Yuval:
הי יובל, מה שלומך? מזל טוב על התערוכה
Yuval:
הי, תודה, זו באמת שמחה. איך אתה?
Yuval:
לא רע בכלל, עמל כתמיד אבל לא מתלונן יותר מדי. בואי נדבר על מכלים: אם אני מבין נכון התערוכה היא תוצר של סדרת סדנאות שהתקיימו בשנתיים האחרונות
Yuval:
כן, בשנתיים האחרונות הנחיתי בעמותת אמנים יוצרים סדנאות שאינן קשורות במדיה מסוימת אלא בתוכן: המכל הוא מוליך לתכנים, האמניות המשתתפות בחרו את המדיה. העמותה מקיימת סדנאות לחברים, זו אחת המסגרות המרכזיות והמחברות בין החברים בעמותה (בעיקר חברות). לרוב הסדנאות הן סביב חומר, מדיה, או דיסציפלינה – נייר, רקמה, וכדומה…
הסדנאות שהעברתי היו סביב תוכן, רעיון, סיפור, כשהמכל הוא מסגרת פעולה, גנרטור כזה שמניע יצירה. המפגשים היו בנויים סביב עקרונות עיצוב, כמו חומר, פעולה, צורה וצבע. תכנים סיפוריים או הקשרים ביוגרפיים עלו תמיד בהקשר לעקרון עיצוב או פעולת עיצוב
Yuval:
מעניין. ואיך קרתה התערוכה?
מראות הצבה בגלריה BY.5
יובל עציוני. צילום: אתי יפה
Yuval:
לכולנו, לאמניות ולי, וגם לחברות הנהלת העמותה, הייתה הרגשה שקורה משהו משמעותי בסדנאות: התוצרים היו מעניינים, המפגשים נהיו חוויה. אחרי שנה וחצי לקראת הזמן של התערוכה השנתית של העמותה, קיבלתי בשמחה רבה את ההצעה שלהן לאצור את התערוכה. זו הייתה סינכרוניזציה נכונה, התערוכה היא תחנה בתהליך העשייה: עוצרים, מתבוננים, מסכמים, ואוצרים תערוכה
Yuval:
אז מאיפה מתחילים? ספרי קצת על התהליך (או ליתר דיוק, מאיפה ממשיכים…)
Yuval:
כן, זה תהליך. זו התערוכה הקבוצתית הראשונה שאני אוצרת, זה מורכב: חלק מהיוצרות הכרתי דרך הסדנאות, היה לי כבר כיוון לאן העבודה יכולה להגיע. משתתפות נוספות הכרתי רק בעקבות הקול הקורא שפרסמנו להשתתפות חברי העמותה בתערוכה. נפגשתי עם כל המשתתפות והתחלתי להגיב לעבודות שהציעו. זו דילמה של אוצר, עד כמה אתה מעורב, משפיע, נוכח ביצירה; זה דיאלוג עם היוצר, עד כמה אתה והוא/היא מקשיבים אחד לשני, מבינים את השפה החומרית חזותית, ואיך היא מספרת את הסיפור – רעיוני, ביוגרפי וכדומה
Yuval:
בואי תתני כמה דוגמאות מהמכלים שמוצגים בתערוכה
Yuval:
התהליך של טלי טלמור, לדוגמה, ״מכלי זכרון״. טלי התחילה לפעול מחפץ וחומר, שקיות נייר חום פשוטות, ובדקה איך החומר מתפרק. שקית היא מכל ניר: היא הפעילה עליה פעולת פרוק, כך שנוצרה טרנספורמציה לחומר. המכל נמצא עכשיו על סף התפרקות, התכונות שלו השתנו. לעומת זאת, היא הפעילה על אותן שקיות ניר פעולה של הוספה, איחוד של מספר שקיות או פעולה של ייצוב עם נייר דבק. שוב נוצר מכל חדש: התכונות שלו אחרות, יש לו ביוגרפיה. בתהליך דומה נוצרו מספר עבודות שמשקפות את חשיבות התהליך ביצירה, ואת העבודה הסופית כסדרה בהכרח, של חפצים או אוביקטים שעברו תהליך.
