נכון לעכשיו: אילן בז׳ה, המחלקה לעיצוב אופנה, שנקר

מוזיאון תל אביב, רשת סטורי, נודי ג׳ינס, דיזנגוף סנטר, ספידו ישראל, קייט פרייד, קונברס, פקטורי 54, שבוע האופנה. אם פעמים רבות בתי הספר לעיצוב בישראל נזהרים בשיתופי הפעולה שלהם, בעיקר המסחריים שבהם, לאילן בז׳ה – שהחל השנה את תפקידו כראש המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר – חשוב דווקא להתגאות בהם. ״אנחנו בתקופה מצויינת של שיתופי פעולה מסחריים, חברתיים ואמנותיים״, הוא אומר.

״הזמינו אותנו להשתתף באירוע של מוזיאון תל אביב סביב התערוכה סולאר גרילה, הצגנו את תוצרי שיתוף הפעולה עם רשת סטורי בפרויקט ג׳ינס עם נודי. בדיזנגוף סנטר הצגנו את תוצרי קורס איתחול אופנה בשיתוף פקטורי 54. מעבר להזדמנות של הסטודנטים לראות מה זה אומר לעבוד עם לקוח, או הזכות לתרום את הידע והכישרון שלך לחברה, לשיתופי הפעולה האלה יש סיבה שנטועה עמוק יותר במציאות העכשווית, בדרך שבה מעצבים פועלים״.

אילן בז׳ה. צילום: עידו לביא

״היום כבר אף אחד לא עובד לבד, אתה לא עושה משהו וכולם מסתבובבים סביבך״, בז׳ה מבהיר. ״אתה תמיד חלק מצוות, תמיד עובד עם המון המון אנשים, וחייב לדעת איך להתמודד עם זה. יש בעלי תפקידים מדיסציפלינות שונות שעובדים ביחד, שלא נפגשים רק בפרזנטציה בסוף, אלא מתחילים לעבוד מההתחלה ביחד.

״אנחנו לא מורידים את הראש ומתעלמים מהמציאות, אנחנו יודעים בדיוק מה קורה, קוראים עיתונים וצופים בתוצאות. חלק חשוב מתכנית הלימודים הוא לדעת לאן אנחנו מפנים את הבוגרים שלנו: להמשיך ללמוד? לפתוח מותג עצמאי? לפנות לתעשייה? למותגי העל? אנחנו צריכים לתת להם מגוון של כלים להתמודד עם מה שהם בוחרים. בסופו של דבר כל סטודנט יוצא לדרך לבד״.

אנחנו לא מתעלמים מהמציאות, יודעים בדיוק מה קורה, קוראים עיתונים וצופים בתוצאות. חלק חשוב מתכנית הלימודים הוא לדעת לאן אנחנו מפנים את הבוגרים שלנו: להמשיך ללמוד? לפתוח מותג עצמאי? לפנות לתעשייה? למותגי העל?

ובכל זאת, המציאות התעסוקתית שלהם לא פשוטה, במילים עדינות.

״לשמחתי העולם היום הרבה יותר קטן בהשוואה לתקופה כשאני סיימתי, ויותר קל להם. יש להם את היתרון שהם בוגרי שנקר, הם ברמה יותר גבוהה מהאירופאים, הרבה פחות מפונקים, ויכולים להשתלב בהרבה תחומים: קונספט, טרנדים, עיצוב, יצור, גרפיקה, דפוס, רקמה. יש לנו ארבעה בוגרים שעובדים ב־H&M, ארבעה בהוגו בוס, בארץ הם כמובן משתלבים בחברות המסחריות כמו קסטרו, ויש גם כאלה שרוצים לבד, שזה בסדר גמור, כל עוד יש להם כוחות ואורך רוח״.

ואז כמו שחר אבנט הם גם מגיעים בסוף לביונסה.

״כן, ואז הלקוחה שלהם יכולה להיות ביונסה. גם מאות עורכי הדין שמסיימים בכל שנה את הלימודים צריכים אורך רוח כדי לפלס את הדרך המקצועית שלהם, וגם פה יצליחו המוכשרים, החזקים, אלה שיש להם חוסן, שיכולים לעבוד בצוות ויודעים להתגמש. חלקם יתחיל לעבוד בתפקיד אחד, לכמה שנים, ואז יתקדם, אם באותה חברה או בחברה אחרת, יתפתחו לעוד כיוונים. הם יצטרכו להחליט איפה הם רוצים להיות ואז לפלס את הדרך״.

יאללה, הולכים על זה

בז׳ה סיים את לימודיו במחלקה שבראשה הוא עומד בשנת 1995. שנתיים לאחר מכן, בשנת 1997, הוא החל ללמד בה. ״לאה זיהתה כבר אז את הפונטנציאל״, הוא אומר בחיוך על לאה פרץ, שפרשה מתפקידה לאחר 27 שנים בתפקיד. שלושה ימים לאחר שסיים ללמוד החל לעבוד בבגיר בקריית גת (״הייתה בארץ אז תעשייה יפה ומכובדת״); לאחר ארבע שנים בבגיר עבר לגולף, שם עבד עשר שנים והגיע לתפקיד המנהל המסחרי של כל מותגי האופנה של רשת גולף אנד קו.

