בגיל 18 ויתר הצלם אמיר חודורוב על הכיסא הקבוע שלו בבית הכנסת בראשון לציון, שם התפלל סבו. ״אני דור 18 בארץ, נצר משפחתי של השל״ה הקדוש והבעל שם טוב, אבל כשהתגייסתי לקורס טיס אמרתי שאני לא צריך שישמרו לי יותר על הכיסא, אני לא אבוא להתפלל״. כמעט חמישה עשורים לאחר מכן הוא החליט לחזור אל בתי הכנסת, עם תערוכת חוצות חדשה בשם ״פתיחת ההיכל״, המוצגת בגן המוזיאון בחולון (אוצרת: אילנה כרמלי לנר).
במרכז התערוכה עבודות צילום מ־20 בתי כנסת. ״המטרה שלי הייתה שאנשים ילכו למקומות האלה ויגידו ׳וואו, שווה ביקור. שווה להסתכל, שווה להבין׳. אני לא איש דתי ולא חרדי, אבל מפריע לי שישראלים טסים לחו״ל ורצים פתאום לראות כנסיות. אם מעניין אותך יופי, למה אתה הולך רק לקתדרלת סנט פול בלונדון ולא לבית הכנסת של בעלז בירושלים? שלחתי חלק מהעבודות לחבר שלי שהוא מדריך תיירים. הוא אמר לי ׳אני לא מאמין שזה הכל במדינת ישראל, לא הכנסתי לבית כנסת פה אפילו אורח אחד שלי׳״.
תחילה צילם חודורוב בתי כנסת מרכזיים בארץ, כמו בתי הכנסת הגדולים של חולון, תל אביב ורמת גן. לבסוף הגיע למסקנה שעליו להתקדם לבני ברק: הצלם החילוני מתל אביב מצא את עצמו בלב בית המדרש הגדול של ישיבת פוניבז׳, ישיבת הדגל של הזרם החרדי־ליטאי בארץ, ״שוק טוטאלי כשאתה נכנס פנימה. עמדתי רבע שעה ורק הסתכלתי על המקום הזה, מדהים ומטורף מיופיו. הסתכלתי על הפוניבז׳ הזה ויש בתוכו ארון קודש משנת 1635 מאיטליה, מעץ מצופה זהב בעבודת יד. אם היינו שמים את זה בלובר היה שם תור של שלוש שנים להסתכל, ופה אף אחד לא בא לראות את זה״.
בית הכנסת פונוביץ, בני ברק
בית הכנסת הגדול, רמת גן
משם עלה לירושלים, שבה מתנשא לגובה של 20 מטרים בית הכנסת המרכזי של חסידות בעלז, אחד מבתי הכנסת הגדולים בישראל. ״כבר בכניסה שמעתי הרבה רעש, אז חשבתי שבית הכנסת מלא. אני עולה למעלה ורואה שאין שם אף אחד. אבל כל הקירות מתפללים: כמו שאתה שומע עוגב או נבל ענק בכנסייה, אז שם הקירות מתפללים. שאלתי מה זה, והסבירו לי שלמטה יש עשרה שטייבלים, בתי כנסת קטנים, שבכל רגע נתון מתפללים בהם 3,500 איש. כל היום מתפללים שם. הסתכלתי על זה ורצה לי מול העיניים תמונה שצילמתי של המוני אנשים רצים בטיימס סקוור בניו יורק; ושם אנשים מתפללים עם תשוקה, דמעות, אנשים בוכים״.
מה היה עושה צייר ברנסאנס
חודורוב, בן 62, מתגורר בתל אביב, הוא בנו של השוער המיתולוגי וחתן פרס ישראל יעקב חודורוב. בעברו קריירה צבאית ארוכה כטייס קרב וכיום הוא איש עסקים, אך במקביל תמיד עסק בצילום באופן פרטי. בחודש שעבר פתח תערוכת יחיד בסטודיו העיצוב של שמעון בוזגלו בשכונת פלורנטין, שגם אותה אצרה כרמלי לנר. כל עבודה שלו מורכבת ממאות תמונות קטנות שצילם והרכיב בפוטושופ ליצירה אחת גדולה.