אתי (אתיקה) יפה. צילום: רן ארדה
יונית קריסטל. צילום: רן ארדה
עוד עבודה שמשקפת תהליך באופן מעט שונה היא ספר האמן של אתי יפה. אתי מצלמת, מעבדת ומדפיסה על ניירות מסוגים שונים את הדימויים, כך שנוצר ספר שהתוכן שלו הוא ביוגרפיה חזותית, של תוכן חזותי – צורות, צבעים וקומפוזיציות שמצטרפים לתוכן החזותי של דפי הספר.
יונית קריסטל מציגה כיסויים סרוגים וקלועים לכוסות ובקבוקים. יונית חיה את היום־יום ללא כוסות וכלים חד פעמיים. היא מנהלת אורח חיים לאור עקרונות קיימות, עד כמה שאפשר. יצירת הכיסויים למכלי המים שלה היא חלק מאורח החיים שהיא מנהלת, כך שהיצירה והחיים אינם נפרדים, האמנות וחיי היום־יום הם יחידה אחת: האמנות אינה מיועדת לחלל המוזיאלי, היא תוצאה של השקפת עולם, וביטוי יום־יומי.
ויש גם עבודות ביוגרפיות, של ורוניקה אלרן ורחלי יוסף, שמספרות על אבל אין־סופי, על פעוט שמת בתאונה או בן שנהרג בצבא. זה נושא קצת אחר: באיזה אופן רגש עובר ביצירה
Yuval:
את מתארת פה מנעד רחב של התייחסויות למכלים: איך בחרת את העבודות בסופו של דבר? מה חיפשת? מה רצית להעביר בחלל הגלריה?
Yuval:
שאלה טובה, מאתגרת לאוצר/ת: על מה יושבת היכולת להעריך יצירה, ואת חשיבות ההקשר שלה לתערוכה. היה לי חשוב שיהיה מגוון בתערוכה; שהטיפול בנושא – בכותרת – יהיה רחב ולא רק קונקרטי. מכל הוא כלי שאנחנו משתמשים ויוצרים תמידית; מתייחסים למכלים בציור וברישום ברמת הכניסה לעולם האמנות, ובמקביל אין מכלים מופלאים כמו הבקבוקים של מורנדי. רוב העבודות היו לי ברורות, הן בחרו אותי.
אם אפשר רגע להתרכך, היו עבודות שהשקעתי מחשבה שיתגלמו בדבר שמוצג, בתפיסות שונות של מכל כחפץ, אוביקט שהוא רעיון וגם אוטוביוגרפיה ורגש שמושלכים על חפצים שאנחנו יוצרים
Yuval:
כמעצבת ויוצרת בעצמך, אם היית צריכה ליצור מכל לתערוכה, מה היית עושה? (עכשיו אחרי שהתערוכה נפתחה כבר מותר לשאול…)
Yuval:
אתה שואל שאלות קשות, זה מורכב להיות יוצרת ואוצרת. אני חושבת שהייתי הולכת למכלים מאוד ראשוניים, כאלה שחל עליהם מהלך מועט ובסיסי. הייתי שואלת מה הפעולה המועטה המינימלית, שהמעצב/יוצר יכול לעשות כדי שחומר יהפוך לחפץ, או לאוביקט
Yuval:
אכן שאלה לא פשוטה… מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שנפרדים?
Yuval:
כן: חשוב לי לציין את האמניות ואת האמן המשתתפים בתערוכה ובסדנאות. הן יוצרות כאורח חיים, לעתים הסטודיו הוא חלק מהבית, הן מושקעות בעמותה, בסדנאות ובתערוכה, זה מתגמל מכל בחינה לעבוד עם יוצרים כאלה. זו חוויה משמעותית בעבורי, אני מודה להן על ההזדמנות
מכלים; אוצרת: יובל עציוני
גלריה B.y5, רח׳ בר יוחאי 5, תל אביב
נעילה ושיח גלריה: 18.1
משתתפות: אורנה שחר, אתי (אתיקה) יפה, גילת גור־אריה גרינברג, דבי להב, דפנה אלכסנדרוני, הינדה הרבסט, ורוניקה אלרן, זהרה יזרעאלי, חדוה קליין, חנה דהן, טלי טלמור, יונית קריסטל, לאה בנימיני, מיכל זכאי, מירה וינשטיין, נטע דור אדן, עדנה פישר, עמי ליבוביץ, ענת קלי צוקר, רותי אגמון, רות מיון קוק, רחלי יוסף, תאיר חיטרון פרנס.
The post יובל עציוני: המכל הוא מוליך לתכנים appeared first on מגזין פורטפוליו.
