כשהייתי קטנה, היה לנו מנהג: היינו מתכנסות כמה חברות, מורידות ממדף הספרים ערימת ספרים ומקריאות אחת לשנייה את הסיפורים, מתבוננות בתמונות ומפנטזות על עולמות אחרים של ארמונות, נסיכים, פיות ומכשפה אחת רעה במיוחד. אלו זיכרונות הנצורים בליבי לעד, ואין ספק שעולם הדמיון והיצירתיות שבי ניצתו אי שם בתוך ספרי הילדות שכל כך אהבתי.
לימים הפכתי למורה לאמנות. כאמנית וכמורה לאמנות מזה 30 שנה בקמפוס אריסון לאמנות, אני חוקרת במשך שנים רבות מהי הדרך לשחרור ולשימור התהליך היצירתי אצל ילדים ופיתוח הדימיון. לטעמי אלו יכולות שיהפכו כל תלמיד לבוגר בעל חיים מלאים, עשירים ומשמעותיים יותר.
ילדים צעירים חיים בעולם של פנטזיה ודימיון שבו הכל אפשרי. ככל שהם מתבגרים הם מתכנסים ומחקים את עולם המבוגרים, ומתחיל אצל רובם קיבעון, שבאמנות בא לידי ביטוי ברצון לחקות את המציאות, את המוכר והידוע. דרך הטכניקות והחומרים השונים אני מעוררת את סקרנותם להתחיל תהליך שהוא מסע יצירתי אל הבלתי ידוע.
מונה קייזר, בעקבות הארי פוטר
רני שרעבי, בעקבות הלויתן והשבלול
ענת עסיס, על רקע התערוכה
על הפרויקט לשבוע האיור עבדנו במסגרת שיעורי קולאז׳ לתלמידי כיתה ח׳. מתוך הזיכרון האישי שלי של חדוות הקריאה והדימיון, בחרתי להשתמש בספרי הילדים כנקודת מוצא, מתוך כוונה להגיע לסיפור ולזיכרון הילדות הראשוני והאישי של כל תלמיד, ולגלות מה שם מעורר בהם את ההשראה.
כל ילד התבקש להביא ספר ילדות שהוא מאוד מאוד אהב. בשלב הראשון הם התבקשו לצייר דימויים משמעותיים בדף סקיצות. בשלב השני הבאתי להם חתיכות פרספקט מלבניות וטאפטים צבעוניים, שהצבעוניות שלהם חזקה ובאה מעולם צעצועי ילדים, ונתתי להם לשחק. זה היה משחק של קומפוזיציות וצבע: כל אחד הרכיב לו את קומפוזיציה הנכונה ביותר לאותו ספר שבחר.
בשלב האחרון הם בחרו להכניס את הדימוי, אולי רק חלק ממנו, אולי רק זיכרון. מהר מאוד הדימויים קיבלו הפשטה, הרגשות קיבלו תרגום לצבע וצורה. נדהמתי באיזו קלילות ושמחה התלמידים צללו לתוך הפרויקט ומהתוצאות שהגיעו לרמת הפשטה גבוהה. העבודה על הפרויקט נמשכה כחודשיים, שבמהלכם כל אחד ואחת הצליחו לבטא את הרגשות לא רק מהספר עצמו אלא גם מהזיכרון החוויתי של פעולת ההקראה עצמה.
תרגמתי את הרגשות שלי לצורות
יונתן מנטל, שיצר על פי הספר ״הכבש השישה עשר״, מספר:״בחרתי להתיחס לכריכת הספר, עננים, ולעשות עננים כתומים כאילו היו בלילה חשוך והעננים מוארים בכתום. זה זיכרון נעים: אבא מקריא לי סיפור. הוא שואל אותי, מה מתוך הספר את רוצה שאקריא לך? היו שירים שלא אהבתי ושירים שאהבתי וזרמו. בגלל זה הסדר של הצורות. ומעל, בכחול וסגול באי סדר, בלגן של צורות אמורפיות, נתתי יצוג לכל השירים שלא אהבתי. תרגמתי את הרגשות שלי לצורות״.
