סיון קדרון רוצה להמציא תנועות שבכלל לא קיימות

בוקר טוב סיון, מה קורה? מה שלומך?

בוקר אור, שלומי טוב! מה העניינים?

לא רע בכלל. פעם אחרונה שהיינו בקשר היית בלונדון ובדיוק סיימת את ה־RCA (ואילו עכשיו אני בלונדון…). מה קרה איתך מאז? ספרי בכמה מילים

מאז שסיימתי את ה־RCA עוד המשכתי לגלות קצת את לונדון, בשלבים. ועבדתי עם לקוחות בארץ ובחו״ל: עשיתי פרסומות, סרטים קצרים וקליפים

מה לדוגמה?

לאחרונה עשיתי קליפ לעזרא פורמן, לשיר שלו Every Feeling, שנכתב במקור עבור הסדרה ״חינוך מיני״ בנטפליקס. וגם יצרתי סרט קצר עם מענק של קרן גשר שאני הולכת לשחרר בקרוב

איך זה קרה? איך הוא פנה אלייך?

הוא פנה אלי במייל, דרך הלייבל שלו. התכתבנו קצת, ושוחחנו בטלפון על השיר ועל החזון שלו עבור הקליפ, והתחלנו לעבוד יחד. לרוב פרויקט מוביל לפרויקט: מישהו רואה משהו שעשיתי אונליין ופונה אלי עבור משהו בסגנון. זה מסתדר גם עם שיטת העבודה שלי באופן אישי, של לצאת מפרויקט קודם שעשיתי ולקחת אותו עוד כמה צעדים למקום חדש. בדרך כלל נשאר איתי אלמנט שבא לי להמשיך ולחקור ואני לוקחת את זה איתי הלאה לפרויקט הבא

אז איך הוא גילה אותך?

הוא ראה קליפים קודמים שעשיתי, קליפ שעשיתי לאמנית דרום קוריאנית בשם Miso, וקליפ אחר שעשיתי למוזיקאית יפנית בשם Kaho Nakamura, ואהב. שמחתי שזה קרה, כי התחברתי למוזיקה שלו ברגע ששמעתי את השיר והחיבור היה טבעי

סיון קדרון. צילום: טל לוי

אז רגע לפני הקליפ שלו, ספרי קצת על הקליפים שהזכרת הרגע, שהובילו אליו?

הקליפ עבור Miso היה הראשון שעשיתי. תמיד היה ברור לי שאני רוצה לעשות קליפים ולא כל כך ידעתי מאיפה להתחיל. ואז פנו אלי מרד בול סטודיו׳ז והזמינו ממני את הקליפ למיסו, בוגרת של ה־Red Bull Academy. יצרנו קליפ על הנושא של לא להצליח לשכוח את מושא האהבה שלך גם כשזה נגמר, ולחשוב שאת רואה אותו בכל מקום ובכל דבר.

הקליפ לקאהו נקמורה הגיע בעקבותיו. קאהו גם ראתה את הקליפ שעשיתי אונליין והגיעה אלי כשחיפשה במאי אנימציה. שם לקחנו כיוון אחר: זה קליפ בשחור לבן בעיקר שעוסק בסודות, כמו השיר. בחרתי לשחק שם עם עקרון של דברים שנפתחים ומתקלפים, והתחושה שאתה כן מצליח להגיע כל פעם קצת יותר פנימה ולחשוף משהו, אבל אף פעם לא עד הסוף. תמיד יש משהו שנשאר חבוי, מאחורי דלת עוד יותר פנימית, שכבה עוד יותר נסתרת.

