את רחובות ירושלים ימלאו בימים הקרובים המוני חוגגים לבושי תחפושות, החל במחופשים מכף רגל ועד ראש ועד מי שיצאו ידי חובה בכובע מגוחך. אבל באולם הגדול של בנייני האומה – אם הההגבלות על כינוס רב משתתפים תאפשרנה – חיקוי של דמות בדיונית יקבל יחס של אמנות לכל דבר: ביום שלישי עתיד להתקיים שם כנס הארוקון לאנימה, מנגה ותרבות יפן בישראל. במסגרת הכנס יתחרו 80 משתתפים בתחרויות קוספליי, שבהן המתמודדים נדרשים ליצור תחפושות של דמויות מהתרבות הפופולרית, בעיקר זו הנפוצה ביפן.
סרטים, סדרות, משחקי מחשב, אנימה ומנגה – כולם יכולים לשמש כמצע פורה לתלבושת קוספליי. תחפושות הן עניין עתיק, אך תרבות הקוספליי התפתחה רק במאה ה־20. המונח עצמו, שמורכב מהמילים costume ו־play, נכנס לשימוש ככל הנראה בשנות ה־90. היום מדובר בתעשייה עולמית המוערכת בעשרות מיליארדי דולרים, עם אמני קוספליי שלהם מאות אלפי עוקבים ברשתות החברתיות.
בכל כנס שקשור לתרבות פופולרית אפשר למצוא אנשים מחופשים לדמויות האהובות עליהם מהטלוויזיה או מסרטים, כמו גיבורי סדרת משחקי הכס או מסע בין כוכבים. לעיתים האיכות של הקוספליי עולה על עבודת מעצבי התלבושות בסט הצילומים, וגם בארץ התגבשה קהילה סביב התחום, בעיקר בעקבות תחרויות או כנסים רב שנתיים של פנטזיה ומדע בדיוני.
מחקר ארוך, חודשי עבודה והשקעה של אלפי שקלים
אורחות הכבוד של התחרות השנה הן סתיו גיני ונסטיה סימנובסקי, יוצרות קוספליי בנות 28, שייצגו השנה את ישראל בתחרות של World Cosplay Summit, ועידת הקוספליי העולמית שתתקיים בקיץ ביפן. גיני למדה עיצוב אופנה בשנקר, ואילו סימנובסקי עיצוב משחקים בבית ברל; כיום שתיהן עובדות כמעצבות בחברות משחקים. בקוספליי הן עוסקות בעיקר בסופי השבוע, אך למרות שלא מדובר במקצוע יום־יומי הן רואות בו עבודה אמנותית, והספיקו להציג תלבושות שיצרו בתערוכות, כמו התערוכה שהוקדשה לקוספליי בשנת 2016 במוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית בחיפה.
סתיו גיני. צילום: Apchi Cosplay
״אני חושבת שזה מתחיל מהרצון שלי להביע אהבה לדמות״, אומרת גיני, ״מהרצון להראות שאני אוהבת משחק או סדרה. זה לא בהכרח הרצון להיות הדמות הזאת, אלא לתרגם את העניין בה למציאות. כמו שיש אנשים שמציירים את הדמות שהם אוהבים, אבל פה זה יותר טוטאלי. לא שאני מזלזלת באנשים שמציירים, אבל במקום מסויים זה מביע את האהבה שלי לזה בצורה חזקה יותר״.
כל קוספליי שעיצבו הוא תוצר של מחקר ארוך, חודשי עבודה והשקעה של אלפי שקלים. לתחרות ביפן יגיעו בתור דמויות מסדרת משחקי המחשב ״האגדה של זלדה״, בתהליך עבודה שהתחיל בספטמבר ויסתיים ככל הנראה קרוב למועד התחרות. חוקי התחרות הנוקשים אוסרים על שימוש בעזרה חיצונית, כך שהמתמודדים נדרשים להוכיח שעיצבו ותפרו את הבגדים בעצמם.
גיני מספרת שהתהליך תמיד מתחיל בתכנון יסודי: ״צריך להבין מאיזה בד לעשות כל דבר, מה הכי מבטא את המעמד של הדמות והתקופה שהמשחק לוקח השראה ממנה. יש אלמנטים בבגד שהם לא ברורים: זה תכשיט? זו רקמה? במקור הרי זו גרפיקה ממוחשבת, לך תבין איך המעצב של המשחק חשב שזה יראה במציאות. אז אני מחפשת ספרים על תלבושות מאותה תקופה, מנסה להבין באיזה חומרים השתמשו.