אשר ג׳פה מספר ש״מאוד אהבתי את תהליך היצירה. הרגשתי משוחרר, לקחתי את הזמן להתנסות עד שמצאתי את הכיוון איך להשתמש בחומרים. הספר ׳ילד פיראט׳ מספר על ילד שמצטרף לפיראטים ובורח מאמא קשוחה. הילד הזה מורד, בורח מאמא שלו וקורה לו משהו טוב. המשהו הטוב זה היצוג של השמש והמפרשיות שבחרתי לעצב אותם במרכז ובגדול״.
אשר ג׳פה, בעקבות ילד פיראט
רנה גיל־בראון, בעקבות קולין וארגז הנמנומים
רנה גיל־בראון מספרת ש״בחרתי להתיחס לספר ׳קולין וארגז הנמנומים׳, ספר עם איורי קולאז׳ מקסימים שמאוד אהבתי. זה סיפור על חתול רחוב שמחפש איפה לישון, נכנס לתוך ארגז שנראה מאוד נוח ונרדם בתוכו. הארגז נשלח לכל מיני מקומות ומגיע למקומות שלא רוצים אותו. בסוף הוא מגיע לבית של סבתא ששמחה ורוצה אותו.
״מאוד אהבתי את האיורים, הקולאז׳ים ואת הנפשת החתול, והתחברתי רגשית לאותו חתול דחוי שאף אחד לא רוצה אותו. אני אוהבת חתולים. תהליך היצירה בעבורי היה אסוציאטיבי: בחרתי לעצב את החלום של החתול, ולא את החתול עצמו אלא את הדגים שהוא חולם עליהם. תהליך היצירה היה כל כך זורם, שנראה מתאים מבחינת הקומפוזיציה לעצב את הדגים המביטים אלה באלה כשקו חוצה ביניהם״.
עלמה נדל, בעקבות האריה שאהב תות
שיינה פז׳וליס, בעקבות מאשה והדוב
שיינה פז׳וליס: ״עבדתי בהשראת סדרת טלוויזיה רוסית ישנה בשם ׳מאשה והדוב׳, שכל הילדים צפו בה. בסדרה מסופר על ילדה קטנה שאין לה הורים ומשפחה וגדלה אצל הדוב. הילדה שובבה, עושה בלאגן, משתוללת, ועוד שטויות. קצת הזדהיתי איתה, בחרתי לסמן ולייצג אותה רק עם העין והפה, נתתי סימון של כל דמות. רציתי שיטעמו קצת מכל דמות ולא רציתי לגלות את הכל, אלא רק רמז על כל דמות. את הסתיו סימלתי בכתום בריבוע מעל״.
בסופו של דבר, יצירת הקולאז׳ טומנת בחובה את חווית הפירוק והרכבה מחדש. מחד, זוהי חוויה של משחק, כיפית, ומאידך, זהו תרגיל מורכב בחשיבה מופשטת והרכבה של משמעות מחודשת. תרגיל ביכולת למצוא קשרים והקשרים חדשים. פתאום ילדים בני 14 הרשו לעצמם להיות ילדים ״קטנים״ ולחזור למקומות של הנאה ומשחק. זיכרונות הקריאה מהילדות קיבלו ניסוח מחדש, ועיבוד של תכנים שבאו מעולם הילדים הובנו לעולם המבוגרים בדרך ויזואלית ייחודית המבטאת את מי שהם היום.
– – –
מעורר השראה
קמפוס אריסון לאמנויות, רח׳ סעדיה גאון 7, תל אביב
ביקור בתיאום מראש בלבד בטלפון 050-4463225
נעילה: 12.3
מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו
תיאה רחים, בעקבות דמעות ורודות
נינו פצוריה, בעקבות נו פוגודי
אריאל סורפין, בעקבות בייגלה
דניאל כרסנטי, בעקבות Clark the toothless shark
The post ענת עסיס רהב // מעורר השראה appeared first on מגזין פורטפוליו.
