למה כולם כל כך אוהבים סטריט־ארט? אחת הסיבות טמונה בכך שזוהי אמנות נגישה, תקשורתית, מצטלמת מצוין. סיבה נוספת היא כנראה קנה המידה המרשים: לא פעם מדובר בציורים מורכבים, צבעוניים ועצומים על קירות ענק. סיבה שלישית היא חדוות הגילוי והריגוש של שותפות לסוד פרוע. כי אמנות רחוב בדרך כלל לא מבקשת רשות. להיפך, היא מעדיפה לחיות בשוליים, צצה בין־לילה בסמטאות ומתפשטת באזורי דמדומים אורבניים ולא במרכזי הערים או בשכונות מצוחצחות.
כוח המשיכה של הסטריט־ארט פועל בשנים האחרונות כזרז לג׳נטריפיקציה וכאטרקציית חובה בתיירות אורבנית, מעודכנת וסקרנית. אבל יחד עם הפופולריות הגואה מגיע ״המחיר״ בדמות ריכוך הקצוות החדים. אמנות רחוב כבר מזמן איבדה את היבט המחאה שליווה אותה בימיה הקשוחים (אם לא לוקחים בחשבון את ההפתעות של בנקסי ופה ושם גם כמה יוצרים אחרים, שמעדיפים לשמור על פרופיל נמוך ויצירה עצמאית ברמה גבוהה).
ליר ניצן, נרקיס ג׳ופה, דפנה דגן
אור אילון
Monkey rmg
סהר הררי
אדר קיילין וליאן ברונשטיין
אוהבים את זה או לא – אמנות אורבנית, כמו תרבות הקעקועים, כבר נכנסה למיינסטרים: מזה שנים שאמני רחוב ברמות שונות של יוקרה מקצועית וכישרון נוקטים מידות משתנות של מסתוריות, ומקפידים למתג את עצמם ולהיות מזוהים היטב – כדי לקבל הזמנות עבודה מיזמי נדל״ן, גלריות לאמנות ומפיקי אירועים. ואם כבר עבודות בהזמנה, אז כמה שיותר גדול, עמוס ומוגזם – יותר טוב.
אוהבים את זה או לא – אמנות אורבנית, כמו תרבות הקעקועים, כבר נכנסה למיינסטרים. ואם כבר עבודות בהזמנה, אז כמה שיותר גדול, עמוס ומוגזם – יותר טוב
כאן נכנסת לתמונה היוזמה של חברת אנשי העיר (מקבוצת הבנייה רוטשטיין) והאוצרת יערה זקס, שמרימים השבוע בפעם השנייה מוזיאון פופ־אפ של אמנות אורבנית לשישה ימים בלבד בבניין המיועד להריסה, ברחוב קצנלסון 7 בתל אביב. ארבע קומות, 15 דירות, וכ־100 אמנים (אולי יותר, לא ספרתי) שהשתלטו על המקום בבלגן מאורגן – כל אחד יודע בדיוק איזה שטח הוא מקבל: מי במטבח, מי באמבטיה ומי בסלון. בפעם הקודמת שעשו את זה – באפריל (הפתיחה הייתה ביום הבחירות) הגיעו 22 אלף איש. הפעם הם מצפים להסתערות דומה, וממליצים לבוא בשעות היום, כי בערב התורים מתארכים.
Erck
אז זה לא בדיוק סטריט ארט: קודם כל כי זה לא ברחוב, אבל גם בגלל שמדובר בהשתלטות מוזמנת, בניגוד לפעולת גרילה, או לפלישה ספונטנית (עוד יש גם כאלה, באתרים פחות מזמינים). ובכל זאת הם מצליחים להפתיע ולהתפרע במגוון חומרים במקוריות של חלק מהרעיונות ובריבוי הסגנונות. העובדה שהכל ייהרס בעוד שבוע מטעינה את העניין במתח ותחושת אובדן ידוע מראש – שתורמת ל״נדירות״ העבודות ולחד פעמיות שלהן, נמצמץ והרגע הקסום יחלוף – Now you see me, now you don't.
יש כאן ציירים, פסלים, מעצבים, מאיירים, יוצרים ושוזרים – שמצליחים לחולל מהפכה שמחה (יש דבר כזה), להגשים פנטזיות אמנותיות (כמו הבריכה בקומה השלישית או חדר העננים בקומה השנייה), לסגור חשבונות עם החבר לשעבר (במטבח האכילה הרגשית), לחפש את השכבות הארכיאולוגיות של הבניין, להוציא את הנמר לטיול או לקפוץ למחילת הארנב של עליסה. גנים תלויים, סקייטבורד מצופה בסוכריות עוגה צבעוניות, ופה ושם מעט סרקזם, ציניות ומודעות עצמית (עבודת הלייקים של TAG#, העין הפקוחה של Monkey rmg).
המקבץ המרשים של סגנונות והרעש הצבעוני לא מפריע להרמוניה, להיפך. הכאוס הוויזואלי רק תורם לאווירת המסיבה ששוררת בבניין ובין היוצרים – רובם צעירים, סימפטיים ומוכשרים, הכי רחוק מאמני מחאה זועמים. אבל זה חלק מהכיף: המבקרים לרגע לגמרי יכולים לדמיין את הבית כפי שהיה פעם, ולחשוב שההורים יצאו והילדים החליטו לקשקש על הקירות. הרי יש דירות להשכרה בתל אביב שנראות הרבה יותר גרוע. איזה מזל שהשכנים נאים בעיני.
הבניין ברחוב קצנלסון 7, תל אביב
רביעי 1.1 עד שני 6.1 בשעות 14:00-22:00; הכניסה חופשית
בין המשתתפים: erezoo, zivnik, daniel philosoph, TAO-B, thales, #tag, alina & stepa aifo ועוד המון אחרים.
לקריאה נוספת
TAG#
Asaf day & ortal sachs
דורון מלכי
Always Never
The post השכנים נאים בעיני: מוזיאון פופ אפ אורבני #2 appeared first on מגזין פורטפוליו.