״אם אנחנו יוצרות שמלה של נסיכה, היא חייבת להראות יקרה. אם זו תחפושת של ויקינג מהמאה ה־11, צריך להבין מאיזה חומרים היו הבגדים שלו. אבל אני מאוד בעניין של תלבושות תקופתיות, עשיתי את זה גם בלימודים בשנקר״.
סתיו גיני ״צריך להבין מה הכי מבטא את המעמד של הדמות והתקופה שהמשחק לוקח השראה ממנה. במקור הרי זו גרפיקה ממוחשבת, לך תבין איך המעצב של המשחק חשב שזה יראה במציאות. אז אני מחפשת ספרים על תלבושות מאותה תקופה, מנסה להבין באיזה חומרים השתמשו״
סימנובסקי: ״אז הולכים לצוד בדים! זה גם קשה כי זה תלוי בעונה ובטרנדים. הלכנו אולי שמונה פעמים לנחלת בנימין כי אנחנו לא מרוצות משום דבר. אנחנו לא רוצות להתפשר ומנסות להגיע לתוצאה הטובה ביותר״.
גיני: ״עוד לפני שקנינו את הבדים תכננתי את הבדים והגזרות עם סקיצות. אני תופרת ורואה שזה לא בדיוק יושב כמו שרציתי וצריך לתקן ולתפור שוב מבד גולמי. תופרים כמה סקיצות, במיוחד אם זה בגד מסובך. אולי קל לצייר אותם אבל במציאות יותר מסובך ליצור אותם״.
כמה פעמים בשנה יוצא לכן לעשות קוספליי?
גיני: ״היום קצת פחות מבעבר, כי אנחנו משקיעות יותר בכל תחפושת. פעם הייתי מכינה 30 קוספליי בשנה, גם לחברים. הגישה שלנו התפתחה, אנחנו מתייחסות לכל קוספליי ביותר כבוד ורואות בזה יצירה, משקיעות בצילומים עם אווירה מתאימה. הגישה השתנתה כי היום כל כך קל לקנות קוספליי טוב, אז השאלה הפכה להיות איך אני עושה משהו מיוחד שרק אני מכינה״.
נסטיה סימנובסקי. צילום: ינאי יחיאל
ולמרות העבודה הרבה וההשקעה מאחורי הקלעים, פעמים רבות קוספליי לא מקבל יחס כמדיום אמנותי: בכלי התקשורת הוא לרוב מוצג כתחביב לבני נוער שממשיכים להתחפש גם אחרי פורים. סימנובסקי מספרת שבסביבתה הקרובה היא זוכה לפרגון ועניין, ואילו גיני מוסיפה שכבר נתקלו ביחס מזלזל.
״מעצבן שעושים כתבות ומוציאים אותנו כמשהו שלילי, זה נובע מבורות, אנשים לא מבינים את זה. פעם זה עצבן אותי יותר אבל אחרי שנים של כתבות כאלו למדנו לסנן. כן, ילדים צעירים יותר שרק נכנסו לקוספליי עושים דברים ברמה יותר נמוכה וזה טבעי. אבל אנשים לאט לאט מבינים את הפן האומנותי בזה, במיוחד עכשיו כשההגדרה לאמנות יותר פתוחה מבעבר״.
אנשים לא מבינים כמה שעות של עבודה זה
בוועידת הקוספליי עולמית שתתקיים באוגוסט בנגויה ביפן, גיני וסימנובסקי יתקלו בתחרות קשה: 40 זוגות קוספליירים מתמודדים בתחרות, חלקם אמני קוספליי ידועים ברמה בינלאומית. מאז נוסדה בשנת 2003, הוועידה התפתחה לחגיגה בסוף שבוע שלם של תחרויות ואירועים. בשלבים הראשונים של התחרות המרכזית יתבקשו המתמודדים להעביר לשופטים מצגת על תהליך היצירה של הקוספליי שלהם, ובגמר יציגו לעיני הקהל פרפורמנס של שתי דקות עם תפאורה שיצרו בעצמם.
