עבודה בעיניים // אבנר פינצ׳ובר

הפרטים הטכניים

אבנר פינצ׳ובר, מציג את עבודת הווידאו Riot Glass בביאנלה השביעית לרישום בבית האמנים בירושלים, עד ה־15.2.2020. התערוכה פתוחה בכל ימות השבוע מלבד יום ראשון. אוצרת: הדס מאור.

מי אני

בוגר התוכנית ללימודי המשך של המדרשה, 2018. בוגר הטכניון בהצטיינות בארכיטקטורה, 2012. השנה זכיתי במענקים מטעם מפעל הפיס וקרן אוסטרובסקי. הצגתי בין היתר במוזיאון לאמנות עכשווית של קראקוב, Trinity Laban Conservatoire ,Museum Basler Papiermühle, Moderna Museet Malmö, מוזיאון ינקו־דאדא בעין הוד, המרכז לאמנות עכשווית בערד, גבעון פורום לאמנות, המקרר ובגלריה בנימין, שבה אני חבר.

העבודה

בווידאו אני נראה זורק אבנים אל קיר זכוכית גדול מימדים, המורכב מלוחות זכוכית בטחון שמיועדים לעמוד בפגיעה. רוב הזמן האבנים עצמן נשברות או קופצות חזרה אלי והזכוכית נותרת אדישה, וברגעים מסוימים אני מצליח להסב לקיר נזק. Riot Glass ממשיכה סדרה של עבודות פרפורמנס־עבור־מצלמה, שבכולן אני מבצע פעולות אגרסיביות אך חסרות תוחלת כלפי מבנה ארכיטקטוני. בכולן קיים גם ההיבט הרישומי, בדמות סימנים וצלקות שהפעולה מותירה. העבודה צולמה למול נוף פתוח והצופים ניצבים מהעבר השני של הזכוכית, כך שחלק מהזמן נראה כאילו האבנים מוטחות ישירות אל המתבונן.

Riot Glass ממשיכה סדרה של עבודות פרפורמנס־עבור־מצלמה, שבכולן אני מבצע פעולות אגרסיביות אך חסרות תוחלת
כלפי מבנה ארכיטקטוני. בכולן קיים גם ההיבט הרישומי, בדמות סימנים וצלקות שהפעולה מותירה

אבנר פינצ׳ובר, פרט מתוך הוידאו Riot Glass. צילומים: בצלאל בן חיים

העבודה נולדה כהצעה עבור הביאנלה לרישום. הדס מאור, האוצרת הראשית של הביאנלה, ליוותה את התהליך מתחילתו. זו הייתה רכבת הרים פסיכית מבחינה הפקתית ותקציבית. השפל העמוק ביותר היה יום לפני הצילומים, כשצוות ההקמה כבר נמצא בלוקיישן בחיפה ואני ברכב עמוס בדרך לשם, ספק הזכוכית מתקשר ומודיע שכל הלוחות – 1.4 טון – נפלו מהמשאית ונותרו רק רסיסים על הכביש. כמובן שהיה צריך לבטל הכל ולהפיק יום צילום חדש. אבל אפילו בלי האירוע הזה, חריג בכל קנה מידה, זו היתה הפקה מורכבת מאוד שדרשה תקציב גבוה במיוחד ואין־סוף אישורים בכדי להשלימה. לכן הרגעים המשמחים ביותר היו כשקיבלתי את התמיכות ממפעל הפיס, מקרן אוסטרובסקי ומאוניברסיטת חיפה, שאפשרו להוציא את הפרויקט אל הפועל.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

תעבירו את זה הלאה

במקור הדס ואני רצינו שהעבודה תוצג כפרפורמנס לייב בערב הפתיחה של הביאנלה. השאריות הפיזיות של הפעולה היו אמורות להיות מוצגות לאורך התערוכה. ערכנו סיורי לוקיישנים שונים והיינו במגעים עם לא מעט גורמים, שחלקם רצו את הפרפורמנס, אך בסופו של דבר זה לא הסתדר במסגרת התערוכה הנוכחית. אני לגמרי שלם עם נוכחות העבודה כווידאו בתערוכה, אך לא זנחנו את החלום. לכן תשובתי היא – כל מוסד או חלל שיכול להכיל את העבודה החיה מבחינת מימדים והפקה – לשם אני מכוון.

פלוס אחד

כסאות, 2018. בווידאו אני מטיח כיסאות בקיר גבס במשך 12 דקות. באופן מפתיע, חלקם ננעצים בקיר ונותרים תלויים עליו, אבל מהר מאד על כל אחד שאני מצליח לנעוץ שניים נופלים. הצגתי את העבודה ב״תרגילי גמישות״, תערוכת הסיום של התוכנית ללימודי המשך במדרשה, שאצרה נוגה דוידסון בגלריה הירקון 19. העבודה זכתה להרבה תגובות טובות. מאז היא נסעה ל־20 פסטיבלים ברחבי העולם וזכתה בארבעה ציונים לשבח.