ב־1.1.2020 נקרתה לפני ההזדמנות לשכור את החלל הסמוך לסטודיו שלי בקרית המלאכה, ולפתוח בו גלריה משלי. לא גלריה שגרתית, אלא מקום שבו אוכל להגשים את חלומי, לייסד סלון לאמנות במתכונת סלוני האמנות המסורתיים באירופה ובאמריקה, שנוסדו ונוהלו בידי נשים. סלוני האמנות מעסיקים אותי מזה שנים רבות, ולאחרונה אף הוזמנתי מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל, לדבר על התופעה במסגרת הכנס ״תצוגה ואוצרות במרחב הביתי״, שהתקיים במכללת אורנים בחודש דצמבר.
ההבדל המהותי הוא שהסלון שלי ממוקם בקריית המלאכה השוקקת סטודיות, גלריות, יוצרים ומבקרים מזדמנים, ולא בביתי הפרטי. עם זאת, חלמתי על מקום שבו אוכל לממש את החזון שלי לאירוח אינטימי של מבקרים בודדים וקבוצות מבקרים קטנות; לשוחח ולהדריך אותם באופן אישי בתערוכות שאאצור; ליזום שיחי גלריה, הרצאות וסיעור מוחות ביחס לנושא, תערוכה, תופעה או מיזם כלשהו; להפגיש עמיתים מקרב קהילת האמנים.יות מקרית המלאכה ועוד.
מתוך התערוכה פמאז׳
מתוך התערוכה ציפיות
מאז שסיימתי את לימודי הסדירים במדרשה למורים לאמנות, בשנת 1991, תוך התמחות בציור בהנחייתו של רפי לביא ז״ל, ועד לעת האחרונה, עסקתי בעיקר בלימודים אקדמיים בתחום תולדות האמנות; במחקר, בפרסום ובהוראה במוסדות אקדמיים שונים בישראל. בעשור האחרון, בצד אוצרות של תערוכות יחיד רבות, אני מלמדת מגוון קורסים במסלול לאמנות במכללה האקדמית לחינוך תלפיות. אך גולת הכותרת ומקור הסיפוק העיקרי שלי הם סמינריון בנושא נשים ופרחים בתרבות ובאמנות המערבית, שמבוסס על עבודת הדוקטורט שלי – האיקונוגרפיה של הפרח: אמנות נשים חדשות אמריקאיות בשנות ה־20 וה־30 במאה העשרים (בעקבות המחקר פרסמתי מאמרים רבים ושני ספרים).
במהלך 20 השנים האחרונות, כשפניתי למחקר אקדמי ממושך, הדחקתי את הדחף לשוב ולצייר באופן מקצועי. בנובמבר 2018, כשביקרתי בסטודיות של רבים מעמיתיי האמנים בקריית המלאכה, לא עמדתי בפיתוי: שכרתי שם סטודיו מקסים ושבתי לצייר במלוא מרצי. תוך כדי כך הצגתי את עבודותיי בתערוכות, והמשכתי לאצור תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות במקומות שונים באזור המרכז. החלום על חלל תצוגה משלי נדחק לשוליים, עד לאותו בוקר, כשהחלל הסמוך לסטודיו שלי התפנה – וללא היסוס שכרתי אותו בלב חפץ.
• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>
מאז, השקעתי זמן, אנרגיות ומשאבים רבים להכשרת המקום החדש כגלריה ראויה, והוספתי פריטי ריהוט ייחודיים שמוסיפים חום ויופי לחלל ה״זקן״ שבגלגולו הקודם שימש כבית מלאכה; אחר כך כמחסן של צלם אופנה; וכעת הוסב ל״סלון לאמנות״. הפתיחה החגיגית של הסלון התקיימה במוצאי שבת 15.2 בתערוכת מכירה קבוצתית שכותרתה ״ציפיות״, שכל רווחיה נועדו לרכישת משאבות I-vac מתקדמות למחלקה האונקולוגית במרכז שניידר לרפואת ילדים. בתערוכה השתתפו 30 אמנים שניאותו לתרום חלק מהכנסותיהם למטרה נעלה זו. לשמחתי, הגיעו לאירוע מעל 200 איש והצלחנו לאסוף סכום נאה שהספיק לרכישת שתי משאבות.