הייתי נכנס למקומות ומסתכל לכל הכיוונים ורוצה לצלם את הכל, אבל אין עדשה שתופסת את הכל. שאלתי את עצמי, אם היה נכנס לפה צייר של הרנסאנס, מה הוא היה עושה? הוא היה מביא את העוזרים שלו, נותן לכל אחד חלק מהמקום לצייר וככה היו עובדים. הבנתי שמה שמגביל אותי זה לא המוח אלא המצלמה
״כשהייתי בן 17 ישבתי שעות באמסטרדם מול ציורי הענק של רמברנדט ודה וינצ׳י. הרגשתי שככה גם צריך לצלם. 30 שנה זה ישב לי בראש וצילמתי המון אבל לא עשיתי תערוכות. הטריד אותי שאני לא יכול להביא מה שאני חולם: הייתי נכנס למקומות ומסתכל לכל הכיוונים ורוצה לצלם את הכל, אבל אין עדשה שתופסת את הכל. שאלתי את עצמי, אם היה נכנס לפה צייר של הרנסאנס, מה הוא היה עושה? הוא היה מביא את העוזרים שלו, נותן לכל אחד חלק מהמקום לצייר וככה היו עובדים. הבנתי שמה שמגביל אותי זה לא המוח אלא המצלמה, כי כשאתה מסתכל דרך 35 מ״מ אתה לא רואה״.
אמיר חודורוב
בית הכנסת הגדול, חולון
בית הכנסת אוהל מועד
כך פענח חודורוב את השיטה: הוא הסיר את המצלמה מהעיניים, שוטט במבנים וצילם עשרות תמונות מבלי לכוון את העדשה שלו בעין. ״יצאו 400 צילומים ואז התחלתי לשבת על המחשב להרכיב אותם. אין אף תוכנה שיודעת לאחד זוויות שונות, אז התחלתי לעבוד. זה היה כישלון חרוץ: התחבר לי עקום, אנשים יצאו חתוכים. ישבתי בבית עם שרטוטים וניסיתי להבין מה אני עושה לא נכון. צילמתי עוד פעם ועוד פעם, ולאט לאט הבנתי את המגבלות שלי ושל המצלמה.
״היום אני משרטט את האזורים השונים במבנה ומצלם בכל מקום סדרות של תמונות. אחר כך אני מתחיל לארגן אותן בקבוצות על המחשב ולעבוד על מקטעים: אגף שמאל, אגף ימין – כמו פאזל – ואז מחבר את המקטעים עצמם. אם הם לא מתחברים אני מפרק אותם ומרכיב מחדש״.
איך מחליטים מאיזו נקודה לצלם?
״קשה לי להגיד. במוח שלי אני מבין איך לצלם את המבנה, אבל כשאתה בא לשם אתה לא רואה את זה. אני מחפש כדי לראות את הדברים: מתיישב ומתחיל לראות את הפרטים הקטנים ואז הפרטים הגדולים – פה יש מרפסת, פה מתכת, פה בטון. מתחיל לצייר ציור במוח. לרוב זה פוגע 80 אחוז במה שאני רוצה לפגוש.
על בית כנסת אחד טיפסתי מבחוץ בין הקומות כדי לצלם מלמעלה. אני תמיד עומד על המעקה לצלם וממש נשכב שם, אני חייב שמישהו יתפוס אותי מאחורה. מפתיע שעדיין לא נפלתי מאף מקום! המשטרה כמעט עצרה אותי פעם כשטיפסתי על גשר לצלם
״על בית כנסת אחד טיפסתי מבחוץ בין הקומות כדי לצלם מלמעלה. במקום אחר עזרת הנשים השקיפה מלמעלה והיו שם מתפללות, אז ביקשתי מהן להכנס ולצלם. אני תמיד עומד על המעקה לצלם וממש נשכב שם, אני חייב שמישהו יתפוס אותי מאחורה. מפתיע שעדיין לא נפלתי מאף מקום! המשטרה כמעט עצרה אותי פעם כשטיפסתי על גשר לצלם״.
