לפני שלושה חודשים – אולי יותר, תחושת הזמן שלי לא משהו ואני איום עם תאריכים ושמות – ביקרתי את ליסה פרא שעושה מכירות לאספנים ונהיינו חברים. מדי פעם אני פשוט מביא את כל מה שציירתי והיא בוחרת עבודות למכירה. התייעצתי איתה על מקום לתערוכה והיא הציעה את הכולי עלמא: חשבתי שיהיה נחמד להציג במקום של חיי לילה מכיוון שהוא מאפשר לפגוש קהל שלאו דווקא בא במיוחד לתערוכה, וגם כי זה קצת פחות מאיים מבחינתי מלהציג בגלריה ״אמיתית״.
בדרך כלל הציורים שלי הם בגודל נייר משרדי, אבל הפעם החלטתי לעשות סדרת ציורים גדולה יותר. לפני שנה ומשהו נסעתי לגליל לקיבוץ שבו גדלתי כדי לבקר את המשפחה, והחלטתי לעשות טיול קטן בוואדי הסמוך. פתאום הבנתי את הקסם ואת ההשראה שהטבע מציע; הבנתי שאני יכול לצייר פורטרטים או עירום, כי לשם תמיד העין או הלב נמשכים, ושעדיין משהו מהחוויה הזו יהדהד בציורים.
בהתחלה פשוט נוספו לצד הפורטרטים אצטרובלים, פטריות או פרחים, ובהמשך פשוט אפשרתי למקום יותר אינטואיטיבי להשתולל או לשחק פשוט, מתוך מקום של הנאה וסקרנות. גם החופש לשלב בין דיו צבעוני לטושים או עפרונות צבעוניים נבט שם, וההחלטה לצייר בגדול יותר ממה שאני מורגל השתלבה עם החיפוש שאני עושה. האצבעות שאוחזות במכחול או בעיפרון כבר בנות 45, אבל אני מרגיש שאני מתחיל לאפשר גם ליובל שהיה חייב לפתוח את הבוקר בגן חרוב בציור אינטנסיבי, לעשות התנסויות חדשות על הנייר.
סדרת הציורים הגדולים שעשיתי לכבוד התערוכה היא הרחבה של הנושאים שאני עוסק בהם, בין אם זה הגוף הגברי או פורטרטים של בחורים צעירים. האפשרות שהגודל הפיזי הציעה היתה קודם כל במרחב החדש שיצר אפשרות לקולאז׳ים, לכתיבת טקסטים של שירים שאני שומע כשאני מצייר, ומקום להתנסות יותר עם הפיגמנטים, עם כל מה שעולה או בא באותו רגע; מקסימום אחרב רישום יפה.
באופן כללי אני אוסף צילומים שהדפסתי ומנסה לראות מה יתאים עם מה, או פשוט מתחיל לצייר פורטרט ואז חושב מה יכול להיות מעניין ליד. לפעמים זה עומד כמה ימים מחכה לתשובה שתגיע או לא, לפעמים זה לא הולך או אני מרגיש שנתקעתי ואני מתחיל חדש.
אני מחבב את הקוקון שיצרתי לעצמי, ושאני מצייר בחומרים ״נשיים״ או ילדיים כמו עפרונות צבעוניים וטושים, שיש בהם גם ממד של צניעות. אני מעט חושש מציור בצבעי שמן שיש לו היסטוריה ואיזו הילת מכובדות, שמאיימת להפוך אותי ממי שמשחק בטושים לגבר שמתלכלך ונמצא בסטודיו מבודד מהעולם.
אני מעט חושש מציור בצבעי שמן שיש לו היסטוריה ואיזו הילת מכובדות, שמאיימת להפוך אותי ממי שמשחק בטושים לגבר שמתלכלך ונמצא בסטודיו מבודד מהעולם
בזמנו למדתי איור ועיצוב גרפי, או מה שנקרא היום תקשורת חזותית, וסיימתי חסר כסף או חשק לעבוד בתחום והייתי כעוס ומתוסכל. בהמשך הלכתי לסטודיו התחנה, שם נחשפתי לעולם של ציור השמן, לחשיבות ההתבוננות. נזכרתי ביכולות שלי וחשבתי שאני פשוט צריך לצייר מה ואיך שבא לי, זה ממילא בשביל עצמי. התחלתי לצייר המון מאותו רגע, בעיקר פורטרטים של חברים מהחיים או מפייסבוק, כוכבי פופ או סצנות מסרטים שאהבתי.
• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>
פנו אלי ממועדון הר סיני ובמשך כמה חודשים איירתי כל שבוע את הדיג׳יי ובחורים עירומים, וזה נגמר בתערוכה של הפורטרטים והבולבולים הכי יפים. בהמשך הצגתי בכמה תערוכות קבוצתיות אבל התערוכה הנוכחית היא התערוכה האמיתית הראשונה שלי, סיכום של שנה פורייה והזדמנות לעצור ולהרים לעצמי. אני מאוד מתרגש מהרעיון להוציא את זה לעולם: זה קצת מצחיק, כי אני מעלה כל יום ציור לאינסטגרם, אבל עדיין יש משהו משמעותי יותר במפגש הפיזי ובתגובות שאינן אימוג׳י.
יובל ישראלי: עוד רישומים אירוטיים
כולי עלמא, מקוה ישראל 10, תל אביב
17-22.2
The post יובל ישראלי // עוד רישומים אירוטיים appeared first on מגזין פורטפוליו.
