קיצור תולדות העיצוב על פי קני סגל ויונתן ונטורה

המעצבים הפליאוליתים שעיצבו את כלי הציד הקדומים היו אנשי מקצוע שהעמידו כלים בסיסיים, שאיפשרו לאנושות לשרוד ולשגשג בתנאים סביבתיים לא פשוטים, מול קשיים חומריים וטכנולוגיים מרובים. המאמץ, הידע והניסיון הקולקטיביים שעמדו בבסיס ההתפתחות החומרית של המין האנושי בפיתוח כלים כבסיס להתקדמות חברתית ותרבותית, דומים במהותם לאלה העומדים בבסיס העיצוב כיום. במילים אחרות: בני אדם מעצבים עוד מהתקופה הפרה־היסטורית.

את הטענה הזו מעלים פרופסור קני סגל ופרופסור יונתן ונטורה בספרם החדש ״בקיצור, תולדות העיצוב״, שיצא לאור לאחרונה בהוצאת ידיעות אחרונות – ספרי עליית הגג. ספר זה הוא הראשון בשפה העברית שסוקר בצורה מקיפה את ההיסטוריה של תחום העיצוב.

״רצינו לתעד את החומרים שאנחנו מתעסקים בהם ומלמדים אותם״, מספר סגל, ״לתאר את העולם התרבותי של המעצבים. מעצבים פועלים מתוך עולם תרבותי עשיר: רצינו שאנשים יבינו שהאוביקט שנמצא מולם הוא תולדה של הרבה דברים, של הרבה תרבות ושל הרבה שנים. כמעט לכל דבר שבו אנחנו משתמשים ושנמצא סביבנו, יש היסטוריה. הספר מדבר על תולדות: זאת אומרת, מאיפה באנו ומהם השורשים״, הוא מדגיש.

ונטורה מוסיף: ״אנחנו עובדים יחד כבר למעלה מעשור, והתחלנו לחשוב כיצד אנחנו הופכים את כל הידע הזה לספר, שחלקים מנו פירסמנו בעבר באנגלית. רצינו להניח גישה אחרת לעיצוב ולהנגיש את זה לכולם״.

בעיתות אמיתיות, אנשים אמיתיים

סגל, בוגר המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל, הוא מעצב שמתמחה בעיצוב למרחב הציבורי, לתחבורה ולהיי־טק. הוא ייסד את החוג לעיצוב תעשייתי מכליל במכללה האקדמית הדסה ועמד בראשו, וייסד את המחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר. בשנים האחרונות הוא מתמקד בהוראה ובמחקר בתחום ההיסטוריה של העיצוב. ונטורה הוא אנתרופולוג עיצוב המתמחה בתיאוריות ומחקר בעיצוב חברתי ורפואי. הוא לימד בבצלאל ומלמד בהדסה ובשנקר, מכהן כעמית מחקר בקולג׳ המלכותי לאמנות בלונדון, ובשנים האחרונות מקדם רשת בינלאומית לעיצוב חברתי.

לדבריהם, לספר שלושה קהלי יעד מרכזיים: קהל היעד הראשון הוא כל מי שמתעניין בתרבות חזותית, החל ממיתוג, דרך עיצוב אוביקטים ועד היסטוריה. קהל היעד השני הוא סטודנטים, והשלישי הוא המרצים. סיבה חשובה לכתיבת הספר הייתה השינוי המהותי שבר עולם העיצוב.

״העיצוב קצת איבד את דרכו, וקיים צורך לחשוב מחדש מאיפה באנו״, מבהיר סגל. ״בעבר, הדבר שעמד במרכז היה האדם וצרכיו, ולא השיווק והדחיפה לגרום לאנשים לצרוך עוד ועוד מוצרים. פעם ניסו לפתור בעיות אמיתיות – בעבור אנשים אמיתיים״. את קו פרשת המים מזהה סגל בתקופה שלאחר מלחמת העולם השניה.

