עיצוב בסיסי: כשההגדרות הופכות לנזילות

יובל:

הי הילה, הי נדב, מה קורה? מתכוננים לעוד תערוכה? זו הפעם השנייה שאתם אוצרים ביחד את התערוכה השנתית של המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר, נכון?

הילה:

הי. נכון, אוצרים יחד פעם שניה

יובל:

כיף! בפעם שעברה, ובשאר התערוכות של המחלקה, אלו היו עבודות סטודנטים. מה קרה שהפעם החלטתם להציג עבודות של מרצים?

הילה:

התערוכה השנתית של המחלקה מציגה זוויות שונות של המחלקה, תמות, מגמות ונקודות ששוות דיון תרבותי ומקצועי. המרצים הם חלק מאוד חשוב מהמחלקה, וראינו לנכון לשתף אותם באחד הדיונים התערוכתיים הללו, לא רק כמי שמנחים אלא כאנשים יוצרים; יוצרים סופר מעניינים

יובל:

והנושא, עיצוב בסיסי? מאיפה הוא הגיע?

נדב:

האמת היא שעיצוב בסיסי הוא שם של קורס בשנה א׳, שבינתיים השתנה למבוא לעיצוב גרפי, אבל החלטנו לשמר את השם הראשוני / הבסיסי של הקורס. משהו בתכנים של הקורס הזה והעשייה בו מתחבר למקומות הבסיסיים ביותר בעיצוב גרפי, שאפשר להיזכר בהם גם שנים אחרי סיום הלימודים

הילה שאלתיאלי: תמיד יש את העניין הזה של אם הייתי עושה את הבריף הזה שהרגע נתתי לסטודנטים, מה הייתי עושה? חשבנו שיהיה נכון לבחון את השאלה הזו פעם אחת באמת. מה שמצחיק הוא שרוב העבודות הן על הגבול של עיצוב, אבל בטח לא בסיסי

הילה:

תמיד יש את העניין הזה של אם הייתי עושה את הבריף הזה שהרגע נתתי לסטודנטים, מה הייתי עושה? חשבנו שיהיה נכון לבחון את השאלה הזו פעם אחת באמת. ביקשנו מהמרצים לענות על אחד הבריפים של שנה א׳ בקורס, כנקודת מוצא לעבודות אישיות שנעשו במיוחד לתערוכה. מה שמצחיק הוא שרוב העבודות הן על הגבול של עיצוב, אבל בטח לא בסיסי

מירי פרנקל עשת

מירב שחם

יובל:

איזה בריפים לדוגמה?

הילה:

בקורס לומדים באופן מובנה מושגים של קומפוזיציה, הפשטה, תמצות צורני, מעברים צורניים, יחסים בין דו לתלת־ממד ועוד. מתחילים למלא עם הסטודנטים את ארגז הכלים שלהם כמעצבים. הם לומדים גם שאין אמת אחת בתחום הזה, ואנחנו מנסים לכוון אותם כבר בשלב הזה למצוא ולקבל את הקול הפנימי שלהם כיוצרים

נדב:

אלה מושגי מפתח בעיצוב גרפי: חלל, כתם, קו, תנועה, מעבר, היררכיה, קומפוזיציה, סדרה ועוד. התרגיל שאליו הגיבו המרצים הוא אחד התרגילים האחרונים בקורס, שעוסק בתימצות של חפץ ויצירת 40 וריאציות לתמצות זה

הילה:

זה בריף יחסית מתקדם בקורס של סממסטר א׳ שנה א׳ (הכיתה שלי בדיוק הגישה אותו השבוע..). הוא היה נקודת המוצא שכל המשתתפים ענו לו, באופן כל כך שונה מהסטודנטים. זה היה מרתק ומפתיע לגלות…

יובל:

ספרו אם כך על התהליך: איך זה קרה? כל המרצים קיבלו את הבריף? רק מי שרצה להשתתף בתערוכה? ומה קרה מהרגע שהם קיבלו אותו והתחילו לעבוד?

