מגלים אוצרות // רותי סלע

הפעם הראשונה

התערוכה הראשונה שאצרתי נקראה Rare Medium, והתקיימה במרכז לאמנות ישראלית בתל אביב בשנת 2008. פניתי לאמנים בני דורות שונים, בעלי היסטוריה של עשייה משמעותית בשדה האמנות הישראלית, אמנים המזוהים עם המדיום שבו הם פועלים. ביקשתי מהם לראשונה ליצור עבודת וידאו שתוצג בתערוכה. בתהליך העבודה סייעתי כאוצרת בצילום העבודות שהציעו האמנים ובעריכתן. בתערוכה השתתפו האמנים לארי אברמסון, יואב אפרתי, יצחק גולומבק, גדעון גכטמן, משה גרשוני, גל וינשטיין, אירית חמו, מאיה כהן לוי, יצחק ליבנה, שרון פוליאקין, זויה צ׳רקסקי, פיליפ רנצר ושמחה שירמן.

נקודות המוצא של התהליך היו כרוכות הן ברצון לבחון את אפשרות המעבר ממדיום אחד לאחר, והן בשאיפה לערער את הספק באשר לתקפותו האמנותית של הווידאו כמדיום. התערוכה נשענה על פרשנות כמודל של תרגום, פעולה ודיאלוג, והציעה לחזור לתפישה קונספטואלית של אמנות.

השאלות שהובילו את התערוכה היו, בין היתר, מה קורה כשצייר, פסל או צלם יוצר עבודת וידאו? מה קורה במעבר של אמנים מ״שפת המקור״ שלהם לשפה אחרת? מה קורה בתהליך התרגום של עבודות פלסטיות לתנועה? האם הפרקטיקה התרגומית מדגישה את ״שפת המקור״ או מרככת אותה? האם מדיום אמנותי יכול לאבד רלוונטיות? מה הן הזיקות בין המדיומים, ומה הוא הפער שמייצר המעבר בין שפות? התערוכה ביקשה לנסות ולבחון גבולות והגדרות של האמנות, ככפופה למדיום שבו היא נעשית; ומצד אחר, לבחון פעולה של תרגום והמרה.

מתוך התערוכה Rare Medium, צילום: פיליפ רנצר

רותי סלע. צילום: נועה יפה

התחנה האחרונה

אצרתי אסופת עבודות וידאו במסגרת פסטיבל אפוס לסרטי תרבות ואמנות, בשיתוף הפקולטה לאמנויות המדרשה, בית ברל. האסופה תוצג מחר (חמישי, 12.3) באולם קאופמן במוזיאון תל־אביב, כחלק מהפסטיבל. במרכזה של אסופת הווידאו מחשבות על צילום, תיעוד ובימוי. רצף הקרנות המוצג באולם קולנוע המתפקד כחדר חושך, המציג בדו־ממד, על המסך את העולם שבחוץ, הפוך כמו בקמרה אובסקורה. רגעים קפואים בזמן, שבהם הטבע הדומם חי, נאחז בעקרונות אופטיים כמו בתמונת ראי. מחשבות על שכפול, מונוכרומטית, נגטיב־פוזיטיב, חשיפות ארוכות וחשיפות קצרות, פוקוס וריטוש.

לדוגמה, בעבודה ״בננות״ של תמר נסים, שטיפת בננה במים חמים משחירה את קליפתה; הפעולה נשפכת מן הקומקום אל הצופה כמו קסם, תעלול המערבל את הגדרות השחור והלבן. בסרט ״פלורנסנט״ של אבנר פינצ׳ובר הוא מתעד התנפצות נורת פלורסנט שנורית מתותח ב־3,000 פריימים לשניה וברגעיה האחרונים, אורה הפנימי בוקע.

בעבודת הוידאו ״פיתוח״ נראית האמנית שי־לי הורודי מפתחת פילם בתוך חלל פייה באמצעות קפה, אבקת כביסה וטבליות וויטמין C. הוידאו מוצג לצד הדפס מהפילם המפותח. העבודה משרטטת גבולות למרחב פרטי, סגור לאור, בתוך המרחב הציבורי ונעשתה כאשר האמנית הטרנסג׳נדרית עדיין הייתה בארון בנוגע לזהותה המגדרית. במבט לאחור נעשה מובהק יותר העיסוק בנראות והופעה בפומבי אל מול אפשרויות של הסתרה.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

בנוסף, במסגרת פסטיבל אפוס ושיתוף הפעולה עם המדרשה, אני אוצרת את עֵד, תערוכת הצבת הקרנות וידאו ארט וסאונד. האסופה תוצג בתאריכים 11-14.3, בגלריית האפט במוזיאון תל אביב. בתערוכה זו מחשבות על המציאות, בה כוחות טבע שמייצרים סערות, הינם תוצר של קיפאון אתי ופוליטי, נסיונות להגביר את הקול כנגד סוגיות מוסריות שנהוג להשיב עליהן בדממה.

ההצבה כוללת חמש עבודות; בוידאו ״נאום לטובעי הים״, זועקת האמנית הדיל אבו ג׳והר מסרים שחיברה לעבר מצולות הים ומתייחסת בדבריה לדת, להדרה, לחיים ולמוות. בעבודה One More Round, מבקש פהד חלבי לעסוק במימד האסתטי במקום הנעדר כל אסתטיקה, על־ידי קשירת מצלמת הוידאו למערבל הבטון, כך שהמציאות המצולמת מסתובבת על צירה.