״זה להיות אחראי על המעצבים, על הכל, כמו שאנחנו מלמדים: השראות, טרנדים, התאמה ללקוח, מי הלקוח, חיפוש בדים, גזרות, עבודה מול מעצבים וספקים. אתה אחראי על המחיר, על היצור, על הכל, ובגלל שאני מחשיב עצמי בן אדם סקרן הייתי מעורב גם בשיווק, בחלונות הראווה, בכל מה שקשור לנראות סביב הבגד״.

לאחר עשר שנים בגולף מונה למנכ״ל רשת טאג וומן. ״אלה היו השנים המאוד קשות של תעשיית האופנה, עם המותגים הבינלאומים שנכנסו לארץ. זו הייתה רשת של אופנה מהירה לנשים צעירות ואחרי ארבע שנים החלטנו להטמיע אותה ב־H&O. אז מוניתי לסמנכ״ל הסחר של החברה, שזה כמו חמ״ל: תפקיד סופר מעניין עם זרוע עיצובית מצד אחד וזרוע של קניינות מצד שני. זו מטריה רחבה שבסופה אתה צריך גם לעבוד עם המעצבת שצריכה לבחור כפתור. זו ספינה גדולה, האחריות ענקית, ומאוד אהבתי לעשות את זה״.

אז מה פתאום לרצות להיות ראש מחלקה?

״מ־1997 יום רביעי, היום שבו לימדתי, היה ׳יום הנשימה׳ שלי מהתעשייה, ובשנה שעברה החלטתי להפוך את כל השבוע ליום רביעי. כשפורסם הקול הקורא לראשות המחלקה החלטתי שאני הולך על זה, דווקא בגלל הדרך שעשיתי. פיתחתי יכולות של גם לעבוד עם מאות אנשים לצידי, מעלי, מתחתיי; גם להסתכל מקרו וגם מיקרו. אנחנו נמצאים בתקופה של שינויים שקורים עכשיו ואני רוצה להיות חלק מהשינוי. זו תקופה מאתגרת ומדהימה גם לסטודנטים וגם לנו המרצים, לשאול את כל השאלות החדשות ולנסות לענות עליהן״.

רז פרג, קורס אתחול אופנה. צילום: אחיקם בן יוסף

״הסטודנטים נורא מעניינים אותי: איך הם חושבים, איך הם עובדים, מה החלומות שלהם, מה הצרכים שלה. אני נורא אוהב את הדור הזה, מרתק אותי להכיר אותו. כשאתה משוחח איתם עולים דברים שמפחידים אותם אבל יש להם אומץ שלנו לא היה, יש בהם משהו מרתק ורציתי להיות חלק ממי שמוביל אותם לדרך החדשה. וגם אופנה היא בדם שלי: תהליכים, צוות, זה משהו שאני מכיר ויודע, וחושב שאני טוב בזה״.

אז אמרת למה לא?

״אז אמרתי יאללה, הולכים על זה, והנה אני יושב פה איתך, אחרי שיעור שאני מעביר, ready to wear. זה קורס שגל שנפלד התחילה בשנה שעברה, בדיוק הפוך ממה שאנחנו נוהגים ללמד וממה שהסטודנטים מכירים, בקצב שמאוד דומה לעבודה בתעשייה: בכל שיעור הם יוצרים ומעצבים בין דגם לשניים.

״אם בדרך כלל הסמסטר מחולק ל־14 שבועות בשלושה שלבים של מחקר עיוני וויזואלי, תהליך טכני ותפירת דגם סופי, פה הם עוברים אותו בשבוע. בסוף הקורס יש להם פורטפוליו שלם, שהם בונים סביבו דף אינסטגרם, יוצרים מותג של עצמם, קיבלו העשרה מצלם אופנה, בית אופנה, עיתונאות, ויוצרים 15 בתי אופנה קטנים. הם רגילים לקצב אחד ופה אנחנו שוברים את כל מה שהם למדו״.

לחשוב בתלת־ממד

תחילה, החילופים בראשות המחלקה היו אמורים להיערך כבר בשנה שעברה. אולם, לקראת מיזוג אפשרי של שנקר עם אוניברסיטת תל אביב, שירד לבינתיים מהפרק, התבקשה פרץ על ידי נשיאת שנקר, פרופ׳ יולי תמיר, להישאר שנה נוספת בתפקיד. ״מאחר ואני רואה במחלקה הזו מפעל חיים נעניתי לבקשה״, היא סיפרה לפורטפוליו. השימוש במושג ״מפעל חיים״ אינו מליצה: פרץ עמדה בראש המחלקה במשך 27 שנה, והובילה אותה להשגים בין־לאומיים יוצאי דופן.

לא הלחיץ אותך להחליף את לאה?