״אנשים החלו לצרוך יותר והמעצבים ואנשי השיווק התחילו להבין שצריך לדחוף כמה שיותר מוצרים לכמה שיותר אנשים, זאת בעקבות הכלכלה הצומחת״. לכך מוסיף ונטורה: ״יש עיצוב שיווקי, שזה בעינינו דבר רע, ויש עיצוב שעוסק בפונקציה ובעיקר באנשים. בספר אנחנו מנסים להדגיש את ההבדל בין השניים״.

קני סגל. צילום: וישל אורורה

סגל: ״העיצוב קצת איבד את דרכו, וקיים צורך לחשוב מחדש מאיפה באנו. יש עיצוב שיווקי, שזה בעינינו דבר רע, ויש עיצוב שעוסק בפונקציה ובעיקר באנשים. בספר אנחנו מנסים להדגיש את ההבדל בין השניים״

את נקודת השיא של התופעה הזו מזהה סגל ביום שהטלפונים החכמים נכנסו לחיינו. ״מנסים ליצור תשוקה אצל אנשים: אני חייב את הדגם החדש ביותר של הסמארטפון, גם אם הדגם הישן עדיין עובד. אנשי השיווק, ולצערי גם אנשי העיצוב, הפכו להיות חלק מהבעיה ולא חלק מהפתרון. בעזרת הספר ניסינו קצת להאיר על הסוגיה הזו. בואו ננסה להיזכר מאיפה המוטיבציה הבסיסית נובעת״.

״הרצון שלנו היה לאפשר צוהר לעולם התרבותי שבתוכו ומתוכו המעצבים פועלים״, מוסיף סגל. ״רצינו גם להזכיר למעצבים שמסורת העיצוב היא מאוד ארוכה. נקודת ההתחלה של המושג הזה שנקרא עיצוב הולכת אחורה שני מיליון שנה, כשאדם כלשהו לקח מקל עץ וחיבר לקצה שלו אבן חדה, ויצר סוג של גרזן״. סגל מבהיר כי זהו לא תחילתו של מקצוע העיצוב, אלא זו תחילתה של פעולת העיצוב. ״לאותו אדם הייתה בעיה, והוא ניסה לפתור אותה. הוא הרכיב יחד שני חומרים, וזו הייתה קפיצה גדולה״.

לעומת זאת, מקצוע העיצוב התעשייתי, מבהיר סגל, הוא תולדה של המהפכה התעשייתית, שתחילתה במאה ה־18. ״אם הגרזן הפרה־היסטורי מייצג את פעולת העיצוב הראשונה, אז הנול של ג׳קאר מייצג את מכונת העיצוב הראשונה. ג׳קאר תיכנן נול שבו היו כרטיסים מנוקבים, שבעזרתם אפשר היה לייצר באופן ממוכן אריגים זהים. ברגע שנדרשו לייצר 2,000 אריגים זהים בעלי אותה דוגמה, זה הצריך מחשבה על מה אנשים רוצים, איזה עיצוב יהיה בעונה הבאה וכולי. התפתח שיח חדש, שהצריך מחשבה עמוקה על הצרכנים, על איפה לשווק את המוצר וכן הלאה״.

המיתוג של הנצרות כמו המיתוג של קוקה קולה

הפרקים של הספר אינם מסודרים כסקירה היסטורית המוגשת באופן כרונולוגי, וגם לא לפי זרמים או סגנונות עיצוב. הם דומים יותר לאסופה של מאמרים, שכל אחד מהם מתמקד בנושא אחר ומתפקדים באופן עצמאי. כל הנושאים מהותיים בהתפתחות העיצוב, ופורקו לגורמים על ידי ונטורה וסגל.

לדוגמה, הפרק הרביעי, ״עיצוב, דת ונרטיב״, עוסק – כפי שונטורה וסגל מגדירים זאת – במאמצים הקולקטיביים של האנושות לתכנן ולהקים מונומנטים אדירים כביטוי חומרי לרצונות של שליטים לאומיים ודתיים. הפרק השמיני – ״רנסנס העיצוב המודרני״ – מתאר את השפעתם של יזמים עיצוביים כגון דה וינצ׳י ומיכלאנג׳לו על המעבר מימי הביניים אל תרבות הצריכה ההדוניסטית של הרנסנס.