נטע בכרך
אלילה צור עברון
לרגל יום האישה הבינלאומי אצרתי בסלון לאמנות תערוכה חדשה, פמאז׳ / femmage, שנפתחה ב־5.3, כשבאוויר כבר הורגש איום וירוס הקורונה. התערוכה עוסקת בשאלת מקומן של מלאכות היד המסורתיות באמנות העכשווית של נשים וגברים בישראל, וברלוונטיות של שימוש וסיווג חומרים וטכניקות על פי מגדר – כפי שהיה נהוג עד לשנות ה־70, אז הוטבע גם המונח Femmage בידי האמנית הפמיניסטית האמריקנית מרים שפירו (1923-2015).
העבודות שיצרה שפירו בטכניקה זו שילבו בדים ודגמים לקולאז׳ים גדולי ממדים, והתחברו בשלהי שנות ה־80 לתנועה אמנותית רחבה בשם (Pattern and Decoration (P&D, שזכתה להכרת הממסד. אמנם גם אמנים גברים השתייכו לתנועת ה־P&D, אך לראשונה בהיסטוריה המערבית נטלו נשים את שרביט המנהיגות בתנועה אמנותית.
כך, אורנה בן־עמי מציגה בתערוכה צעיפים רכים עשויים רקמה וטלאים שיצרה בטכניקה של ברזל מרותך. אתי גדיש דה־לנגה מציגה שלושה פסלי עץ מעובדים בדגמי תחרה, תפורים בחוטי ברזל ואחד מהם סרוג בשוליו בחוטי רפייה. איתמר שגיא מציג שלושה חלקי רקמה, שעוסקים בקשר האישי שלו לסיפור ההצלה של ישראל קסטנר בהונגריה במלחמת העולם השנייה. דבי אשרת מציגה קולאז׳ שעשוי מתשע עבודות טלאים עשויות טכניקה מעורבת על מצע של שקיות תה משומשות. אסתי מידן מציגה ארבע מסגרות ובהן טריפטיכונים שעוסקים ברגעי הבדידות שבפעולת הרקמה, כמטפורה לבדידות האישית של האמן. טלילה צור עברון מציגה ״תכשיטי קיר״ העשויים קרמיקה, חוטי ברזל ואיזולירבנד, ועוסקים באבלה הפרטי.
דבי אשרת
אסתי מידן
עבודותיהם של שאר האמנים מרגשות לא פחות. במהלך השבוע שלאחר פתיחת התערוכה הגיעו מבקרים רבים והתגובות היו חיוביות, אוהדות ומחממות לב. בעקבות ההנחיות לציבור והצורך בבידוד, התערוכה היפה ננעלה מאחורי סוגר ובריח (תרתי־משמע). הסלון שלי לאמנות נפתח ונסגר תוך פחות מחודשיים, ולוח השנה התמלא במהירות בתערוכות יחיד.
כמו כולנו, גם אני מייחלת שנעבור בשלום את מכת הקורונה, שאצליח להחזיק בגלריה ולהעמיד בה את מרבית התערוכות המתוכננות לשנת 2020. אך קודם לכול, אני משתוקקת להסיר את המנעול הכבד מעל דלת הסלון לאמנות ולהזמין את שוחרי האמנות לבקר וליהנות מהתערוכה, שתציין בעבורי את החזרה לעידן השפיות.
– – –
פמאז׳ / femmage
אוצרת: נירה טסלר
סלון לאמנות, שביל המרץ 5, קומה 1, קרית המלאכה
משתתפים: אורנה בן־עמי, אורנית שיראזי, איתמר שגיא, אסתי דרורי חיות, אסתי מידן, אתי גדיש דה־לנגה, ברכה גיא, דבי אשרת, טלילה צור עברון, נטע בכרך, פאני הורוביץ, תמר אור.
מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו
The post נירה טסלר // סלון לאמנות appeared first on מגזין פורטפוליו.
