הפעם הראשונה
פרויקט ״סף״, שהציג אמנים צעירים על סף דרכם האמנותית, היה אחד הפרויקטים הראשונים המשמעותיים עבורי. הרעיון שהחל להתגלגל בשנת 2000 היה תחילתו של קשר ארוך שנים (שנמשך עד היום) עם אריה ברקוביץ׳, מנהל ואוצר בית האמנים בתל אביב. הפרויקט התקיים במשך כ־13 שנים, ובו חשפתי לראשונה אמנים צעירים שהפכו במהלך השנים לאמנים פעילים ומשפיעים בארץ: ליהי חן, ליאב מזרחי, איל ששון, גיא שהם, נדב ויסמן, מאיה אטון, אורלי סבר, טוני נבוק, אביטל כנעני, יעל בלבן, טל ירושלמי ועוד רבים וטובים.
במהלך השנים אצרתי והצגתי תערוכות רחבות הקף ופרויקטים נוספים בבית האמנים, בהם שתי תערוכות ״דופק מקומי״ ששיקפו עשייה עכשווית בין־דורית ורב־תחומית; והתערוכה ״שיחות סלון״ שהציגה דיאלוג בין אמנים. בתערוכה ״הקולקטיביסטים – דיוקן קבוצתי״ שהוצגה לאחרונה, אירחתי שש גלריות שיתופיות מתל אביב: אלפרד, חנינא, P8, בנימין, אינדי ונולובז. כל גלריה הציגה מעין דיוקן עצמי בהתייחס לאמנים החברים בהן.
מתוך התערוכה On A Move, משכן האמנים הרצליה. צילום: יגאל פרדו
מאיה אטון, מתוך התערוכה Scales and Mesures, Berlin. צילום: Filippo Tritto
אמני גלריה נולובז, מתוך התערוכה הקולקטיביסטים. צילום: רמי צלקה
התחנה האחרונה
לפני כחמש שנים יסדתי פרס אמן שנתי, בתרומתם ובתמיכתם הנדיבה של אן וארי רוזנבלט ובשיתוף בית האמנים תל אביב. זוכי הפרס נבחרים מבין מאות הצעות שהוגשו, בידי ועדה מקצועית של אוצרים. הזוכים עד כה הם אלה אמיתי סדובסקי, שי־לי עוזיאל, רועי ויקטוריה חפץ וראובן קופרמן, שהציגו תערוכות יחיד של מיצבים, וידיאו, רישום, ציור ופיסול במגוון חומרים.
״דיוקן של פורע חוק״, התערוכה של ראובן קופרמן – המוצגת בימים אלה (עד 7.3) – היא הרביעית במסגרת פרס רוזנבלט בבית האמנים תל אביב. קופרמן מעלה את סיפור שמשון המקראי, המשמש עבורו כסיפור משל להבעת עמדה ודעה לאירועים אישיים, פוליטיים ומקומיים. בתערוכה סדרת ציורים גדולי ממדים עשויים במגוון חומרים וטכניקות, המעלים עולם מרובד של השפעות מתולדות אמנות, מיתולוגיות ויצירה עכשווית ממזרח וממערב.
ראובן קופרמן, פרס רוזנבלט 2019. צילום: רן ארדה
ראובן קופרמן, פרס רוזנבלט 2019. צילום: רן ארדה
מכל מלמדי השכלתי
מוזיאון טייט מודרן בלונדון הוא אחד המוסדות המרשימים ביותר שהשאירו עלי את חותמם, ומהווה מקור ללימוד ולהנאה עד היום: החל מהתכנון האדריכלי שהיטיב לשמר את מאפייני המקום התעשייתי, תקרות גבוהות, אזורי מנוחה ותצפית על נהר התמזה, יחד עם תכנון מבוקר של התנהלות זורמת וידידותית למשתמש של המבקרים בתערוכות. תחנת הכוח של בנקסייד, שהוסבה למוזיאון הלאומי הבריטי לאמנות מודרנית בתכנונם של האדריכלים הרצוג ודה־מרון, מציעה חוויה של ביקור ועניין בתערוכות רחבות היקף, המעלות פעמים רבות אופני חשיבה ומבט שונים.
• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>
ביקרתי במקום עם פתיחתו בשנת 2000, שם בחלל הטורבינה המפעים פגשתי לראשונה את העכבישה של לואיז בורז׳ואה; אחת האמניות האיקוניות שמהווה עבורי אבן דרך כאישה, אמנית פורצת דרך ובעלת דעה ומבט ייחודי על העולם.
תערוכת החלומות
תערוכה בעלת תקציב בלתי מוגבל, בחלל תצוגה תעשייתי בדומה לזה של האנגר פירלי הממוקם בפאתי מילאנו. תערוכה שתעשה שינוי, שתשקף ותתייחס אל סביבותיה האנושיות, המרחב והמקום ויחד עם זאת תצליח להיות אוניברסלית ולדבר בשפות שונות; וכמובן כזו שתיתן במה לאמנים מוכשרים, מחויבים וראויים.
אילת כרמי, מתוך התערוכה Scales and Mesures, Berlin. צילום: Filippo Tritto
שי־לי עוזיאל, מתוך המיצב רכבת תחתית, פרס רוזנבלט 2017, בית האמנים תל אביב. צילום: שי־לי עוזיאל
בקרוב אצלך
במהלך השנה הקרובה המשך עבודה בפרויקט ואצירת התערוכה הזוכה לשנת 2021 בפרס אן וארי רוזנבלט לאמנות חזותית. כמו כן המשך עבודה ופתוח פרויקט הגלריות השיתופיות.
רוצה להשתתף במדור? שלחו לנו מייל לכתובת hi@prtfl.co.il
לקריאת כל המדורים לחצו כאן
שי־לי עוזיאל, מתוך המיצב רכבת תחתית, פרס רוזנבלט 2017, בית האמנים תל אביב. צילום: שי־לי עוזיאל
The post מגלים אוצרות // אורלי הופמן appeared first on מגזין פורטפוליו.
