ערן זהבי חושב שהרובוטים כבר דופקים לנו בדלת

הי ערן, בוקר טוב. מה קורה? ומה שלומך עם כל הבלאגן מסביב?

האמת שהרוב טוב, מסקרן לאן כל זה יתגלגל. עברתי לעבוד מהבית, ולא צריך להכין את הילדים לבית ספר אז הרווחתי איזה שעה־שעתיים ביום. אז יש גם דברים חיוביים… בכלל כל החברה עברה לעבוד מהבית זאת גם חוויה מרעננת ומעניינת

יפה. בוא נדבר קצת על רובוטים ועל Intuition Robotics: גייסתם עוד קצת כסף לאחרונה…

כן, סיימנו סיבוב גיוס של 36 מיליון דולר, שמתווספים לסך גיוסים של 58 מיליון. מאד מרגש. החברה הוקמה לפני ארבע שנים על ידי שלושה מייסדים (דור סקולר, רועי אמיר ואיתי מנדלסון), גדלנו ל־85 עובדים בארץ, ביוון ובארצות הברית, ורשמנו 30 פטנטים

מה תפקידך בכח, כמה זמן אתה בחברה ומה כולל התפקיד?

הטייטל הוא קריאייטיב דיירקטור, אבל הוא לא אומר הרבה, כי נראה לי שלתפקידים של היום עוד אין טייטלים מדוייקים. מעבר למשימות שונות של עיצוב ״קונבנציונלי״, אני בעיקר מעצב התנהגות ואישיות של רובוט: איך הוא נשמע, מתנהג, זז, מגיב לסאונד, זז במרחב, UI, אנימציה ועוד. אני שנה שניה בחברה, ובנוסף אלי יש עוד שני מעצבים: שלומי אזולאי, המעצב הותיק בחברה שמוביל את האינוביישן ואת ה־HRI (שזה Human Robotics Interaction), ואנה סטיליאנו, מעצבת UX.

נראה לי שאולי כדאי שאני אסביר קצת מה החברה עושה, זה סופר מעניין – בטח לתחום של קהילת העיצוב

בהחלט. בשביל זה אנחנו פה. קדימה

אנחנו מגדירים מחדש את מערכת היחסים בין אנשים ומכונות. אם בעבר – שהוא אתמול בערך – התרגלנו לתת פקודות והמכשירים פשוט הגיבו, היום, עם יכולות AI, יכולות קוגנטיביות של קבלת החלטות ולימוד, המכשירים לא צריכים לחכות לפקודות: הם יכולים לצפות התנהגות וצרכים ולסייע לנו. יש מעבר מ־Voice assistants ל־Digital Companions – יישות מלווה דיגיטלית, שזה מה שהחברה מפתחת.

צילומים: מ״ל

מלבד המוצרים החברה פיתחה מנוע בינה מלאכותית קוגנטיבית, שיכול להבין תוכן, לקבל החלטות ועוד… אבל אולי כדאי שנדבר על המוצרים עצמם, כי שם החלק שממש מרגש אותי

כן, זה השלב שבו אני מרגיש קצת זקן, וחושב שזה קצת קריפי: ״ישות מלווה דיגיטלית״. ומיד לאחר מכן אני מבין שעוד רגע תהיה לי אחת כזו… 

אולי תסביר מה זה אומר ישות מלווה דיגיטלית? מה המוצרים שלכם?

אנחנו עובדים כרגע בשני ורטיקלים מרכזיים – זיקנה ועולמות הרכב. אני מודה שבהתחלה, כשחושבים על רובוט שמארח חברה לקשישים ומנסה להקל על תחושת הבדידות שלהם, זה נשמע קצת עצוב והיינו מעדיפים שבני אדם יהיו איתם. אבל המציאות מראה שפלח האוכלוסיה של הגיל השלישי הולך וגדל, יש להם פערים טכנולוגיים שמקשים עליהם להשתלב בעולם, הם נמצאים רוב שעות היום לבד מול הטלוויזיה וזה מוביל לבדידות. מחקרים מראים שבדידות מסוכנת מאד ומנבאת מחלות ומוות הרבה יותר מגורמים אחרים. בטח עכשיו עם כל הקורונה, שבעיקר מסוכנת לפלח האוכלוסיה הזה, לאפשרות להרחיב מוצר ליישות שאפשר לדבר איתה, שמקלה על הבדידות, יש ערך גבוה.

