים פרחי הבר שציירה אביגד לוי, בראשם כלי פורצלן (חרסינה) של נעמן המעוטרים בדקאלים (מדבקות) של ציורי פרחי ארץ־ישראל שצוירו במיוחד בעבור נעמן והותאמו לצורת הכלי. כלים אלה נוצרו החל משנת 1983 ובמהלך שנות ה־80, והם מהווים מעין המשך לספרים שבהם הופיעו איוריה של אביגד לוי, שגם הם מוצגים בתערוכה.

צלחות מזכרת. אוסף חנן ליסאי ונכדתו אלומה פישמן, רעננה

מתווה לצלחת. אוסף שמעון בדר

אביגד לוי נולדה בלטביה בשנת 1919 בשם ביאטריקס גוטמן. זמן לא רב לאחר היוולדה היגרה משפחתה לעיר דרמשטט שבגרמניה. לעולם הצמחים נחשפה עוד בילדותה, כשאביה הרוקח חשף אותה לסודות צמחי המרפא. בנעוריה הייתה פעילה בתנועת נוער ציונית, וכבר בגיל 13 החלה ללמוד ציור. לאחר שביקרה בתערוכת ציורי פרחים בגרמניה, החליטה שבעתיד תצייר את פרחי הבר של ארץ־ישראל. בשנת 1935, בהיותה בת 16, עלתה לארץ במסגרת ״עליית הנוער״ והתיישבה בתל חי.

באחד הבקרים בעת שהותה בתל חי הגיעה לביקור הנרייטה סולד. אביגד לוי הראתה לה מחברת ובה ציורים שציירה. סולד התרשמה מיכולותיה האמנותיים של הנערה והחליטה להעניק לה מלגת לימודים בבצלאל. כך החלה בשנת 1937 את לימודיה במחזור השני של ״בצלאל החדש״, שבו למדו בין השאר גם רות שלוס ופרידל שטרן. המשימה הראשונה שהוטלה עליה הייתה לצייר עטיפה לספר ״פרחי הארץ״. בשנת 1941 נישאה למאיר (קורט) לוי. את השם אביגד אימצה לאחר מותו של בנה – גד.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

ציוריה של אביגד לוי הוצגו לראשונה בתערוכת הפרחים הארצית בגן האם בחיפה – תערוכה שנתית שיסד ראש העירייה אבא חושי ושמיתגה את חיפה כ״עיר הפרחים״. מכאן הייתה קצרה הדרך לשיתוף פעולה עם מחלקת החינוך של העירייה והמחברים הבוטנאי זאב ברלינגר והביולוג ד״ר צבי זילברשטין שלימדו בבית הספר הריאלי העברי בחיפה, לפרסום הספר הראשון שאיירה, ״פרחי הכרמל״ (1958). דפי הספרים, שעל פניהם הופיע ציור הפרח ועל גבם הביאור הבוטני, קובצו לילקוט וחולקו מדי יום שישי לתלמידי בתי הספר.

מתוך הספרים ״פרחי הכרמל״ ו״פרחי הגליל״, שלכתיבתו הצטרף עוזי פז – המנהל הראשון של רשות שמורות הטבע – הוכנה באמצע שנות ה־60 הכרזה ״פרחי בר מוגנים״ של רשות שמורות הטבע. הכרזה ליוותה את המסע שעוגן בחוק ההגנה על ערכי הטבע (1963). ראשית הכרזה הייתה בגרסאות צנועות שהדפיסה עיריית חיפה במימון מפעלי בלובנד־תלמה וממגורות דגון בבעלות ראובן הכט, שיזם מסע הסברה לשמירת נוף הנוף הטבעי של הארץ. בחסות רשות שמורות הטבע הוציאה החברה את אלבום פרחי בר בישראל. תצלומי הפרחים חולקו עם רכישת מרגרינה מתוצרתה.

נושא ארץ־ישראלי

בית החרושת נעמן, מראשוני המפעלים של התעשייה הקיבוצית, נוסד בקיבוץ כפר מסריק בשנת 1939 כמפעל לייצור לבנים מטין שנכרה על גדות נחל נעמן. עד מהרה התפתח המפעל והיה ל״נעמן פורצלן״ – המפעל היחיד בארץ לייצור כלי חרסינה. בשנת 1983, בעת חיפושיו אחר נושא ארץ־ישראלי לעיטור כלי שולחן, הציע שמעון בדר, המעצב הראשי של נעמן לאביגד לוי לעצב עיטורים של פרחי בר לכלי פורצלן לבנים.