בשנה שעברה זכו נציגי אוסטרליה במקום הראשון, עם פרס שמוערך באלפי דולרים. זו השנה השנייה בה ישראל משתתפת בתחרות, שמארחת נציגים מכל העולם, כולל מדינות כמו ברזיל, איחוד האמירויות, קוסטה ריקה או ערב הסעודית.
התחרות הצליחה לאסוף נציגים מכל כך הרבה מדינות, גם כאלו שאין לישראל קשר איתן?
גיני: ״זה חלק מהקטע המרגש לפגוש קוספליירים מכל העולם, מלהיב לראות מישהי שעושה קוספליי ממשחק שאנחנו נורא אוהבות. אנחנו ממש רוצות להיות חברות שלה! זה תחום תחרותי אבל אנשים מאוד חברותיים, אולי בגלל שיש מכנה משותף שחשוב לכולם. כולם התחילו עם זה כשהיו בני 15 ונורא אהבו את זה – גם כשהם בני 30 יש להם את הזיכרון הזה והם יכולים להתחבר על בסיס זה. וכמובן כולם עוסקים ביצירה הזאת כבר הרבה שנים״.
אתן מאמינות בסיכוי שלכן לנצח?
סימנובסקי: ״רק להיות שם זה כבר ניצחון, זה מטורף״.
גיני: ״אני בכלל עדיין לא מעכלת שאני טסה: יש מוקדמות לתחרות מכל מדינה, ובתחרות בשנה שעברה נבחרנו לייצג השנה. זה תהליך אינטנסיבי, צריך להגיש המון דברים בזמן. גם באו נציגים מיפן לבדוק שהתחרות מתנהלת כמו שצריך לפי הכללים. מקווים שזה ימשיך עוד שנים, העניין הוא התקציב: הכל בהתנדבות כאן וצריך ספונסרים שיממנו את זה״.
סתיו גיני. צילום: Apchi Cosplay
מלבד העבודה על התחפושות, גיני וסימנובסקי מנהלות את קבוצת הפייסבוק קוספליי ישראל שמונה יותר מ־2000 חברים. לעיתים הן שופטות בתחרויות קוספליי בארץ או מתנדבות בארגון הכנסים בתחום. כנס ״הארוקון״, שיתקיים בפורים ביוזמת ״אמא״י – ארגון מנגה ואנימה ישראל״ – הוא לטענתן הבמה הגדולה והחשובה ביותר לקידום התחום בארץ, עם 4,000 משתתפים. הכנס יציע גם הרצאות על התרבות הפופולרית ביפן ויארח את אומנית הקוספליי היפנית היקארי גרין.
• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>
בעיני היוצרות הישראליות הכנסים עודדו צעירים וצעירות להיכנס לעולם הקוספליי – כולל הן עצמן. ״בשנת 2006 הייתי מנויה לעיתון הנוער ראש 1,״ מספרת סימנובסקי, ״והתפרסמה שם כתבה על כנס ישראלי של אנשים שהתחפשו לדמויות שאהבתי מסדרות אנימה. מאז שהייתי ילדה אהבתי את הסדרות האלו, אז ישר אמרתי איזה אדיר! גם אני רוצה!
״פתאום נחשפתי לזה שאפשר להתחפש. סימנתי מטרה להגיע מחופשת לדמות שאני אוהבת לכנס בשנה הבאה. הוא היה בתל אביב בגני התערוכה, נסעתי ברכבת עם כמה חברים שלי שגם אהבו את זה. כמובן שהייתי הכי הארדקור ונסעתי לבושה בתחפושת, אבל זה היה בפורים אז זה התאים. הכנס היה ממש סוריאליסטי, היו שם אולי 1,000 איש. היה מדהים לראות פתאום עוד אנשים שגם בקטע של זה, למרות שאולי אז היו רק שני קוספליירים ברמה גבוהה״.