משחקים את המשחק
בתי תפילה לא זרים לחודורוב: תמונות של כנסיות חשובות שצילם התפרסמו ברחבי העולם, ועבודה שיצר של כנסיית הקבר ברובע הנוצרי בירושלים זכתה בפרסים והוצגה במוזיאון הוותיקן ברומא. ״אין מקום חשוב בירושלים שלא צילמתי, אבל לא הייתי בבעלז, לא הייתי במאה שערים, כי לא גדלנו על זה שמטיילים במקומות האלה, שהם חשובים. בכנסיית הקבר, המולד או הבשורה יש איזו קדושה. אבל כשאתה בא לקתדרלת סנט פול או ווסטמינסטר בלונדון, עומד בתור ומקבל את האוזניות לסיור – מה ההבדל בין זה לבין הבית של גאודי?
״זה יפה, עתיק, ענקי, אבל אין שם רגש קדושה. אנשים משחקים את המשחק: היום עושים שם חתונות, אלטון ג׳ון שר שם. זה הפך להיות אולמות מסחריים. בבתי כנסת יש קדושה, יכול להיות שבגלל שאני יהודי אני מתרגש. ויש שם פשטות – זה מה שיפה. בסוף היום כשאתה מפרק את זה לחתיכות יש שם פשטות״.
בית הכנסת עטרת צבי, תל אביב
בית הכנסת תהילת אביב, תל אביב
למה הכוונה בפשטות? צילמת גם בתי כנסת ענקיים של 2,000 מתפללים.
״אני משווה את זה לכנסיות, אבל אולי פשטות זו לא המילה הנכונה… בית כנסת בנוי על הרצועות האדריכליות שלו, ולא נשען על הקישוטים בתוכו. אם אתה נכנס לכנסייה אתה תראה פסלים, ויטראז׳ים, אבל בבית כנסת אתה לא תראה יותר מדי קישוטים, הכל סביב ההיכל של ספרי התורה. הארכיטקטורה מדברת. אני חושב שקשה יותר לתכנן בית כנסת מכנסייה, כי אין תוספות. לא מכסים יותר מדי.
מה יגרום לאנשים לראות בית כנסת? העיצוב והאדריכלות. רק בבני ברק אתה יכול לעשות סיור של ארבעה ימים. מהגג של בית כנסת החורבה אפשר לראות את כל ירושלים, במרחק של רק 800 מטר מכנסיית הקבר מלאת התיירים. אבל אליו אף אחד לא בא
״בכנסיות היה לי קל. לא משנה לאיזו כנסייה נכנסתי – גדולה, קטנה – ידעתי מה אני הולך לפגוש. את העוגב בגב שלי, צלב תלוי שם. לא הופתעתי באף אחת מהן, ממש לא. בתי הכנסת ריגשו אותי כי לא ידעתי מה אפגוש. עד אז רק נכנסתי לתפילה ועליתי לתורה, אבל אף פעם לא הסתכלתי כי לא עניין אותי. חשבתי שיהיה לי קשה להביא יופי מבתי כנסת, אבל בסוף יצאתי מהפרדיגמה שאין יופי בבתי כנסת, שבתי כנסת הם פשוטים והם רק בשביל תפילה; שהיהודים ממש לא בעולם של הקישוטים. הופתעתי שיש מה לראות״.
אז למה תיירים מעדיפים לבקר בכנסיות ולא בבתי כנסת?
״חוסר ידע: מה יגרום לאנשים לראות בית כנסת? העיצוב והאדריכלות, אם יעשו שם סיור. רק בבני ברק אתה יכול לעשות סיור של ארבעה ימים. מהגג של בית כנסת החורבה אפשר לראות את כל ירושלים, במרחק של רק 800 מטר מכנסיית הקבר מלאת התיירים. אבל אליו אף אחד לא בא, הכל זה תודעה, שיווק וידע״.
