טליה צורף: העיניים של האופנה 

הי טליה, בוקר טוב, ומזל טוב על התערוכה החדשה בפוליהאוס. זו אכן תערוכת יחיד ראשונה שלך?

כן. תודה

יפה! מה את מציגה בתערוכה?

אני מציגה מקבץ עבודות עם טוויסט קצת שונה מסגנון האיור הרגיל שלי: סדרת איורים שאיירתי כל יום במשך שלושה חודשים, המורכבת מדמויות איור אופנה עם עיניים במקום ראש. לא התכוונתי ליצור סדרה שלמה, זה קרה קצת במקרה לאחר שיצרתי כמה ניסיונות איזה יום, וזה התגלגל ליצירה של מעל 70 איורים בסגנון. בתערוכה אני אציג כ־30 איורים מקוריים מהסדרה

ומה סגנון האיור הרגיל שלך?

סגנון האיור שלי אמנם מתבטא בתערוכה, אולי זו נישה בתוכו. הסגנון שלי מתבטא בא לידי ביטוי באיורי אופנה, בדרך כלל עם צבעים עזים, ובדרך כלל בקו שחור ומהיר. בנוסף, לדמויות שאני יוצרת בדרך כלל יש ריסים ארוכות ומסתלסלות (שכן בא לידי ביטוי בתערוכה). עד הסדרה הזו לא יצרתי דמות דמיונית שהיא שונה בדמותה מאדם וחוזרת על עצמה. לא נמשכתי לכיוון הזה כל כך בעבר, אבל פתאום כשהתחלתי ליצור את הדמות הזו, לא הצלחתי להפסיק, הרגשתי שאני חייבת להמשיך ליצור עוד

מתוך התערוכה Eyse of Fashion

מעניין. מאיפה בכלל התגלגלת לאיורי אופנה? ספקי קצת על עצמך לטובת מי שלא מכיר

תמיד נמשכתי לעולם האופנה. בתור ילדה, לפני 7 שנים, כשהייתי בת 15, פתחתי בלוג ששיתפתי בו איורי אופנה שלי בתור תחביב,  מבלי להבין שאיור אופנה הוא קריירה. לאחר שנה התחלתי להגיע לשבועות אופנה בשביל לסקר לבלוג שלי, וכשהייתי לראשונה בשבוע האופנה במילאנו, אזרתי אומץ לאייר אנשים בזמן אמת בתצוגות, עדיין בתור תחביב. למדתי עיצוב אופנה כשמונה חודשים בקולג' בקנדה, שם הבנתי באופן ברור שאני רוצה לעסוק באיור אופנה, ושקיים מקצוע כזה.

חזרתי לארץ ולמדתי שנה עיצוב גרפי בשנקר הנדסאים תוך כדי השירות הצבאי שלי בתור חובשת, ופתחתי את עסק האיור שלי לפני ארבע שנים באופן רשמי.

כיום אני מאיירת אופנה ולייף ובעלת עמוד האינסטגרם שבו אני משתפת את איוריי ממיטב תצוגות אופנה ברחבי העולם שאליהן אני מוזמנת. האיורים שלי הוצגו בעיתונים כמו ווג ואל, ויצא לי לאייר בעבור מותגים מובילים של בתי אופנה כמו פנדי ושאנל. בשנים האחרונות יצא לי לפגוש ולאייר אייקונים דוגמת קנדל ג׳נר, ג׳יג׳י ובלה חדיד, סלין דיון, גל גדות, בר רפאלי, פארל וויליאמס, היילי בולדווין־ביבר, אנה וינטור, מריה קארי ועוד רבים אחרים, שאותם פגשתי בבקסטייג׳ים ובשבועות אופנה

מגניב! ואיך זה קרה? איך הגעת ל־115 אלף עוקבים באינסטגרם?