אני מודה שבהתחלה, כשחושבים על רובוט שמארח חברה לקשישים ומנסה להקל על תחושת הבדידות שלהם, זה נשמע קצת עצוב והיינו מעדיפים שבני אדם יהיו איתם. אבל בטח עכשיו, עם כל הקורונה, שבעיקר מסוכנת לפלח האוכלוסיה הזה – לאפשרות להרחיב מוצר ליישות שאפשר לדבר איתה, שמקלה על הבדידות, יש ערך גבוה

אז יש להם רובוט, שנמצא איתם, מנהל איתם שיחות חולין החל מ״איך ישנת?״, משחק איתם משחקים קוגניטיביים, מקשר אותם בהפעלת קול לטכנולוגיה ומציע פעילויות. ההבדל העיקרי שהרובוט הוא פרו־אקטיבי: הוא לא מחכה להפעלה, הוא יוזם.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

החלק המדהים זה שהקשישים שנמצאים עם הרובוט הזה (ElliQ) לא מתייחסים אליו כמוצר, אלא כישות. כלומר, הם נותנים לה תכונות אופי ומנהלים איתה מערכת יחסים. אני יודע שזה אולי נשמע טכני וקר, אבל אני רואה התקשרויות שממש מרגשות את כל מי שרואה אותן

אם אני זוכר נכון ElliQ כבר בן שלוש? ארבע? מה השתנה אצלו מאז שהוא נולד?

ElliQ היא הבסיס שממנו אנחנו לומדים ומפתחים את הידע שלנו, וכל הזמן מרחיבים את הפעילויות ולומדים איפה נקודות החוזקה והחולשה כדי לפתח מערכת יחסים. לפני כמה זמן הוספנו תירגולי מיינדפולנס ונשימות; באופן אישי החיבור בין פסיכולוגיה, עיצוב וטכנולוגיה זה בדיוק מה שחיפשתי. אנחנו מעלים את התכנית הזו ואני יכול לראות איך הקשישים מגיבים, וזה מדהים ומרגש: יש כמה סרטונים שגם אחרי שראיתי אותם עשרות פעמים אני מקבל עור ברווז שאני רואה אותם

זה משהו שאנחנו יכולים לראות?

רוב הסירטונים האלה חסויים, אבל באתר החברה אפשר לראות חלק, ויש גם ביו־טיוב הדגמות

עוד משהו שפיתחנו זה כלי לאנשי קריאייטיב להפעיל אייג׳נטים כאלו

תסביר מה זה אומר?

היום אין תכנה אחת שיכולה לחבר סאונד, תנועה במרחב, שיחה, אנימציות ועוד… אז פיתחנו בעצמנו את הכלי הזה, שזה כיף, כי אני מפעיל אותו – אבל גם לקוח של החברה, ויש צוות שמשפר כל הזמן את הכלי שיאפשר לי לביים את התקשורת. זה יכול לבוא על כל מוצר.

לדוגמה, iRobot הוא מכשיר שמסתובב בבית: אפשר בקלות להוסיף לו עוד חיישנים ועוד כלי ביטוי. נגיד, הוא יכול להיות גם חלק מהאבטחה של הבית (שומעים רעש חשוד/ יש מישהו בדלת, הוא הולך לבדוק ושולח וידאו), או מכונת הקפה המשרדית שמזהה כל עובד ומתאימה לו את הקפה וממליצה לו עם דברים נוספים… זה לא נגמר.

היינו בפגישות עם משרדי מיתוג, שמזמן התרחבו והוסיפו מחלקות UX UI ומושן. יכול מאד להיות שבעתיד תהיה להם מחלקה נוספת שמעצבת איך המוצר זז, מדבר, מגיב…

מצד אחד הגיוני, מצד שני זה קצת מעורר חשש וסוגיות אתיות: האם יום אחד הרובוטים ישתלטו לנו על החיים? ובכלל אם אפשר – או צריך – להילחם בזה?

קודם כל קשה לי לראות את משהו שיעצור את הטכנולוגיה, ואני חושב שרוב הטכנולוגיה היא לא טובה או רעה, זה אופן השימוש בה. נכון, ראינו ״מראה שחורה״, והעתיד ואי הידיעה מה הולך להיות מעוררים פחד. אבל נראה לי שאנחנו בקצב התקדמות מטורף בעולם, וחוסר ההבנה גורם לחשש: בסוף רוב החברות מכוונות לענות על צרכים ולשפר את החיים וגם כסף – ששם המוסר כבר לא המוביל

הרכב מדבר, מתקשר איתך

שנדבר על מה אתם עושים עם רובוטים ומכוניות?

לגמרי, גם נושא מרגש מאד. בגדול מדברים על חמישה שלבים בין רכבים כמו שהכרנו אותם שהם השלב הראשון, לבין שלב 5 שהוא רכבים אוטונומים לגמרי בלי הגה ושכל חווית הנהיגה שונה לגמרי (די צריך להמציא אותה).

היום אנחנו בשלבים 2-3: כלומר, יש רכבים פרטיים שהם כבר חצי אוטונומים, אתה יכול להעביר שליטה לרכב והוא יחנה לבד, או להוריד ידיים מההגה והוא ימשיך לשמור על הנתיב ומרחק מהרכב לפניו. נוצרות פה אין־ספור בעיות, ביניהן איך חברות הרכב מלמדות את כל הפיצ׳רים האלו, החוויה שהרכב לוקח לך שליטה על הנהיגה מפחידה, או ברכבים אוטונומים מה ההבדל בין המותגים השונים. כלומר, אם חווית הנהיגה שלי היא בדיבור, מה ההבדל בין טויוטה לפורשה, איך כל אחד מדבר/ מתנהג/ מתקשר?