אביגד נענתה להזמנה. מפעל אירופי הדפיס את הדקאלים; מערכות פרחי הבר הראשונות נשלחו לנשיא המדינה ולשגרירויות ישראל בעולם, ואף יוצאו לארצות הברית. אך יצור הכלים שהביאו את פרחי ארץ־ישראל אל שולחן האוכל, חדל זמן לא רב לאחר שהחל, וזאת עקב שריפה שפרצה בנעמן וכילתה את הדקאלים.

״ברכה אביגד, שנודעה בעיקר בציורי הפרחים שלה, הייתה מטובי הציירים שציירו את צמחיית הארץ. הציור שלה הוא לא ציור מדעי, אלא ציור מלא השראה ורוח״

לדבריה של אוצרת התערוכה, עירית ציפר, התערוכה מאירה פן אחד בתולדות הקרמיקה התעשייתית בארץ, שחדלה בשלהי המאה הקודמת. ״דומה שברכה אביגד, שנודעה בעיקר בציורי הפרחים שלה, הייתה מטובי הציירים שציירו את צמחיית הארץ״, היא מדגישה. ״הציור שלה הוא לא ציור מדעי, אלא ציור מלא השראה ורוח״. עוד מספרת ציפר כי אביגד לוי חברה אל מחברים שונים ובוטנאים, בפרסום פרחי ארץ־ישראל.

״על הספרים הללו התחנך דור שלם, מסוף שנות ה־50, להכרת פרחי הארץ ולשמירה עליהם. ציוריה אינם ציורים בוטניים. היא ציירה אך ורק בטבע, לא מתוך דפוסי ציור החוזרים על עצמם, אלא מתוך התפעמות מהטבע שבחיקו מצאה מנוחה. כל פרח היה חדש בשבילה, כמו ראתה אותו בפעם הראשונה. היא התייחסה אל הציורים כאל פרי בטן שילדה, והייתה קשורה אל התמונות בלב ונפש״.

ספלים שונים. אוסף חנן ליסאי ונכדתו אלומה פישמן, רעננה

ציפר מוסיפה שהיא התוודעה לאביגד מחדש באמצעות כלי נעמן. ״את הכרזה ׳פרחי בר מוגנים׳ הכיר כל ילד שגדל בארץ בשנות ה־60, ואני ביניהם. אינני זוכרת שידעתי מי צייר את הפרחים הנהדרים בכרזה. ב־2016 ראיתי צלחת נעמן יפהפייה מעוטרת בכמה פרחי בר. הצלחת שבתה את לבי וקניתי אותה. לא קישרתי אז בין הכרזה לעיטור המרהיב ביופיו. חיפשתי ברשת ומצאתי שהציורים הם של ברכה אביגד. בתערוכה ניסיתי ליצור את הקשר בין התעשייה המקומית, המולדת והטבע עם ההבט האנושי, כדי להציג את הציירת שציירה את פרחי הבר של הארץ מתוך שליחות שהחלה כשהייתה תלמידת בית ספר בגרמניה״.

בשנת 2001 פירסמה אביגד לוי את ספרה האוטוביוגרפי ״סיפור על מרחקים קרובים״. בערוב ימיה תרמה את עזבונה האמנותי, שכלל את כל ציורי הפרחים המקוריים בצבעי מים, לגן הבוטני של האוניברסיטה העברית בהר הצופים בירושלים. תרומתה כציירת פרחי בר הייתה משמעותית, שכן עבודתה האמנותית חוללה שינוי של ממש, במסגרת המאמצים לשמירת הטבע; מאמצים שמהפירות שלהם אנו נהנים כיום, שישה עשורים לאחר הקמפיין המוצלח, כשאנחנו מתניעים בעצמנו את הרכבים בשבת בבוקר ופושטים על השדות, שבהם גדלים פרחי הבר.

פרח ארץ־ישראלי | אוצרת: עירית ציפר
מוזיאון ארץ ישראל, חיים לבנון 2, תל אביב
נעילה: 15 בפברואר 2020

The post פריחה מאוחרת: הגילוי מחדש של ברכה אביגד לוי appeared first on מגזין פורטפוליו.