הילה:

בתערוכה משתתפים עשרה ממרצי המחלקה, מכל תחומי הלימוד בה. הם קיבלו מאיתנו את הבריף. אחרי השלב הראשון שבו ענו לבריף יצא כל אחד מהמשתתפים לפרויקט אישי, לרוב אקספרימנטלי וחדש בעבורו. שמנו דגש על התהליך וההתפתחות שלו, והתערוכה מציגה רגע בזמן התהליך. כל הפרויקטים יכולים להמשיך להתפתח גם אחרי התערוכה אם היוצרים ירצו בכך

נדב:

הבריף חולק למרצים בדיוק כמו שמחולק לסטודנטים בשנה א׳, ובדיוק באותם לוחות הזמנים. המרצים לקחו את הבריף מאוד ברצינות, ושקעו בתוך התהליך

הילה:

ערכנו מספר מפגשים שליוו את התהליכים של כולם. היו שיחות מרתקות ומלמדות בעבור כולנו

יובל:

אז בואו תנו קצת דוגמאות ספציפיות של עבודות ושל התהליכים שהן עברו בדרך לתערוכה

נדב:

שניה לפני הדוגמאות הספציפיות, היה מאוד יפה לראות בתחילה סוג של ״האחדה״ בפורמט, טכניקה וכו׳ (בגלל מגבלות הבריף), ובשלב מאוחר יותר פריצה של גבולות הפורמט בעזרת טכניקה / מדיום / שיטה / ניסיון / אישיות / סיפור אישי. כל מרצה לקח בסופו של דבר תפנית לתוך העולם הפנימי שלו, בין אם זה וידאו, אינסטליישן, אינטראקציה, פיסול ועוד

הילה:

וכולם, למעשה, מספרים סיפורים אישיים. אני קוראת לזה: מעצבים עושים אמנות

נדב:

לא בטוח, אבל בהחלט מותחים גבולות בתקשורת חזותית

הילה:

זו לא קביעה. זה חיפוש להבין מה מעניין אותי כאוצרת…

יובל:

עוד נחזור לדיון הזה, אבל קודם דוגמאות!

זהר קורן

מירה פרידמן

קובי פרנקו

הילה:

מירי פרנקל עשת הביאה פלטה שהיא מערבבת בה צבעים. היא החלה להנביט בה גרעינים וציירה בתוך עיגולים בגדלים שונים עולמות משוגעים. מירה פרידמן, המאיירת, תופרת לראשונה בחייה המקצועיים בובה בגודל אדם שמתקשרת עם בובת לילי המקורית, שעליה היו הוריה הפרוונים מציגים דגמים בחלון הראווה של חנותם. קובי פרנקו יצא מהאות ק׳ על קוביית סדר דפוס בלט לפרויקט של תנועה באנימציה שתורגמה חזרה לשני ספרים/אובייקטים יפייפיים. רחל דהן חוקרת יחסים בין נייר עיתון לנחושת כהמשך לממדיד טבעות ממנו יצאה. בן בנחורין מפרק ומרכיב מחדש בעזרת טכנולוגיה גנרטיבית גיבור מהילדות שלו – סופר מריו

נדב:

מיכל פאוזנר בחרה במחזיק מפתחות שקיבלה מאימה המנוחה ועושה ממנו פסל בתערוכה, אחרי שעיצבה אותו מחדש. זוהר קורן עוסק בשאלות של זמן שנובעות מחפץ זן. אופיר ליברמן דן בשאלות של אישיות וביטול אישיות בעולם הדיגיטלי. אסף בן ארוש הביא מספרי בונזאי וכעת הוא קולע טוטם מנצרים: הוא משתמש במספרים ליצירת העבודה. מירב שחם עושה לראשונה בחייה מוסיקה שסביבה נוצרה עבודת וידאו.

כל המעצבים נכנסו לתהליך הזה עם חפץ אחד, וכל חפץ התפתח בעזרת הבריף לעבודה עמוקה וכוללת

יובל:

ואתם מציגים בתערוכה את התוצר הסופי או גם חלקים מהתהליך? מנקודת המוצא?

הילה:

כל החפצים שמהם יצאו המעצבים יוצגו בתערוכה וכך גם שלב הווריאציות. הסקיצות ירוכזו בקטלוג שאותו מעצב נדב שלו וההשקה שלו תתקיים באירוע נעילת התערוכה

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

יובל:

אז בואו נחזור למעצבים עושים אמנות או מותחים את גבולות התקשורת החזותית. אולי השאלה היא, ומעניין יהיה לשמוע את התשובה של שניכם, מה אמורים המבקרים בתערוכה להבין? להרגיש? לחוות? על תקשורת חזותית, על אמנות, על עיצוב (בסיסי)?