הקליפ כולו בנוי מסדרות של דברים שחוזרים על עצמם, והוא גם סוג של מחווה לתרבות הדיגיטלית, ל־GIFים, לאוטומטיות ומעגליות וחזרתיות

לגמרי מה שעלה לי לראש, המחווה לתרבות הדיגיטלית… ואז הגיע פורמן: ידעת שזה הולך ל־Sex Education? ספרי קצת על התהליך

השיר הופיע בעונה הראשונה של הסדרה (שלאחרונה עלתה לאוויר העונה השניה שלה), והקליפ הוזמן לרגל היציאה לאור של השירים שפורמן כתב לסדרה באופן עצמאי, בלייבל Bella Union. כשידעתי שאני הולכת לעשות את הקליפ, החלטתי שלא אראה את הסדרה עד שאסיים את העבודה כדי שזה לא יכניס רעיונות נוספים ביני ובין המוזיקה. מה שאני אוהבת בלעשות קליפים זה העבודה מול סאונד וטקסט בלבד, אז לא רציתי להיחשף לויז׳ואל קיים נוסף. ובאמת, הקליפ מאד מנותק מהסדרה, כמעט ואין שום קשר. אני חושבת שזו גם היתה המטרה של פורמן, לתת לשירים האלו חיים משלהם

אמרת מקודם שהתכתבתם קצת, ושוחחתם בטלפון על השיר ועל החזון שלו עבור הקליפ. מה הוא סיפר/ביקש ואיך לקחת את זה משם?

כשהאזנתי לשיר לראשונה הייתי ביפן, בפסטיבל אנימציה שמתרחש בתוך שדה תעופה (!). עזרא סיפר לי שהוא כתב אותו על תחושה של עייפות מהכל. התרוקנות. ביפן, אולי בגלל השהות הממושכת בנמל תעופה, מקום שאין בו תחושת זמן ולא רואים בו את הירח והשמש, חוויתי אינסומניה. הסתובבתי בלילות ולא הצלחתי לכבות את עצמי וללכת לישון. בשיטוטים סהרוריים בין מכונות מהבהבות ותאורה מלאכותית, הרגשתי גמורה אבל גם שאני חייבת להמשיך. סיפרתי על זה לעזרא והוא הזדהה. כן, על התחושה הזו כתבתי את זה.

כשהאזנתי לשיר לראשונה הייתי ביפן, בפסטיבל אנימציה שמתרחש בתוך שדה תעופה. כך התגבש העולם האסוציאטיבי של הקליפ, של חללים ריקים, חדרי מלון, הבהובים וגם הדמות הזו של האיש המתנפח, שהוא ריק לגמרי (או מלא באויר) וזז לאן שהרוח לוקחת אותו

וכך התגבש העולם האסוציאטיבי של הקליפ, של חללים ריקים, חדרי מלון, הבהובים וגם הדמות הזו של האיש המתנפח, שהוא ריק לגמרי (או מלא באויר) וזז לאן שהרוח לוקחת אותו

פסטיבל אנימציה שמתרחש בתוך שדה תעופה??? את חייבת לספר לי על זה כמה מילים. מה זאת אומרת *בתוך* שדה תעופה?

זה פסטיבל שמתקיים כבר כמה שנים בשדה התעופה של הוקאידו, יפן. יש כמה אולמות קולנוע (כמו גם מלון ובר וספא ומרחצאות יפניים משותפים!), ובימי הפסטיבל מוקרנים בהם במקביל המון סרטי אנימציה מצוינים, בתכנית גדושה של פיצ׳רים, סרטים קצרים וקליפים. בהתחלה הקונספט הוא הזוי, אבל זה מתפתח למן סאמר־קאמפ של אנימטורים מכל העולם שמגיעים לשם, מתנתקים יחד מהעולם, ישנים במלון של השדה, שותים בבר של השדה, רואים סרטים ומדברים על אנימציה, והחוויה היא אינטנסיבית ומדהימה. המפגש הזה מילא אותי השראה. והחוויה של לא לעזוב שדה תעופה ולהישאר בלימבו הזה במשך כמה ימים עם אותם האנשים היא משונה ומיוחדת, זה הרגיש כמו סרט

וואוו. אני חייב להגיע לשם פעם אחת.