פתחתי את עמוד האינסטגרם שלי ב־2012 והתחלתי לשתף את האיורים שלי על בסיס קבוע, אך ההצלחה לא הגיעה באינסטנט. כשנה וחצי לאחר מכן, התחילו לשתף את האיורים שלי בתי אופנה גדולים כמו מוסקינו, ולנטינו ואושייות אופנה כמו דונטלה ורסאצ׳ה וג׳יג׳י חדיד בעמודים שיש להם מיליוני עוקבים. לאחר מכן הצטרפו גופי תקשורת גדולים כמו הניו יורק טיימס, קוסמופוליטן או וווג שגם שיתפו איורים שלי ברשתות החברתיות, והעוקבים הגיעו איתם, בעקבות שיתוף האיורים היומי שלי באותו זמן.

טליה צורף, ג׳יג׳י ובלה חדיד

קנדל ג׳נר וטליה צורף

אני חושבת שהקהל שבניתי הוא שילוב של עבודה קשה, אך גם הייתי באינסטגרם ברגע הנכון לפרוץ ברשתות החברתיות. היום יש סינון ענק מאחורי כל דבר שעולה למעצמות האינסטגרם והכל מאוד פוליטי ברשתות החברתיות

למה הכוונה שהכל מאוד פוליטי?

היום, כל מה שהעמודים הגדולים מעלים מראש, או אחרי מי הם עוקבים, מתוכנן בצורה מאוד ספציפית והרבה זמן מראש. בקושי קורים מקרים שעמוד ענק של סלב, מותג או גוף תקשורת מתחיל לעקוב או מפרגן באופן פתאומי לאמן. הרוב מאוד מתוכנן מראש

הבנתי. אז כשמזמינים אותך לתצוגה, מה את נדרשת לעשות? וכמובן השאלה שאני בטוח שמעניינת את כולם – אפשר להתפרנס מזה?

כשמזמינים אותי לתצוגה, אם כעבודה (ומשלמים לי), אני נדרשת לאייר בזמן אמת את המתרחש בעזרת צבעי מים; את האנשים שמבקשים ממני במהלך התצוגה (בדרך כלל דוגמניות וסלבס בבגדי המותג). אם ההזמנה מגיעה רק כהזמנה, אני לא נדרשת לאייר כחובה, אלא להינות מהתצוגה ולשתף ברשתות, אם ארצה ואראה שיהיה משהו שווה לאיור, אעשה זאת

והפרנסה?

בהחלט אפשר להתפרנס, אני עובדת כמאיירת מסחרית ואמנית בתחומי האופנה והלייף־סטייל. אני מאיירת בעבור חלונות ראווה, פרסומות, קמפייינים בדיגיטל ובפרינט ובין היתר גם באירועים

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

מגניב. אז איך זה עובד? את מתכוננת לפני, רואה את הדגמים? או מגיעה לתצוגהומה שיהיה יהיה? ותוך כדי: זה משהו שאור לקרות מהר מאוד, איך את מתמודדת עם הקצב? משלימה את האיורים לאחר מכן?

אני רואה את הכל רק בזמן אמת, אז אין לי איך לראות את הדגמים לפני. אני מגיעה לתצוגה מוציאה את הצבעים ומתחילה לאייר. זה משהו שקורה מהר מאוד, אני אוהבת את זה, זה נותן לי אדרנלין ומאתגר אותי לגלות דברים חדשים וטכניקות חדשות לגמרי במקרה. חוץ מלהכין את התיק, את הדפים ואת הצבעים, אני מתרגלת קצת איורים מהירים לילה לפני כדי שקשר היד־ראש שלי יהיה במיטבו.