הילה:

אני מקווה שיחוו וירגישו מגע אנושי, שייכות, עניין, בלי קשר להגדרות של תחומים. זה מקסים בעיני ונראה לי מאוד תואם את מה שמתרחש במחלקה בשנים האחרונות, כשההגדרות הופכות לנזילות והרב־תחומיות היא לגמרי הלכה למעשה במחלקה לתקשורת חזותית, אצלנו בשנקר, וחשוב לי שהסטודנטים שלנו יבואו ויכירו את הדרכים השונות שבהן הם יוכלו להתפתח. שהכל פתוח לעולם הפנימי שלהם

נדב:

אני חושב שיהיה מרתק בעבור הצופים לעקוב אחרי תהליך של עיצוב. מאחר שמוצגים גם החפצים המקוריים, גם העיצוב לבריף הראשון (תימצות החפץ) וגם העבודה הסופית, אפשר ממש לעקוב / להבין תהליך. מה גם שכל תהליך כאן הוא מאוד שונה מהאחר, ומתכנס בסופו של דבר למדיום אחר

הילה:

במהלך שלושת השבועות של התערוכה יהיו שני שיחי גלריה, כל פעם עם חמישה מהמציגים. בשיחי הגלריה ננסה לגעת יותר לעומק בנושא התהליך לעומת המוצר המוגמר. ויהיה ארוע השקת הקטלוג

מיכל פאוזנר

בן בנחורין

יובל:

למען הדיון תרשו לי להקשות: בכל זאת זו המחלקה לתקשורת חזותית, ולתערוכה (ולקורס) קוראים עיצוב בסיסי (או מבוא לעיצוב גרפי). מה הקריטריונים שאני אמור לשפוט את העבודות? מספיק שאני אגיד אם הן מוצאות חן בעיניי? אם אני אוהב אותן? או שחשוב לכם שאני קודם אבין את התהליך שהיוצרים עבקרו ורק אחר כך אגבש דיעה?

הילה:

מבחינתי כל האפשרויות פתוחות בפניך כמבקר. האם אתה אמור בכלל לשפוט את העבודות – אולי רק לחוות אותן. ואם מעניין אותך אתה מוזמן לרדת לעומקה של כל עבודה ולעומקו של כל אחד מעשרת המהלכים שיוצגו בה

נדב ברקן: אני לא חושב שיש רק דרך אחת לשפוט עבודות. אפשר להתמקד בתהליך ולגבש עליו דיעה, אפשר להסתכל על התוצרים הסופיים, ואפשר להתפקס על אספקט מסויים של התהליך. אבל אני חושב שהכי מעניין זה להסתכל על העיצוב כמכלול

נדב:

איך אתה שופט עבודות בדרך כלל? אני לא חושב שיש רק דרך אחת לעשות זאת. אפשר להתמקד בתהליך ולגבש עליו דיעה, אפשר להסתכל על התוצרים הסופיים ולשפוט אותם. ואפשר להתפקס על אספקט מסויים של התהליך. אבל אני חושב שהכי מעניין זה להסתכל על העיצוב כמכלול. וכמובן שיש גם את המבט על החיבור בין העבודות עצמן בתוך הגלריה, ככאלה שיצאו מאותו די.אן.איי

הילה:

אני חושבת שיש בתערוכה הזו (כמו בהרבה תערוכות) הזמנה להרבה נקודות מפגש בין המבקר בתערוכה לעבודות ולרעיונות שמוצגים בה. חלק ימצאו עניין בתהליך, חלק בסיפור כזה או אחר, חלק במערכים צורניים וכן הלאה. וחלק לא ימצאו שום נקודת השקה עם עצמם וגם זה בסדר

יובל:

בהחלט. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

הילה:

אני רוצה להגיד תודה לכל המשתתפים הסופר מעניינים ומרגשים, על הפתיחות שלהם לתהליך; על התוצאות המגוונות, זה ממש כיף. וגם לכל מי שמאפשר לתערוכות השנתיות של המחלקה לקרות זו השנה החמישית

עיצוב בסיסי; התערוכה השנתית של החלקה לתקשורת חזותית בשנקר
אוצרים: הילה שאלתיאלי ונדב ברקן
גלריה פריסקופ, רח׳ בן יהודה 176, תל אביב
אירוע פתיחה: 10.1 בשעה 12:00; נעילה: 22.1