״הספר הוא סוג של אסופה של 12 רעיונות״, מספר ונטורה. את ההסבר לבחירה הזו הוא קושר בדרך שבה אנו צורכים מידע כיום: ״כל המידע הזה קיים בצורה כזו או אחרת ברשת. זו הצורה שבה מלמדים כיום מבואות. לא מלמדים בסדר כרונולוגי אלא מלמדים רעיונות נפרדים, ואם סטודנט רוצה להרחיב אודות נושא מסוים אז הוא ימצא את ההרחבות ברשת.

״אנחנו צריכים לראות את הרעיונות בצורה מופשטת ולדעת לחבר ביניהם, ולאו דווקא באיזה סדר הופיעו הדברים או באיזה תאריך מישהו נולד או מת. סוג החשיבה כיום הוא אחר, ולכן אני חושב שהספר הזה הוא יחודי״. הספר ערוך כאוסף של מערכי שיעור, מדגיש ונטורה, ומוסיף כי כל פרק יכול להפוך לשיעור, אם מישהו ירצה לפתח אותו.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

ואף על פי שפרקי הספר לא מסודרים ככרוניקה, אם בוחנים את התקופות הנסקרות מגלים כי הספר מתחיל בתקופה הפרה־היסטורית ונעצר עם סיומו של השליש הראשון של המאה ה־20. לדבריו של ונטורה, סגל והוא קיבלו החלטה מודעת: ״את המאה ה־20 כולם מכירים ממאות ספרים שיצאו לאור, לכן בחרנו לשים את זה בצד״. לטענתו, התוצרים שעוצבו במהלך ההיסטוריה עובדים על אותם עקרונות. לדוגמה, ״אנחנו מראים בספר שהמיתוג של הנצרות זה בדיוק כמו המיתוג של קוקה קולה או של ליווייס.

״חשוב לנו שיבינו את זה, ושלא יתעלמו מכל התקופה הזו או יחשבו שהיא לא רלוונטית. עיצוב האייקון של הצלב הוא עבודת העיצוב הגרפי הכי מדהימה שקיימת. עד הצלב היה מגוון של סמלים שייצגו את הנצרות, כמו לחם ודגים, ואז החליטו לעשות רי־ברנדינג. מדובר באחד המותגים הכי ותיקים, ובטח הכי חזקים״.

יונתן ונטורה. צילום: מ״ל

ונטורה: ״המיתוג של הנצרות זה בדיוק כמו המיתוג של קוקה קולה או של ליווייס; עיצוב האייקון של הצלב הוא עבודת העיצוב הגרפי הכי מדהימה שקיימת. מדובר באחד המותגים הכי ותיקים, ובטח הכי חזקים״

ונטורה וסגל רואים בעיצוב דיסציפלינה הרבה יותר עתיקה ממה שרואים חוקרים אחרים. ״אנחנו מנפצים את המיתוס שקובע שקודם כל הייתה אמנות ורק אחר כך הגיע העיצוב; זה לגמרי לא נכון״, מדגיש ונטורה. לטענתו, אותו מיתוס התקבע בין השאר בשל העובדה שתיאוריה של עיצוב היא תחום יחסית חדש. אם משווים את תחום העיצוב לתחום האדריכלות, ונטורה צודק לחלוטין, שהרי את ספר העיון ״על אודות האדריכלות (בלטינית: De Architectura), שהיווה את הבסיס התיאורטי של התחום, כתב האדריכל הרומי ויטרוביוס עוד במאה הראשונה לפנה״ס.

״אמנות כפי שאנחנו מכירים אותה החלה פחות או יותר מהרנסנס, אבל פחות או יותר מאז שהאדם עמד על שתי רגליים – יש עיצוב״, הוא מסכם. ״כשהאדם החליט להשתמש בקליפת אגוז קוקוס בתור קערה – יש לנו עיצוב״.

The post קיצור תולדות העיצוב על פי קני סגל ויונתן ונטורה appeared first on מגזין פורטפוליו.