מלבד ההחלטה המסקרנת של פונדסיון פראדה במילאנו, להציג כלי פורצלן שנוצרו במאות ה־16 עד ה־19 בסין – מה שהפתיע אותי במיוחד בתערוכה חדר הפורצלן, היה המיקום שלה במוזיאון (זה קרה לפני חודש, כשהקורונה הייתה וירוס שצריך להדאיג רק את מי שממבקר במזרח הרחוק). ה־Torre, התוספת האחרונה של המוזיאון, בנין צר בן תשע קומות עם נוף מרשים ואמנות פתיינית, מציג בדרך כלל את תצוגת הקבע של המוזיאון – הפגנת כח הכוללת בין היתר עבודות של ג׳ף קונס, קרסטן הולר ודמיאן הירסט.
לכן, אפשר לראות בהחלטה למקם בקומה הרביעית של המגדל את חדר הפורצלן, שכולל למעלה מ־1,700 פריטי פורצלן שיוצאו מסין, כהצהרת כוונות. זו מופיעה גם בטקסט התערוכה: המהלך הוא חלק ממגוון רחב של מחקרים שביצע המוזיאון, ״במטרה להרחיב את פעילותו ולעסוק במנעד רחב של אמצעי ביטוי שחוצים את גבולות האמנות העכשווית״.
אוצרי התערוכה – חורחה וולש ולואיזה וינהאיס (Jorge Welsh & Luísa Vinhais) – מבקשים להדגיש את הערך האמנותי של כלי הפורצלן, מבלי ליצור היררכיות והבחנות בין אמנות, קראפט, עיצוב וייצור המוני. ״הבחירה להציג את התערוכה באחד מחללי התצוגה של טורה, הכוללת מבחר יצירות מאוסף הקבע של המוזיאון, מעוררת דיאלוג בין אמנות עכשווית ועתיקה, עימות בין עולמות תרבותיים שונים״, הם כותבים.
זאת, תוך שהם בוחנים את ההקשר ההיסטורי, את ההקף ואת ההשפעה של יצוא הפורצלן הסיני בעבור שווקים, דתות וקבוצות חברתיות שונות. בכך הם גם מציגים עד כמה הסינים הבינו כבר אז את הטעם ואת הביקוש של כל פלח בשוק העולמי, וידעו להתאים את הייצור בהתאם.
לשעשע את האורחים שהגיעו לסעוד בבתי העשירים
אף על פי שהקרמיקה הסינית הייתה ידועה מחוץ לסין כבר בשושלת טאן (618-907), והגיעה לאירופה כבר בראשית המאה ה־14, רק לאחר פתיחת נתיבי הים למזרח על ידי הפורטוגזים בשנת 1513 יצוא הפורצלן הסיני התגבר והגיע לכל פינה בעולם. במהלך שושלת מינג (1368-1644) שוק היצוא נעשה חשוב יותר ויותר, וברגע שהאירופאים החלו לסחור ולהזמין כלי פורצלן למערב, אלו הפכו במהרה ״לסחורות הגלובליות האמיתיות הראשונות״.
התצוגה המרהיבה של הכלים מחולקת לשלושה חלקים, שמוצגים במעין חדר בתוך חדר, מבנה מחופה בקטיפה חומה, המשלב ויטרינות וחללים אינטימיים המעוטרים בזהב. היא כוללת את המספר הגדול ביותר שאי פעם הוצג של פריטים עם איקונוגרפיה אירופית מתקופת שושלת מינג, מראשית המאה ה־16 עד אמצע המאה ה־17, המהווה את תחילת וליבת התערוכה.
• כל מה שחשוב ויפה, פעמיים בשבוע היישר לתיבת המייל! הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>
כך, החלל הראשון כולל את מה שנהוג לכנות כ־First orders, מונח המיוחס בדרך כלל להזמנות הראשונות של כלי פורצלן, שנעשו על ידי הפורטוגזים לאחר הגעתם לסין. בראשית המאה ה־16 שלטה פורטוגל בסחר של כלים מסוג זה בין סין לאירופה, בהיותם הראשונים שהזמינו פורצלן מעוטר באיקונוגרפיה מערבית.
כלים אלה נדירים ביותר, רק כ־150 שרדו עד ימינו. למעלה מ־45 פריטים שנבחרו לתערוכה בהשאלה מאוספים ציבוריים ופרטיים מכל רחבי העולם, מייצגים את הסדרה מבחינת טיפולוגיה, איקונוגרפיה ותקופת ייצור. לצידם מוצגת קבוצה קטנה של דוגמאות נדירות שיועדו לשוק האסלאמי, עם כתובות פרסיות/ערביות.
החלק השני של התערוכה כולל מבחר רחב, מפתיע, משעשע ומרנין של כלים לשימוש יום־יומי, בדמות בעלי חיים, פירות וירקות, שמוצגים בשתי ויטרינות ארוכות. ביחד הם מאפשרים לבחון את ההשפעה והאקזוטיות של כלי שולחן שיועדו לשווקים המערביים. כלים אלה נוצרו במחצית השנייה של המאה ה־18, על מנת לשעשע את האורחים שהגיעו לסעוד בבתי העשירים. ההשראה לצורות הכלים היו ברובן דוגמאות קרמיות מערביות שהופקו ברחבי אירופה בבתי חרושת ומפעלים, בין היתר בגרמניה ובפורטוגל.
החלק השלישי והאחרון של התערוכה הורכב ממאות צלחות פורצלן שנתלו מהתקרה ומהקירות, בתלייה צפופה במיוחד, בשילוב מספר קטן של כלי קיבול בגדלים משתנים שהוצבו ביניהם. התוצאה המהפנטת הזכירה שילוב בין שוק פשפשים מוצלח במיוחד לתצוגה מוזיאלית מרשימה, שנותנת כבוד למסורת של חדרי הפורצלן, אותם חדרים מרהיבים שהוקמו בארמונות אירופיים ובבתי האריסטוקרטים במאות ה־17 וה־18.
חדרים יוצאי דופן אלה, שהוקמו באירופה – פורטוגל, ספרד, הולנד, אנגליה, צרפת, גרמניה ודנמרק – שילבו פורצלן סיני עם מראות, לוחות מצופים בלכה ומשטחי עץ מגולפים בזהב. דוגמאות לחדרים איקוניים במיוחד ששרדו עד היום, אפשר למצוא בתקרת ארמון סנטוס בליסבון, שנבנתה בשנים 1667-1687, ובארמון שרלוטנבורג בברלין, שנבנה בשנים 1695-1705.
המשותף לכל החדרים הללו – אלו מהמאה ה־17 כמו גם החדר שנבנה במיוחד במוזיאון – הוא שהשימוש בכלים לא היה למטרתם המקורית, אלא לתצוגה בלבד, טשטוש יעודם המקורי והפיכתם לשכיות חמדה. כך אפשר לראות גם את המהלך האוצרותי הנוכחי של התערוכה: טשטוש גבולות מוכרים בין דיסציפלינות, ערעור על היררכיות קיימות, והצבעה על מרחב ההקשרים המשותף בין קראפט, עיצוב ואמנות.
חדר הפורצלן
פונדסיון פראדה, מילאנו
נעילה: 28.9
ארמון שרלוטנבורג בברלין. צילום: Roland Handrick
The post חדר הפורצלן של פראדה מטשטש גבולות appeared first on מגזין פורטפוליו.