כיהודי אין לי בעיה להתפלל
מאז עזב את בית הכנסת של סבו בגיל 18, תפסו חיי הצבא חלק גדול בחייו של חודורוב. בתחילת החודש זכה לביקור של הרמטכ״ל אביב כוכבי בתערוכה שלו בתל אביב, ומאחורי הכיסא בלשכת הרמטכ״ל גם תלויה עבודה ענקית שלו, שבה מצולם עמק יזרעאל ממצפה הפסל של אלכסנדר זייד. ״התקשרו אלי מהלשכה שלו ואמרו שהוא שלח הביתה את כל הצלמים. נסעתי אליו הביתה לצפון, הוא מראה לי את הפסל ואומר ׳זה מה שאני רוצה׳.
• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>
״אלכסנדר זייד? העמק? מאיפה אני יודע מה צריך לעשות? זו הפעם הראשונה שעבדתי עם שתי עדשות כי הפסל נמצא בצד אחד והעמק בצד השני. ישבתי שבוע להרכיב את התמונות כי המחשב לא הסתדר עם שתי העדשות. שלחתי לו את התוצאות והוא מיד אמר לתלות את זה״.
בית הכנסת הגדול, חולון
בית הכנסת החורבה, ירושלים
ולמרות התלישות שלו מהעולם הדתי, חודורוב טוען שלא נתקל בהתנגדות במהלך העבודה על התערוכה, גם במפגשים עם קבוצת אנטי ציוניות כמו חסידי סאטמר במאה שערים. ״המדינה בנתה לעצמה בתודעה של האנשים שאו שאתה דתי, או שאתה שונא דתיים. פוליטיקאים לקחו את זה לאקסטרים, הפכו את הקהילה החרדית לגוש אחד של מאוסים וחיים על חשבון אחרים.
״זה לא מה שקורה שם. הטענה שלי אחרי המסע הזה שזה עניין של עסקנים, לא עניין של אלה שלמטה. שאל אותי מישהו בישיבת ברסלב למה אני לא מתפלל איתם. אני בגיל 18 הפכתי להיות טייס קרב: זה לא מקצוע כיפי, אתה מסכן את חייך, וזאת התרומה שלי למדינת ישראל וליהדות. זה שאתה בחרת למען מדינת ישראל לשבת כל היום להתפלל, על הכיפאק. אם אתה מרגיש שתרמת, אז יופי. בערכים שלו הוא נשאר יהודי ועושה מה שצריך. אין לי שנאה למי שלא רוצים להתגייס ורוצים להתפלל. אני לא אנטי. אני חושב שזה בסדר. אם המדינה מחליטה לממן, זה בסדר. זו החלטה של המדינה ואני לא מתערב בהחלטות האלה״.
עם כל העיסוק בבתי כנסת, עוד יהיה אפשר לחשוד שאתה בדרך לחזור בתשובה.
״ברור שכיהודי אין לי בעיה להתפלל, אני לא אנטי הדבר הזה. אני חושב שצריך לכבד. אבל אני לא שומר שבת ולא אחזור בתשובה. אתה רואה את התנאים במאה שערים, הפערים בין גברים לנשים, אתה רואה שם דברים. אבל לא צילמתי שום דבר. הייתי יכול לקחת את מאה שערים ולהביא את המאפיינים הדמוגרפיים והתרבותיים שלה, ולהקצין מול התרבות של צפון תל אביב, אבל לא רציתי.
״כשאני מצלם את תולדות אהרון, ברסלב ובית הכנסת הגדול בתל אביב אני רוצה להראות שהשפה היא אותה שפה. בהתחלה יצאתי לחפש את ההבדל בין הזרמים אבל מהר התנתקתי, כי הבנתי שאותי זה לא מעניין״.
פתיחת ההיכל – עיצוב ואדריכלות בתי כנסת בישראל
אוצרת: אילנה כרמלי לנר
חוצות גן המוזיאון (רח׳ ויצמן 61 חולון סמוך למוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס)
נעילה: 2.5
בית הכנסת תהילת אביב, תל אביב
The post כמו פאזל: מאות צילומים שהופכים לבית כנסת אחד appeared first on מגזין פורטפוליו.