״כן. הלחיצו. אמרו שבלתי אפשרי, ושאולי לא אבחר, אבל דווקא בגלל זה ניגשתי. החלטתי שזה בדיוק מה שמעניין אותי, ודווקא בגלל שידעתי שהמחלקה יציבה ומבוססת אפשר לעשות אדפטציה לרוח התקופה. הגעתי למחלקה עם תכנית לימודים שבנויה בצורה מקבילה לתכניות בבתי ספר בינלאומיים. התכנית ברורה וטובה, אבל היא צריכה לעבור התאמות. זה אתגר ענק להוביל את המחלקה בתקופה של שינויים אקדמים, חברתיים, כלכליים וטכנולגיים בכלל ועיצוב אופנה בפרט״.

ליה פתאל, Bulletproof. מתוך תצוגת הבוגרים, 2019. צילום: רפי דלויה

מה זה אומר?

״קודם כל טכנולוגיה ועולם דיגיטלי, אבל גם כניסה של נושאים חברתיים ותרבותיים כמו משבר האקלים, קיימות, מיחזור. זה משהו בוער שאנחנו נתעסק בו, אנחנו לא יכולים לעצום עיניים סביב מה שקורה. גם החברות מתחילות להבין את זה״.

אפרופו טכנולוגיה, מה העמדה שלך לגבי עיצוב אופנה שמיועד רק לעולם הדיגיטלי ולרשתות חברתיות כמו אינסטגרם?

״זה חלק אחד ממה שקורה, אולי נצטרך להתייחס לזה אם זה יתגבר. אנחנו כרגע מלמדים את הכלים, חושפים בפני הסטודנטים עולם תרבותי רחב. בתוך זה עיצוב לאינסטגרם הוא פן אחד קטן שנכון לעכשיו אני אומר בוא נראה איך הוא מתפתח. הסטודנטים עדין צריכים ללמוד את המקצוע, אנחנו צריכים לחשוף בפניהם את כל מה שקורה ולפתח להם את הסקרנות.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

״היום סטודנט לא צריך שנספק לו מידע, אלא שנלמד אותו איך לפתח את המידע, איך לעבוד איתו, איך לחקור ולשלב את המידע בתהליך העיצובי. היום אתה רוצה גם להדפיס, גם לעשות תכשיט, גם לצבוע, גם לרקום, גם לתפור, גם לבנות. אתה רוצה הכל וצריך לראות איך בתוך כל הבליל הזה אנחנו מעבירים אותם מסלול מדויק יותר״.

מה לא השתנה?

״התהליך האקדמי: עדין יש תהליך מובנה וברור שכל סטודנט צריך לעבור. יש פרמטרים ברורים להצלחה. יש ביקורות, יש מבחנים. וגם לא השתנה הצורך לחשוף אותם למסורות, להכיר את התחלה, את המבוא. זה משהו שהם לא יכולים לעשות לבד: מאיפה התחיל הכל, הקו הראשון, הצבע הראשון, המשפט הראשון; איך ליצור צבע, איך לתפור, איך לעשות קו של גזרה. זה חלק חשוב בתפקיד שלנו שאני לא חושב שצריך להשתנות ולא רוצה שישתנה״.

למרות הטכנולוגיה.

״גם שם אני יכול ללמד אותו את ההתחלה. גם אם עובדים בתוכנת תלת־ממד של גזרות, אני עדיין יכול ללמד איך עושים את הקו הראשון. לשאול שאלות. אנחנו שואלים את הסטודנטים הרבה שאלות והם צריכים לתת תשובות. דווקא בגלל החשיפה הלא נורמלית, הם רואים תצוגות בלייב, ערים לכל הטרנדים; דווקא בגלל שהכל כל כך עמוס והכל יכול לשתק, אנחנו צריכים ללמד אותם לדעת לבחור מה מתאים להם וליצור מזה אופנה״.

דווקא בגלל החשיפה הלא נורמלית, כשהסטודנטים רואים תצוגות בלייב, ערים לכל הטרנדים; דווקא בגלל שהכל כל כך עמוס ויכול לשתק, אנחנו צריכים ללמד אותם לדעת לבחור מה מתאים להם וליצור מזה אופנה

שיר כהן, פרויקט נודי ג׳ינס. צילום: יוסי גמזו לטובה

ואת זה עושים עם שיתופי פעולה שונים?

״גם. הקשר עם התעשייה מתהדק והסטודנט רואה בסוף הקורס משהו אמיתי שקורה. הוא יכול לעשות סטאז׳ים, לזכות בפרסים, לעבוד עם חברות מובילות בתעשייה. בשנה הבאה אני רוצה לשתף פעולה עם חברות הטכנלוגייה שיש להן בסיס בארץ כמו גוגל, פייסבוק, אי־ביי, מיקרוסופט ואמזון שבדרך. שנחשוב יחד על שיתופי פעולה עתידיים.

״כל החברות האלה פועלות גם בזירת העיצוב וגם בזירת האופנה. למעצב אופנה יש ראייה רחבה, הוא חושב אחרת כי הוא חושב תלת־ממד והמסך הוא דו־ממד. אני חושב שהקשר בין אופנה לתחומים כמו טרנדים טכנולגיים ובינה מלאכותית חייב לקרות גם אצלנו״.