שאנל

ולנטינו

מוסיקנו

ולנטינו

מבחינת הקצב, תלוי: יש פעמים שזה קל יותר, הזמן הממוצע לאיור הוא שתי דקות בתצוגות שאני מגיעה אליהן. האתגר הכי גדול בעבורי בזמן האחרון הוא שיש מיליון אנשים ואז קשה לגשת לתת את האיור או לחלופין, אנשים נתקלים בי וזה הורס את האיור ואני צריכה להתחיל מחדש. אפילו לא אתחיל לדבר על הפעמים שהייתי צריכה לאייר ולרוץ בו זמנית בשביל לתת אותו לסלבס שממהרים

את הרוב אני מסיימת במקום, היו מקרים שלא הספקתי והשלמתי אחר כך

הזמן הממוצע לאיור הוא שתי דקות, והאתגר הכי גדול הוא שיש מיליון אנשים ואז קשה לגשת לתת את האיור או לחלופין, אנשים נתקלים בי וזה הורס את האיור ואני צריכה להתחיל מחדש. אפילו לא אתחיל לדבר על הפעמים שהייתי צריכה לאייר ולרוץ בו זמנית בשביל לתת את האיור לסלבס שממהרים

מה אם כך הכי חשוב: מה הופך איור לטוב? למשקף את האווירה, את הבגד, את האדם? מה את חושבת באיורים שלך מצליח להעביר את מה שאת רוצה? או אולי השאלה היא על מה את מסתכלת קודם? מאיפה את מתחילה את האיור?

אני מתחילה בדרך כלל עם הטוש השחור, תמיד מהראש. אני מרגישה שבכל אדם יש אלמנט שונה שאפשר לבטא באיור. לפעמים זה בזכות איך שהוא יושב, לפעמים בזכות משקפייים צבעוניות, שמלה אדומה או שיער בולט. זה משהו מאוד אינטואיטיבי שאני יודעת, מהרגע שאני רואה אדם, ואז מנסה לתפוס אותו באמצעות הפרט המזהה הזה. כך שאין דבר אחד שאני מסתכלת עליו קודם, זה ממש תלוי: העין שלי מחפשת את הפרט המזהה

את מי הכי התרגשת לאייר? לפגוש? ומי עוד ברשימה שהיית שמחה שיקרה?

התרגשתי מאוד לפגוש את אנה וינטור, אחת הדמויות הכי משמעותיות בעולם האופנה, אם לא הכי. התרגשתי מאוד גם לפגוש את סלין דיון, שאת שיריה אני שומעת מילדות. הייתי רוצה מאוד לאייר את אופרה וינפרי ונטלי פורטמן

סלין דיון וטליה צורף

מתוך התערוכה Eyes of Fashion

יפה! מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

כן, לגבי התערוכה והאמירה החברתית על השיומש בעיניים במקום פנים. ניסיתי ליצור משחק כיפי, אופנתי אך גם ביקורתי על עולם האופנה לטוב ולרע, שמצד אחד מורכב מנפשות יצירתיות, חופשיות ומקוריות ומצד שני, נפשות השופטות אנשים מכל מיני בחינות, אם מהצד החיצוני, או אם מהלחץ הביקורתי המופעל כיום על מעצבים ואמנים ליצור בכמויות גדולות, מה שמדכא בסופו של תהליך את התוצרים היצירתיים שלהם. בתקופה שבה יצרתי את סדרת האיורים, הרגשתי את נושא השיפוטיות פעמים רבות וניסיתי לבטא את העניין שבער בי על הנייר, עם האמנות שלי. חיפשתי דרך להביע את הרגשות שחוויתי באמצעות דמות שתיצור דיאלוג בעזרת העיניים בלבד. 

הוספתי ריסים מסולסלים וארוכים שאיוריי מזוהים איתם, המסתעפים מהעיניים כענפים של עץ. סדרת האיורים הזו היא התשובה האקראית והכיפית של השילוב האינטואיטיבי והצבעוני שאיתו יצרתי את הדמויות. לכל דמות ניסיתי ליצור אופי דמיוני ובלתי־מושג. גם כשיש כמה עיניים לכל דמות, ניסיתי ליצור דיאלוג שיפוטי ביניהן

EYES OF FASHION, טליה צורף
מלון פוליהאוס (רשת מלונות בראון), רח׳ נחלת בנימין 1, תל אביב
נעילה: 29.2

The post טליה צורף: העיניים של האופנה  appeared first on מגזין פורטפוליו.