פהד חלבי, פריים מתוך וידאו

אינס מולדובסקי, פריים מתוך וידאו

נחמה שלף, מתוך מחנה משותף. צילום: מ״ל

יעל שטיין ונטלי ויתקין, מתוך מחנה משותף. צילום: מ״ל

ספא קדח, בעבודת הוידאו פורטרט שלה, מנפה קצח שחור מעל ראשה העטוי חיג׳אב לבן. אצל אלונה פרידברג, בעבודת הסאונד ״בצינורות המקובלים״, מושמע פס־קול דמיון מודרך, המבוסס על עדויות מאתר ״שוברים שתיקה״, ששונו ללשון נקבה ונאמרות בלחישה, מלוות צללי שקט. האמנית אינס מולדבסקי תציג וידאו בו נראית האמנית עומדת בזמן נסיעה וידיה צלובות בידיות של הרכבת הקלה בירושלים. העבודה עוסקת בפוליטיזציה של הגוף ובשאלה האם ניתן לשחרר את הגוף מהזהות התרבותית שנכפתה עליו. הקצוות המנוגדים של החברה הישראלית חיים זה לצד זה במרחב הציבורי שמשמש כמיקרוקוסמוס למציאות החברתית הרחבה יותר.

בשונה מתערוכות אמנות שמעמידות את היחיד במרכז, ״מחנה משותף״ שמוצג בגלריה המדרשה במשך 14 ימים, מציע לקהל הרחב להתבונן בתהליך יצירה שיתופי בזמן אמת

במקביל, אצרתי ויזמתי את ״מחנה משותף״; אירוע זה מתקיים בפעם השלישית (עד שבת, 21.3) בגלריית המדרשה. אמנים וסטודנטים מהפקולטה לאמנויות הוזמנו לשהות בחלל הגלריה במשך שבועיים ולייצר הצבות בכל המדיומים, הקרנות ומיצגים, בתהליך שפתוח לקהל בכל שעות היום והלילה. השנה במסגרת האירוע נבחנים המושגים התפתחות, פלורליזם, קבלה ותהליך. בשונה מתערוכות אמנות שמעמידות את היחיד במרכז, אירועי האמנות שיוצגו בגלריה במשך 14 ימים, מציעים לקהל הרחב להתבונן בתהליך יצירה שיתופי בזמן אמת. האמנים והסטודנטים המשתתפים בתערוכה אוצרים את עצמם ולוקחים אחריות על חלוקת החללים ועל כל הנושאים בתערוכה.

מכל מלמדי השכלתי

אני מעריכה מאוד ובדיאלוג מתמשך עם החוקרת והאוצרת מעין אמיר. יחד הקמנו בשנת 2009 את פרויקט האמנות הבין־תחומי ״אקסטריטוריה״; פרויקט אמנות שיתופי שמוקדש לחקירה מעשית ותאורטית של ״אקסטריטוריאליות״ וזאת מתוך כוונה לנסות ולאתגר גבולות של דרכי מחשבה וייצוג. למעשה הפרויקט מבקש לחשוב מחדש ניסיונות לייצר לדימויים גבולות שרירותיים באמצעות עשית עבודות אמנות, מחקר ויצירה של צורות מפגש.

מתוך פרוקיט אקסטריטוריה. צילומים: רותי סלע ומעין אמיר

נחמה שלף, מתוך מחנה משותף. צילום: מ״ל

תערוכת החלומות

בשנים הקרובות אני מקווה להמשיך ולפתח נקודות השקה בין העשייה האמנותית שלי לבין הוראת האמנות במוסדות להשכלה גבוהה, ומקווה להצליח לייצר אפשרויות חדשות לאמנים ולאמניות לייצר עשייה אמנותית משמעותית. אני שואפת לאפשר לסטודנטים התנסויות לימודיות אשר הופכות לתערוכה בפני עצמן.

בקרוב אצלך

בחודש יוני 2020, צפויה להיפתח תערוכה בגלריה של המדרשה, בה יוצג פרויקט שרועי רוזן ואני ערכנו. מדובר בשלושה סרטים שנעשו במסגרת קורס שהעברנו יחד במדרשה, בשיתוף הסטודנטים. הסרטים מציעים חיזיון של העיר מרסיי המתעצבת בהווה פוסט־קולוניאלי, וכוללים שלל זהויות מפוצלות, כשנקודת המוצא לחקירה היא נמל יפו.

הפרויקט המשותף שואל על הוצאה מהמרכז, דרך פרסומת תיירותית לעיר מרסיי, שצולמה באופן אבסורדי בעיר אחרת. בסרט אחר מוצג ראש העיר של מרסיי נואם כחלק מהמסע הפרסומי המופר לעיר מרסיי. כמו כן, פרויקט זה מתעד את השיעורים, את תהליך עשיית הסרט והמורכבויות שבעשייתו.

רוצה להשתתף במדור? שלחו לנו מייל לכתובת hi@prtfl.co.il
לקריאת כל המדורים לחצו כאן

The post מגלים אוצרות // רותי סלע appeared first on מגזין פורטפוליו.