עדות ליופי: צורפות עכשווית ישראלית בגרמניה

Yuval:

הי קובי, מה שלומך? איך היה בגרמניה?

Kobi:

הי יובל, מה קורה? היתה חוויה מצויינת, היינו שם שבוע בהכנות לתערוכה

Yuval:

מי זה אנחנו?

Kobi:

נסענו מכאן דגנית שוקן, קובי פרץ (שגם היה המעצב הגרפי של התערוכה) ואני, ומגרמניה הצטרפו אלינו נעמה ברגמן ממינכן ויפתח אברהם מאידר אוברשטיין. היה ממש כיף לעבוד ביחד

Yuval:

איזה יופי. ספר קצת על התערוכה, איך זה קרה?

Kobi:

זו תערוכת צורפות עכשווית שמלווה תערוכה גדולה בנושא הארכיאולוגיה של סביבת ים המלח, שאצרה ד״ר סבין וולפרם מהמוזיאון לארכיאולוגיה בעיר קמניץ במזרח גרמניה. הקשר למוזיאון נוצר דרך קבוצת עניינים בראשות דגנית שוקן: המוזיאון ממוקם במבנה מדהים שעיצב האדריכל מנדלסון לרשת חנויות הכלבו שהיתה בבעלות משפחת שוקן לפני מלחמת העולם השניה. המבנה שופץ וכיום משמש כמוזיאון בבעלות המדינה (גרמניה).

שחר כהן. צילומים: מ״ל

נועה טמיר

עינת לידר

אסתי קנובל. צילום: רוני כנעני

המוזיאון הגדול מציג תערוכות ארכואולוגיה מתחלפות בקומה העליונה, ובשאר הקומות יש תערוכות קבע של האוספים שלהם, כמו גם תערוכת קבע מרשימה על הארכיטקט מנדלסון שתכנן את המבנה; תערוכת קבע נוספת על משפחת שוקן, שהיתה בעלת המבנה שהיה אחד מרשת חנויות הכלבו שלהם בגרמניה של לפני מלחמת העולם השניה; ותערוכת קבע נוספת על ההיסטוריה של המבנה, זאת אומרת בית הכלבו ומה נהיה ממנו בזמן המלחמה, לאחר מכן תחת שלטון מזרח גרמניה וכן הלאה

Yuval:

מאיפה הגיע הרעיון לתערוכה?

Kobi:

ד״ר וולפרם, מנהלת המוזיאון, עבדה בעבר עם דגנית והציעה לנו לעשות, במסגרת קבוצת עניינים, תערוכה המתייחסת לים המלח. נפגשנו איתה כמה פעמים בתל אביב ודיברנו על הפרוייקט. מכייון שניהלתי בעבר כמה פרוייקטים של הקבוצה, לדוגמה תערוכה גדולה שעשינו בליסבון, פרויקט לשבוע הצורפות במינכן, תערוכה בטאלין, אסטוניה וכן הלאה, זו תמיד היתה עבודה של הקבוצה ואני הייתי הרכז, והיה טבעי שאני אעשה את זה גם לתערוכה בקמניץ.

אגב, גם בשנה שעברה ריכזתי את תערוכת הצורפות לשבוע האיור, וגם אז זו היתה עבודה קבוצתית משותפת. אז הייתי בשוונג לקראת התערוכה הנוכחית, והבנתי שיש כאן הזדמנות לעשות תערוכה ממש גדולה, זאת אומרת מעבר לחברים בקבוצה. מכאן פחות או יותר לקחתי על עצמי את האוצרות של הפרויקט הזה

Yuval:

אז רק עוד מילה על קבוצת עניינים לטובת מי שלא מכיר?

Kobi:

קבוצת עיניינים פעלה במשך פחות או יותר עשר שנים. דגנית שוקן הקימה אותה מתוך רעיון לקרב בוגרים מבצלאל ומשנקר ולנסות לעבוד ביחד. התערוכה הנוכחית מבוססת על קבוצת החברים, אבל כמו שציינתי היה כאן פוטנציאל לקבוצת מציגים גדולה מתשעה חברים. כך התערוכה גדלה ל־18 מציגים ובערך 120 עבודות. הייתי שמח לצרף עוד חברים וקולגות מהתחום אבל נאלצתי להתחיל להתחשב בגבולות המקום שהוקצה לנו

קובי רוט. צילומים: מ״ל

מראה הצבה

Yuval:

ובחזרה לתערוכה: מה אתם מציגים בה? איזה תכשיטים? תן כמה דוגמאות, מאיפה התחברתם לים המלח ואיך זה בא לידי ביטוי באוביקטים

Kobi:

לפני כן, הייתי רוצה להתייחס לשם התערוכה, In the evidence of its beauty, ודרך זה להסביר קצת על התערוכה. בחירת שם לתערוכה זה דבר ממש קשה: היו לנו שתי פגישות עם המשתתפים ועלו כל מיני הצעות, חלקם ממש הצעות טובות, אבל ההרגשה היתה שאנחנו לא שם. בסופו של דבר בהבזק אסוציאטיבי (המבוסס על שיר של מדונה, אני חייב להודות), ולאחר מכן בהתייעצות ארוכה עם מיכל אורן, הגענו לשם הזה.

השם מתייחס לרעיון שאנחנו מדברים על מקום שיתכן ולא ישאר בסופו של דבר, בעקבות ההתערבות הקריטית של האדם (על תאגידיו) בים המלח והעדות היא כאן עניין חשוב. בנוסף, סביבת ים המלח מלאה ב״עדויות״ בפועל של המים המלוחים וההתגבשויות של הקריסטלים של המלח על כל חפץ, ענף, פסולת וכן הלאה; ים המלח משאיר עדויות. וכמובן ההקשר למוזיאון לארכיאולוגיה שבו אנחנו מציגים, זאת אומרת ארכיאולוגיה = ממצאים ועדויות מן העבר

Yuval:

שיר של מדונה? אהבתי…

Kobi:

יס!