נסטיה סימנובסקי: ״היום להיכנס לתחום זה כל כך שונה מפעם, יש כל כך הרבה מדריכים וסרטונים ביוטיוב, אנשים שאתה יכול לשאול איך להכין או למצוא כל מני דברים. כשהתחלנו זה היה ׳אני אקח את חתיכת הקרטון הזו ואראה לאן זה מוביל אותי׳״
אף על פי שהיום היא נחשבת לאחת מיוצרות הקוספליי הוותיקות בישראל, את התחפושת הראשונה היא בכלל קנתה בחנות לקומיקס יפני ברחובות. ״היום להיכנס לתחום זה כל כך שונה מפעם, יש כל כך הרבה מדריכים וסרטונים ביוטיוב, אנשים שאתה יכול לשאול איך להכין או למצוא כל מני דברים. כשהתחלנו זה היה ׳אני אקח את חתיכת הקרטון הזו ואראה לאן זה מוביל אותי׳״.
נסטיה סימנובסקי. צילום: עמית שטיין
לעומתה, גיני הכינה בעצמה תחפושת כבר מהכנס הראשון שלה בשנת 2005. ״לא ידעתי שאפשר בכלל לקנות, שהייתה חנות לזה בארץ! לא היה לי ידע בתפירה, בקושי ביצירה. תפרתי הכל ביד בלי מכונה, זו הייתה תקופה קשוחה! זה נראה נורא אבל השקעתי בזה כל כך הרבה מחשבה, הדבקתי על הקירות תמונות של הדמות מכל מיני זווית וקוספליי שלה מאנשים בחו״ל כי לא היה לי מושג איך לעשות את זה.
״חשבתי איך לעשות את זה עם הכי פחות תפירה כי ידעתי שאני לא טובה בזה. אבל בדיעבד זה שהייתי חייבת להכין בעצמי את התחפושת עזר לי לפתח מיומנות. בהתחלה עשיתי דברים שנראו על הפנים, אבל הדגמים היותר מתקדמים כבר נכנסו לתיק העבודות שלי בשנקר״.
איך הופכים למאסטריות של קוספליי?
סימנובסקי: ״זה תלוי ביחס שאתה נותן לעניין של קוספליי. בהתחלה זה היה רק להראות את האהבה שלי לדמות, ועם הזמן האתגר הוא להתפשר כמה שפחות. איך אני יכולה לעשות את זה יותר טוב, או איך זה היה נראה בחיים האמיתיים?״.
הגעתן לתחרות בין לאומית: למה לא להפוך את האמנות הזאת לעבודה במשרה מלאה?
גיני: ״היה שלב בחיים ששאלתי את עצמי לאן אני לוקחת את זה, האם אני משאירה את זה כתחום היצירתי החופשי שלי או שאני רוצה לראות איך אני עושה מזה כסף. אני מעדיפה להשאיר את זה ככה, כשאני יכולה להיות חופשיה עם הרעיונות והיצירתיות שלי. המוטיבציה שלי היא אהבה לדמות, זה לא מרגש אותי באותה הצורה להכין למישהו אחר.
״חוץ מזה בארץ קשה לפרנס את עצמך מזה. הייתי מקבלת הזמנות לאנשים אבל זה היה מאוד יקר, לקנות ממני יכול לעלות אלפי שקלים. אנשים לא מבינים כמה החומרים יקרים וכמה שעות של עבודה זה ולא רוצים לשלם הרבה. אם ארצה לקחת את זה לתחום יותר מקצועי עוד עשר שנים אני אולי אוכל, אבל כרגע אני נהנית מהתחום שאני עובדת בו״.
סימנובסקי: ״זו לא השאיפה שלי לעבוד בזה, אבל התחרויות בארץ גם לא מתגמלות אותך מבחינת פרסים, אז יוצא שאני פחות מתמידה בזה. בארצות הברית מקבלים 1,500 דולר פרס ראשון וכאן מקבלים שובר של שמונים שקלים לקנות קומיקס. זה לא מתגמל וזה תחביב יקר, על הקוספליי האחרון הוצאנו ביחד יותר מ־5,000 שקלים. בחו״ל יש אנשים עם ספונסרים של 20 אלף שקלים״.
גיני: ״זה משתפר פה: אמא״י ששולחים אותנו משקיעים יותר כסף ויש החזרים מסויימים; משתתפים בהוצאות של התחרות, משהו מאוד סמלי אבל זה עדיין שיפור״.
כנס הארוקון 2020
בנייני האומה, ירושלים
יום שלישי, 10.3, בשעות 09:00-21:00
The post ״כל קוספליי הוא תוצר של מחקר ארוך, חודשי עבודה והשקעה של אלפי שקלים״ appeared first on מגזין פורטפוליו.
