הפעם הראשונה
הייתי חבר בקבוצת מימד שפעלה בשנים 1988-1990. כקבוצה ניהלנו ואצרנו תערוכות בשתי גלריות בתל־אביב: ״מימד קטן״ – חלל בחנות פרוזה בדיזינגוף סנטר, ו״מימד״ ברחוב פינסקר. כמו כן, קיימנו תערוכות ניידות של חברי הקבוצה בקיבוצים, במושבים ובישובי הפריפריה. התערוכה הראשונה שבה אירחנו אמנים אורחים היתה ״מימד ברישום״, שבה אירחנו בין השאר את אלי שמיר, מאיר פיצ׳חדזה וז׳אק ז׳נו.
הפרק השני והמשמעותי שלי כאוצר החל כשמוניתי בשנת 1999 לתפקיד מנהל ואוצר הסדנה לאמנות ביבנה, שהיתה לקראת סיום שיפוץ נרחב. בזמן המועט שהיה לי עד לפתיחתה הרשמית, הייתי צריך להתוות את דרכה האמנותית והחינוכית של הסדנה, לגייס מדריכים חדשים ולעבד את תכנית התערוכות השנתית.
בתערוכה הראשונה, מפאת קוצר הזמן, הזמנתי תערוכת אגרטלים מ״אמנות לעם״ באוצרותו של אריה ברקוביץ׳. בדיעבד הסתבר לי כי התערוכה מיועדת לחלל קטן והתאימה למבנה הכניסה לגלריה, כך שבזמן קצר הייתי צריך לאצור תערוכה בחלל המרכזי של הגלריה. הזמנתי את האמנית אורנה לוצקי ליצור מיצב המתאים לנושא האגרטלים ואורנה נענתה לאתגר, וכך נוצר המיצב ״תוכו כברו״: ארבעה אגרטלי ענק מחומרים פלסטיים נוצצים התוחמים אזורים המלאים בפרחי בוגנוויליה סגולים, ורודים ולבנים, משחק האור והצל בפרחים יצר את המרקם הציורי של האגרטלים.
רוני ראובן. צילומים: עמרם כהן
פרט מתוך המיצב ״תוכו כברו״, אורנה לוצקי
הצבה בערוכה ״למשוך בחוטים״
מירי הופמן כסיף
התחנה האחרונה
בימים אלו מוצגות, עד אמצע פברואר, שתי תערוכות וקיר אמן באוצרותי. אחת היא התערוכה הקבוצתית ״למשוך בחוטים״ בהשתתפות כ־20 אמנים, חלקם מנכסים את אמנויות המחט לאמירה אמנותית עכשווית לצד אלו המשלבים את החוטים כדימויים מצוירים. בין המשתתפים: ענת מיכאליס לוי, לילך בר־עמי, אורנה בן־עמי, יעל ברלב, ניהאד דביט ואחרים.
התערוכה השנייה היא תערוכת יחיד לטובה אלדד, ״זיכרון השכחה״. שני מושגים המנוגדים זה לזה הם בלב עשייתה של אלדד, הנעה בין קטבים ועוסקת בקצוות המנוגדים: טוב ורע, נכון ולא נכון, פריחה וכיליון, אבוד ונמצא, עבר ועתיד, זיכרון ושכחה, כל זאת בחומריות עשירה ובטכניקות מגוונות.
• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>
עבור קיר האמן ״ריקוד בין החוטים״, חברו המעצבת הגרפית טל הובר והאורגת זיוה אפשטיין ליצירת עבודות משותפות, עיצוב גרפי ועיבוד תמונה לצד אריגת נול מסורתית. ההשראה ליצירות היא מעולם המחול תוך שיתוף פעולה עם להקת ״קמע״ והצלם כפיר בולוטון. הבחירה בנושאי התערוכות נובעת מאופייה החינוכי והקהילתי של הגלריה, המארחת מידי יום את תלמידי בתי־הספר וילדי הגנים ביבנה לשיח גלריה ולסדנת יצירה מעשית בעקבות התערוכות.
יעל ברלב
טובה אלדד
מכל מלמדי השכלתי
אני מתרשם מעשייתה של ד״ר איה לוריא כמנהלת ואוצרת ראשית במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית. אשכול התערוכות המוצג מידי תקופה נע לרוב סביב נושא מרכזי מאחד. ההבט החינוכי ןהאירועים הנלווים כמו שיח גלריה, מפגש עם האמנים והפנייה לקהלים השונים, מעוררים עניין והשראה. הגישה האוצרותית מציגה מגוון של אמנים עכשוויים ואמנים ותיקים, חלקם נשכחים, אמנים ממגזרים או לחילופין מגדרים שונים. כמו כן ניתנת במה גם לאוצרים אורחים.
במקבץ התערוכות האחרון ״זמן דיוקן״ התחברתי אישית לאוצרות בתערוכתו של ציבי גבע ״דרך איפה אני מגיע״. המיצב מורכב משלושה גופי עבודה השונים זה מזה והיוצרים יחדיו חלל מרתק המאפשר גישה לעולמו ולשפתו החזותית של ציבי גבע.
תערוכת החלומות
החלום שלי לאצור ביבנה תערוכה רבת־הקף של מיצבים שיוצגו בגלריה, במרחבי העיר, בחללים ציבוריים ובאתרים ההיסטוריים. יבנה, שהיתה לה חשיבות רבה בעבר כמרכז רוחני ומקום מושב הסנהדרין, תהווה מוקד משיכה לשוחרי אמנות מכל קצוות הארץ.
בקרוב אצלך
אני עובד בימים אלו על תערוכה מקיפה לאמן אריק וענונו. מסע חיים המתקשר לניידות במובן של זהויות, המזוודה כמשא הנפש, העיסוק במערה כמקום מיסתור או כחור הצצה, הברושים כמיצגי הבגרות והזיקנה. מעגלי הזמן המקיפים את האמן ומאפשרים לאריק לחקור וליצור אמנות אחרת הבודקת את עצמה שוב ושוב. אמן מרתק שהוצג במספר חללים מרכזיים ובחו״ל אך לא זכה עדיין לתצוגה מקיפה של עבודותיו.
רוצה להשתתף במדור? שלחו לנו מייל לכתובת hi@prtfl.co.il
לקריאת כל המדורים לחצו כאן
התערוכה ״זיכרון השכחה״, טובה אלדד
The post מגלים אוצרות // רוני ראובן appeared first on מגזין פורטפוליו.