אבל בואי נחזור לעבודה על הקליפ: יש עולם אסוציאטיבי, מה עכשיו? מאיפה מתחילים? מתי מתגבש הקו האמנותי, הבחירה בצבעוניות? יש סקיצות שאת שולחת?

אנימציה היא תהליך ארוך יחסית, ואני לרוב משתפת את הלקוח/שותף שלי באבני דרך שאנחנו קובעים מראש. אחרי שנסגרנו על הרעיונות והמבנה של הקליפ, שלחתי סקיצות לאיך שזה הולך להיראות, שהלכו והתגבשו, ואז סטוריבורד, אנימטיק ואנימציה מלאה. מידת המעורבות של לקוחות בתהליך הזה היא משתנה. בפרויקט הזה נתנו לי הרבה חופש וזה היה ממש כיף

כשאת מסתכלת על הדרך שלך מסיום הלימודים בבצלאל, דרך הרויאל קולג׳ ועד לקליפ הזה, מה לא השתנה בדרך או בשפה האמנותית שלך, ואיפה את רואה התפתחות או תזוזה?

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

שאלה טובה. תמיד עניין אותי מגע בין אנשים או בין אוביקטים. שאלות של חיבור ואינטימיות ומגע מאד מעסיקות אותי; נקודת המוצא שלי היא שאני לא מבינה איך אנחנו לא במגע כל הזמן. וניכור מסקרן אותי, מאותו המקום, זה לא ממש השתנה.

לאחרונה מעניין אותי להתייחס אל דברים מופשטים יותר כמו ערפל, עשן, אור וצל בתור אובייקטים בפני עצמם, לחקור את התנועה שלהם והנוכחות שלהם בחלל. גם מבחינת השפה שלי, אני מניחה שהיא נעשתה יותר מופשטת, גרפית וצבעונית, וזה בין השאר כדי לאפשר לי לעסוק יותר בתנועה עצמה ולא להכביד עליה. 

תנועה היא עוד דרך ביטוי שאני הולכת ומגלה. אם בעבר הייתי מנסה לקחת תנועה ריאליסטית ולהגזים אותה באיזה אופן, היום מעניין אותי להמציא תנועות שבכלל לא קיימות – ורק מבטאות רגש – אבל לגרום להן להרגיש אורגניות. האיש המתנפח בקליפ, לדוגמה, היה הדרך שלי לעשות את זה. הוא יכול לזוז לאן שהרוח ממלאה ולוקחת אותו, והיה לי מעניין לגלם את הרוח הזאת. מבחינתי זו היתה התבוננות באנימציה בכלל

מעניין! למה הכוונה ב״התבוננות באנימציה״?ֿ

התבוננות בתנועה עצמה, אני מניחה. במדיום הזה, שמחקה את המציאות או ממציא אותה, בנוסף לדימוי, צבע, וקומפוזיציה, יש גם (ובעיקר) תנועה. יש לי יראה מהתנועה הזו, כי אני תמיד מרגישה שאני לא מזיזה דברים כמו שאמורים להזיז אותם. אבל אחרי קיץ שבו נחשפתי להרבה מחול, הבנתי את הכח שיש בזה, בלהזיז דברים. והתגובה הרגשית המיידית שזה יכול לייצר

יפה. מה עוד? מה הלאה? מה את עושה ביים אלו ומה התכניות?

אני עובדת על כמה דברים שנמצאים כרגע בהפקה, חלקם מסחריים וחלקם אישיים. אני מאד רוצה השנה להשקיע בשני פרויקטים אישיים שקרובים ללבי. ויש גם שיתופי פעולה מעניינים, בין השאר עם אמנים שפגשתי במהלך הלימודים ב־RCA

The post סיון קדרון רוצה להמציא תנועות שבכלל לא קיימות appeared first on מגזין פורטפוליו.