לכל רכב יש המון חיישנים – מצלמות, משקל, בדלתות וכמה אפשרויות לתקשר: קול, תאורה, הזזת דברים ברכב, סאונד. הפלטפורמה שלנו יושבת על זה מעולה: יש לנו שיתוף פעולה עם טויוטה (שהם גם אחד המשקיעים שלנו) על אייג׳נט באחד הרכבים שלהם. הרכב מדבר, מתקשר איתך. אנחנו בסופו של דבר נתנו להם כלי שעכשיו הם יכולים לבנות ולעצב את הפרסונה וחווית הנהיגה שלהם.

יושב שם איש קריאייטיב, שאוסף ממעצבים שונים שלו את החומרים, ועל גבי הפלטפורמה מעצב את החוויה. בנוסף פיתחנו דשבורדים שנותנים לו מידע על כל מה שקורה ברכב

אתה יכול לתת דוגמה מה יכולים להיות ההבדלים בין מותגי רכב שונים, איך כל אחד מדבר/ מתנהג/ מתקשר?

אפשר להתחיל מהקול שאתה בוחר לאייג׳נט שלך: צעיר/ מבוגר, גבר/אישה, קצב דיבור. המערכת גם לומדת תוך כדי, אז יכול להיות שאתה אוהב שמדברים איתך ואז האייג׳נט פטפטן יותר, ולהפך. מותג אחד מציג עצמו כבטיחותי, ומפה נוכל לגזור את צורת ההתראות שלו, את הטון אנד וויס שלו באורות, בסאונד; לעומתו מותג אחר יכול להיות רכב לצעירים, הוא יתנהג אחרת, הקצב שלו יהיה שונה. כל ענייני המיתוג יכולים להיכנס ל־User experience בחוויה שלמה יותר

מותג אחד מציג עצמו כבטיחותי, ומפה נוכל לגזור את צורת ההתראות שלו, את הטון אנד וויס שלו באורות, בסאונד; לעומתו מותג אחר יכול להיות רכב לצעירים, הוא יתנהג אחרת, הקצב שלו יהיה שונה

זה ממש כר פורה של עבודה ואנחנו ממש רק בהתחלה שלו, נכון?

אחד הדברים המגניבים הוא שאנחנו בעולם חדש לגמרי: קשה ללמוד, כי עוד אין ממי. זה הכל מתהווה עכשיו. עולם העיצוב הדיגיטלי הרבה פעמים חוזר על עצמו ב־UI, ופתאום יש פה משהו שהוא לא ״מובייל פירסט״, אלא פונה לחווית משתמש רחבה יותר, הוליסטית יותר. כרגע היא מדומיינת אבל מהר מאד היא תהפוך לטריוויאלית

כמה מהר זה מהר מאוד?

היא כבר דופקת לך בדלת (:

אהבתי…

תקן אותי אם אני טועה אבל זה מאוד שונה ממה שעשית בפלייבאז, בפעם אחרונה שנפגשנו

לגמרי. בפלייבאז היה לי צוות גדול של מעצבים ומחלקות שונות, העבודה היתה יותר ניהול עיצוב, ונגעה הרבה בחווית צריכת תוכן. מצד שני יש איזה קו דמיון, שתי החברות באיזושהי רמה עוסקות בהעברת תוכן.

היום העבודה שלי היא הרבה יותר הנדס־און, ומלבד שאר המעצבים בחברה אני בעיקר עובד מול פרילאנסרים. לוקח גם כמה זמן לצאת מהתחום של עיצוב למסכים, פתאום המסך הוא הסייד־קיק של החוויה. בהתחלה הייתי מעצב ואז כשרואה את הכל ביחד מבין שצריך להוריד הרבה דברים מהמסך שלא ישתלט על החוויה.

אני גם עובד עם אנשי תוכן: אנחנו בונים תסריטים כמו במחזה ואז מביימים אותם. אני לא באמת יכול להשוות את זה לשום דבר אחר. אבל הכיף הגדול שאני מתעסק בהמון דברים, תחומים, תכנות והכל משתנה כל הזמן, וגם הפידבק מלראות את זה בשטח הוא מרגש מאד

יפה! מה עוד? משהו חשוב נוסף לספר לפני שמסיימים?

בעולם הסטארט־אפים עובדים בחברות קטנות רוכשים ידע, והוא לא מגיע להרבה אנשים, אז קודם כל ממש תודה על ההזדמנות לשתף. אנשים ומעצבים צריכים לשמור על גמישות, ללמוד, להשאיר את הדברים שהם נהנים מהם קרוב, ולא צריך לפחד מהעתיד: תדאגו לגלשן/יכולות שלכם וכבר תתפסו איזה גל

The post ערן זהבי חושב שהרובוטים כבר דופקים לנו בדלת appeared first on מגזין פורטפוליו.