Yuval:

ועכשיו לעבודות

Kobi:

העבודות בתערוכה מתייחסות למבחר נושאים כמו ביקורת על המצב העגום של ים המלח, התייחסות להיסטוריה של המקום, סיפורי התנ״ך, ממצאים ארכיאולוגיים, חומרים וטכניקות, הטבע עצמו וכן הלאה. ורד קמינסקי עבדה עם אבנים מסביבת ים המלח: השבירה של האבנים והגילוי של היופי הנסתר בכל אבן אפילו אם פשוטה למראה. נעמה ברגמן חוקרת בעבודתה את התכונות של המלח: היא מציגה סדרה גדולה של יציקות מלח, מיכלים וטבעות.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

אסתי קנובל מתייחסת לחפץ העובר תהליך של זמן. דגנית שוקן בחרה להתעמק במילה ״מלח״ ו״ים״ ביוונית עתיקה. עדי טוך מציגה סדרה של כלי כסף בעבודת נפחות ומתייחסת לגילויים ארכיאולוגיים ממערות קמרון. גם אדה ורדימון וגם קובי פרץ התייחסו לסיפורי התנ״ך (אשת לוט ומתושלח). אביב קינל מציגה סדרת תכשיטים בהשראת המדבר. עינת לידר מציגה סדרת עבודות, מעין ערכת הישרדות במזרח התיכון. נועה תמיר מתייחסת למוות בסידרת דמויות חלומיות. ואלו רק חלק מהמשתתפים

Yuval:

ומה היו התגובות לעבודות? כי לנו ים המלח מגיע עם כל המטענים שלו, אבל בגרמניה אני רק יכול להניח שהוא פחות מוכר

Kobi:

שמתי לב כבר בעבר שתערוכת צורפות של אומנים ישראלים בחו״ל משאירה איזשהו מטען יחודי. קשה להגדיר את זה בדיוק, אבל זה שונה, כמה שאנחנו מחוברים והעולם כביכול הולך ונהיה קטן, ובכל זאת האימפקט הוא חזק. עולות שאלות, אם בכיוון הפוליטי או האישי, יש מטען, כבד, יש תוכן שמעלה שאלות, לא תמיד יש כח לעקוב אחרי נושא מוכתב מראש, אבל ים המלח הוא כאן רק מקור ההשראה.

ועוד מילה לגבי בחירת העבודות. זו התבססה על שני כיוונים: עבודות חדשות שנעשו במיוחד לקראת התערוכה, ועבודות שנעשו לאו דווקא סביב הנושא, אבל מתייחסות אליו או מאירות אותו באור חדש

אביב קינל

יפתח אברהם

דגנית שטרן שוקן

Yuval:

אז מי שיבקרו בתערוכה ויראו את העבודות, מה אפשר ללמוד על הצורפות העכשווית בישראל?

Kobi:

זו אכן הזדמנות טובה, אבל אני יותר מתייחס לזה כאל תערוכת אמנות שהמשתתפים בה הם צורפים. התחום של צורפות עכשווית הוא מתעתע, הרבה פעמים דורש הסבר, לא תמיד נגיש לקהל הרחב שלא רגיל לראות תכשיטים בהקשר אחר ממה שהוא מכיר, זה תמיד עולה. בכל מקרה, כל העבודות מוצגות בליווי טקסטים

Yuval:

משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

Kobi:

היו לנו קצת חששות לפני הנסיעה, בעיקר בגלל ידיעות על הפגנות של ימין קיצוני/נאצים בדרזדן והאירועים בחודשים האחרונים בקמניץ והאלה, לצד הפרסומים שראינו בבי.בי.סי (על הכרזת מצב חירום באיזור). מהבחינה הזו היה קצת מפתיע לראות על החזית של המוזיאון בגדול קרדיט למוזיאון ישראל ולמחלקת העתיקות של המדינה.

בהמשך גם שמו קופסאת אור עם פירסום לתערוכה שלנו, והיה גם פרסום להרצאה של בן קיבוץ מישראל (אני) שלקחתי חלק (עם דגנית שנעתרה לעזור לי) במסגרת פאנל בנושא הקיבוץ, כחלק מפסטיבל אוטפיה שהתקיים בקמניץ באותו הזמן.

וגם, כנראה חוויה של החיים. ביום הראשון שלנו הגענו בטיסה לדרזדן והיה לנו קצת זמן להסתובב, אז קפצנו לראות את אחד האוספים הגדולים בעולם בתחום האומנות הדקורטיבית והצורפות, ״הגרין וואלט״. היינו פשוט המומים מכמות האוצרות שם, באמת מטורף בכל קנה מידה, הדברים הכי מדהימים שרואים בדרך כלל רק בספרים. אבל מה שמדהים לגמרי זה ששבועיים אחרי כן המקום נשדד (זה לא אנחנו) כך שיצא לנו לראות משהו שכנראה נעלם לעד

In the evidence of its beauty: נקודות מבט על ים המלח וסביבתו המשתנה אוצר: קובי רוט
המוזיאון לארכיאולוגיה, קמניץ, גרמניה; נעילה: 12.1
משתתפים: אביב קינל, אדה ורדימון גודנסון, אסתי קנובל, דגנית שטרן שוקן, דניאלה שרייה, ורד קמינסקי, יפתח אברהם, מיכל אורן, נגה חדד, נוי אלון, נעה תמיר, נעמה ברגמן, עדי טוך, עינת לידר, קובי פרץ, קובי רוט, שחר כהן, שירלי בר אמוץ