Yuval:
הי שיר, הי עדי. מה שלומכן?
Shir:
טוב! מה שלומך?
Yuval:
לא רע בכלל!
Adi:
שבת בבוקר יום יפה
Yuval:
לגמרי. איך היה ערב ההשקה?
Shir:
היה מרגש. זאת הפעם הראשונה שאצרנו תערוכה ונהנינו לראות את התגובות של המבקרים. היה גם פרפורמנס של חיים הכורך, שפירק ספרים וכרך אותם מחדש לספר גדול אחד, וגם הופעה של פוטוסוניק, שמייצרים סאונד מקרני אור באופן אנלוגי, כך שהיה הרבה אקשן. וגם ברד ופופקורן…
Yuval:
איך באמת קרה שאצרתן תערוכה?
Adi:
שיר ואני מלמדות במכון, במחלקה לתקשורת חזותית, ולשמחתי הזדמן לנו לעבוד יחד על תערוכה שנולדה מכיוון אחד והתגלגלה לכיוון אחר, אחרי שנפלה לידנו. הגרעין הרעיוני שלה צמח מתוך רצון להרחיב את השיח על שדה העיצוב הגרפי: לקחנו את זה לתכנים שעניינו אותנו ולמציגים מטווח רחב של יצירה חזותית
Yuval:
מה היה אותו כיוון ראשוני?
Adi:
היתה בעיקר כותרת, No Graphics, וזה היה מספיק רחב כדי שנוכל לזקק את זה למקום שמעניין אותנו, שקשור לעמדה העכשווית של המעצב/ת
Yuval:
אז תגידו רקע כל אחת מה הרקע שלכן, איפה למדתן ומתי, מה עשיתן מאז ומה אתן מלמדות היום
Shir:
למדתי בשנקר, במחלקה לתקשורת חזותית, ומשם המשכתי לעבודה בעיתון הארץ בדה-מרקר, הייתי עורכת גרפית של מוסף סוף השבוע, MarkerWeek, במשך שלוש שנים, ואז נרשמתי לתואר שני בפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. אני מלמדת קורסים מעשיים ועיוניים במכון הטכנולוגי (עיצוב אריזה, עיצוב שילוט, סמינר פרויקט גמר, מחקר וכתיבה) וגם קורס באוניברסיטת תל אביב – בנושא אחר לגמרי – קריאה מודרכת ב״הגיונות״ של דקארט
Adi:
למדתי במכון הטכנולוגי, במחלקה לתקשורת חזותית. משם פלרטטתי עם עולם עיצוב האופנה, עבדתי ב-Renuar כמעצבת, ובמקביל התחלתי מיד ללמד במכון קורסים בנושאים רבים. בשנים האחרונות אני מלמדת יסודות העיצוב לשנה א׳, רכזת המכינות לעיצוב ומרצה בלימודי חוץ. כמו כן, לומדת לתואר שני בתוכנית הבינתחומית באמנויות באוניברסיטת תל אביב וכותבת את התזה בנושא גליצ׳ ארט. התחברנו על רקע דומה כי שתינו מעצבות שגם עוסקות בתיאוריה וגם גרות ביפו ☺
Yuval:
ולמה נו גרפיקס?
Shir:
עניין אותנו לחשוב על הצד הפחות מוכר של העיסוק בעיצוב גרפי, הצד הפחות זוהר, אולי אפילו השלילי
Yuval:
למה עניין ולמה שלילי?
Adi:
מתוך העיסוק היומיומי שלנו בעיצוב ראינו שיש מתח וסתירות בין התיאוריה ולימודי העיצוב לבין עולם העיצוב דה פקטו
Shir:
ישנם נושאים שפחות נוטים לדבר עליהם ביחס לתפקיד המעצב וליחסי הכוחות שהוא פועל בתוכם
Adi:
המתח שנוצר בין המעצב ללקוח, בין אמירה אישית לבין בריף
Shir:
בין הצורך להתפרנס לבין היושרה המקצועית והאמנותית
Yuval:
אז מה ביקשתן מהמעצבים ומהמעצבות (זה רק אנשים מעולם העיצוב?) לעשות לתערוכה?
