מי?
דינה יקרסון, בת 36, גרה בתל אביב בשכונת שפירא.
אתר / אינסטגרם
סטטוס זוגי?
בזוגיות עם האמן מאיר טאטי, ויש לנו ילד בשם יער.
מה בצלחת?
אוכלת הכל בגדול, בלי הגבלות, פרט לכמה דברים שאני ממש לא נוגעת בהם: חלקי פנים, חלווה ואפרסמונים. אוכל זה אחת מההנאות הכי גדולות שלי, ומסוגלת לאכול סושי בכל יום (וגם מרק קובה סלק).
איפה ומתי אפשר לראות את העבודות שלך ומה כדאי שנדע עליהן לפני שאנחנו רצים לשם?
עד סוף החודש (28.12) מציגה את תערוכת היחיד ״שחייה לילית״ בגלריה מאיה שבקריית המלאכה בתל־אביב. העבודות בתערוכה הנוכחית נוצרו בעקבות ביקורים נשנים בבית־הקיץ (דאצ׳ה) של משפחתי בפאתי סנט־פטרבורג שברוסיה. הבית ממוקם בלב יער וסביבו אגמים, ועבורי זהו מרחב ביניים, זר ומוכר בו זמנית. שם, אני בה בעת מתבוננת מהצד ונפעמת כתיירת מהריחות והצבעים והסצנות הנגלות לעיניי, אך גם חוזרת לעבר, למחוזות ילדותי.
בעבודות מתגלמות סצנות ליליות מגוונות המחברות בין עולם פנטסטי, אפל ומדומיין, לבין רשמים מנטליים מהמציאות. שם התערוכה מגלם תחושת הנאה המהולה בסכנה ובריגוש (כי מה שקורה בלילה לא קורה ביום), ואני מקווה שזו גם החוויה שהעבודות מעבירות, כמו קפיצה לאגם קר באמצע הלילה, כשלא ניתן לראות את הקרקע. התערוכה מלווה בסיפור קצר שכתבה מעין איתן, המתפקד כמעין ציור טקסטואלי נוסף.
איזה אמן מפורסם פגשת ואיך היה?
כחלק מלימודי מגמת אמנות במוזיאון ישראל, בכיתה י״ב, ישבנו לשיחה עם האמן ינקו שוניברי לרגל הרטרוספקטיבה שלו במוזיאון. התערוכה והשיחה עמו הותירו עליי רושם עז.
• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>
פרויקט החלומות
אילו היה לי המון (!) תקציב, הייתי רוצה ליצור מיצב ציור טוטאלי. יש דוגמאות רבות של אמנים שבונים מיצבים שבהם המבנה כולו הופך לעבודת אמנות, לדוגממה האמן המעולה ת׳יסטר גייטס (Theaster Gates) שלוקח מבנים ישנים, מפרק ומשחזר חלקים מהם והופך אותם למיצבים טוטאליים.
הרעיון שלי הוא לבנות מבנה שלם המדמה בנין ישן, עם חדרים שונים, וליצור עבודות עבור החללים והרהיטים של המבנה. כך שכל חדר יספר סיפור אחר ויעניק חוויה אחרת למבקרים. הציורים יוטמעו בתוך החללים ובתוך הרהיטים. פרויקט מסוג זה מזמן שיתופי פעולה רבים עם אמנים במדיומים שונים: פסלים, אמני סאונד, יוצרי וידיאו ומעצבים, ודורש כמובן תקציב מכובד.
מהו פריט הלבוש האחרון שקנית?
הפריטים האחרונים שנוספו לארון שלי דווקא לא נקנו, אלא נלקחו מהעזבון של אמי, שנפטרה לא מזמן. אמא הייתה חובבת מושבעת של ביגוד מיוחד במינו – החל מבגדי מעצבים ועד למציאות בחנויות מפתיעות, ולכן היה לה אוסף מרשים מאוד של בגדים שעבר אליי בירושה. אחת התוספות המעניינות זו שמלת וינטג׳ שסבתא שלי לבשה בשנות ה־50. השמלה הוצרה למידותיה של אמי, וכרגע אני עומלת על התאמתה למידותיי.
רוצה להשתתף במדור? שלחו לנו מייל לכתובת hi@prtfl.co.il
לקריאת כל המדורים לחצו כאן
The post מה קורה // דינה יקרסון appeared first on מגזין פורטפוליו.