Shir:
ראשית, כמעט כל המציגים באים מעולם העיצוב, אך לא כולם. רן סלוין הוא אמן פלסטי, אמן וידאו, ודניל אומנסקי עוסק בשפה בכלים של מתכנת. גם דודיק אופנהיים הוא מעצב ומוסיקאי שהפך לאמן. כולם מקיימים יחסים מורכבים עם עיצוב גרפי
Adi:
כתבנו בריף שמבוסס על עבודה של דניאל איטוק, שכולו מורכב מ-Yes ומ-No, אפרופו No Graphics. הרעיון היה לייצר, בזעיר אנפין, את החוקיות ואת יחסי הכוחות שהמעצב מתמודד איתם. המעצבים נאלצו להגיב לבריף – לקבל או למרוד בו
Yuval:
בואו תתנו כמה דוגמאות מתוך התערוכה
Adi:
העבודה של איתן ברטל: עבודה אינטראקטיבית שבה צריך להתאים בין סטארטאפיסט לסכום הכסף שאותו הוא הרוויח באקזיט – מעין בדיחה על חשבון הבועה ההייטקיסטית ההזויה, שכללי המשחק שלה משפיעים גם על עולם העיצוב
Shir:
דוגמה אחרת היא העבודה של דודיק אופנהיים, סדרה שהוא קורא לה ״גיבורי תרבות״, ובה הוא גוזר את המדור הקבוע של מוסף הארץ, ״ענייני פנים״, ומקשקש על הפרצופים בעזרת שלל כלי כתיבה, ובכך משחית עבודה של מעצב גרפי אחר
Adi:
דודיק גם בנה, במיוחד לכבוד התערוכה, גשר עץ, מעין שביל ארכיאולוגי, שמכוון את המבקרים בתערוכה לחוות את ההתרחשות בחלל כפי שהוא היה רוצה. העבודה מנכיחה סוג של משטור, שליטה, הפעלת כוח על המבקר
Shir:
ישנה גם העבודה של תמי ויזל, מעצבת בוגרת המכון שגם מלמדת שם, והיא יושבת על התפר בין עיצוב גרפי לעיצוב שיער (ספרות). העבודה שלה – מיצב סאונד של קרמיקה לבנה עם כיור חפיפה שחור שממנו זולגים כבלים שחורים דמויי שיער – מנסחת בעיני באופן מרתק את הפער ואת הקירבה בין שני התחומים. היא כמעט עבודה טיפוגרפית ביחס שבין השחור ללבן אבל היא מורדת באופן כל כך עמוק בשטיחות של העיצוב הגרפי
Yuval:
אז אני רוצה להבין מה אתן רוצות להגיד: שהמעצב הוא גם אמן? שצריך לשנות משהו בדרך שבה מלמדים עיצוב? שהמעצבים לא משרתים לקוחות? כל התשובות נכונות?…
Shir:
אנחנו רוצות לשבור את הדיכוטומיה ואת ההיררכיה בין עיצוב ואמנות. לאפשר שיח שלא נשאר שבוי בטרמינולוגיה הזאת, ומכיר גם בלקוח ובבריף כאלמנט מרכזי בתהליך העיצוב. עיצוב תמיד כרוך בהמון אספקטים, הוא לא נמדד רק ביחס לעולם האמנות, אלא מקיף תחומים רבים כמו טכנולוגיה, כלכלה, פוליטיקה ואידיאולוגיה. בין היתר, הוא מגיב גם לעולם האמנות
Adi:
העבודה של אביגיל ריינר היא דוגמה טוב לזה: מעצבת גרפית מובהקת ששברה את הגבולות המוכרים של פורמט הספר. במשך כמה חודשים היא אספה שאריות מבית דפוס וכרכה אותן לספר גדול. לספר תוכנן מעין שולחן עם מגרעת שבנויה למידותיו. כך הספר הפך לאובייקט נייח שנטוע באופן מתוכנן בחלל אבל עובר שינוי ללא הרף, שכן הדפים שלו נתלשים על ידי המבקרים
Yuval:
אז איך מצליחים לשבור את הדיכוטומיה ואת ההיררכיה בין עיצוב ואמנות לא רק בגלריה? ומה יהיה ההבדל בתוצרי העיצוב אם זה יקרה?
Shir:
יש דברים שצריך לבחון אותם בתנאי מעבדה, והגלריה היא מקום טוב לעשות את זה. לא ניסחנו מניפסט שקורא לשינוי של עולם העיצוב באופן כללי, בעיקר באנו עם שאלות שעלו לנו במהלך השנים שבהן עסקנו בתחום וניסינו לבחון אותן בשקט שאיפשרה לנו הגלריה. זאת שאלה טובה, וצריך לחשוב כיצד מתרגמים את המסקנות הללו לתובנות אופרטיביות
Yuval:
מה המסקנה מהעבודות שמוצגות בתערוכה? מה אתן רוצות שיקרה למי שיבקר בה? שמה הוא יחשוב?
Adi:
היינו רוצות שהמבקר יידבק בשאלות הללו, בעיקר הסטודנטים, שהן יתחילו להציק לו, שמשהו מהרוח הזאת יעבור כמו וירוס, בלתי נראה אבל יכול ליצור הרבה נזק
Yuval:
לגמרי. משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?
Shir:
נראה לי שסיכמנו את זה ☺ שבת שלום
