קתדרלת סנטה מריה דל פיורה בפירנצה, מזרקת ארבעת הנהרות של ברניני בפיאצה נבונה ברומא, מאות בתי העיצוב ברחבי איטליה, שבימים כתיקונם מכתיבים כיצד תראה מפת העיצוב העולמית: כולם עומדים בחודשיים האחרונים ריקים מאדם. מעצמת העיצוב הבלתי מעורערת חווה את אחד המשברים הגדולים בתולדותיה.
כשאנחנו עדיין בעיצומה של טראומה חסרת תקדים, שהשביתה את המשק האיטלקי וגבתה כבר למעלה מ־10,000 קורבנות, קשה לנבא כיצד תראה תעשיית העיצוב המקומית כשמשבר הקורונה יחלוף. עם זאת, משיחות שאני מנהל עם גורמים בענף, מסתמן שבשנים הבאות העיצוב האיטלקי יחזור אחורה בזמן וישדר איפוק וענווה.
האסתטיקה היא חלק חשוב בהוויה האיטלקית וטבועה עמוק בדי.אן.איי של בני ארץ המגף. מלאכות העיצוב החלו להתפתח שם בסדנאות קטנות ועברו מאב לבן כתורה שבעל פה, אך הפריצה הגדולה היתה אי שם בשנות ה־50 של המאה הקודמת, כשהמדינה עברה מכלכלה חקלאית לתעשייתית. עם השנים הפך העיצוב האיטלקי לציר חשוב ומרכזי בתעשייה המקומית. הודות למסירות, לתשוקה ולטמפרמנט החם של האיטלקים, השכילו בתי העיצוב המקומיים לעשות הרבה עם מעט. בעשורים האחרונים הצורניות האלגנטית, הקלאסית והעשירה הפכה לאוניברסלית, רב־תרבותית, הקולעת לטעמם של רבים ועדיין שומרת על ייחודה.
יגאל סייג, מנכ״ל ובעלים רשת אליתה ליוינג. צילום: שי אדם
בסופו של המשבר הצורך של האיטלקים להגיע לכמה שיותר קהלי יעד רק ילך ויגבר. החודשים האחרונים הם הוכחה לכך שהעולם הוא כפר אחד קטן, אך יתרה מכך זהו מנוע כלכלי נוסף שיוכל לסייע לכלכלה האיטלקית לצאת מהמשבר בצורה חלקה יותר. למזלו של ענף העיצוב האיטלקי הוא מוגדר גם עתה כחיוני: המפעלים לא פסקו לעבוד ונדרשים להציג לרשויות אסמכתאות מהיבואנים שהם ממשיכים לייצר הזמנות ולעמוד בהתחייבויות.
עם זאת, אורחות החיים שלהם השתנו באורך קיצוני. המשמרות דוללו, אין תחבורה ציבורית, ולכן העובדים רוכבים קילומטרים באופניים עד למפעלים. מכיוון שחדרי האוכל במפעלים סגורים, בהפסקה שלהם עליהם לחזור לבתים. התקווה של בעלי המפעלים שלא תהיה הרעה במצב. בעלי מפעלים במחוז אמיליה רומנה, שנמצא בלב אתר ההתפרצות, מספרים שהקורונה תפסה אותם בהפתעה, כמו את כולם, ומוסיפים בעצב שכל משפחה באזור איבדה לפחות אחד מיקיריה.
עמיתים איטלקים מספרים לי כיצד ההסתגרות בבתים משפיעה עליהם מבחינה תפישתית, ומביאה אותם לתובנה שההתמקדות צריכה להיות בצרכים הפשוטים, בהסתפקות במועט ובהקניית ערך פונקציונלי אמיתי לכל פריט
בעלי אחד המותגים המובילים באיטליה סיפר לי כי חלק גדול מהאיטלקים חשים שהמשבר הוא סוג של מבחן לאנושות. אם עד לפני מספר חודשים בני האדם שמו את עצמם במרכז, וטעו לחשוב שהם כל יכולים, הרי שברגע האמת התחוור לכולנו שהשליטה לא בידינו. הסיטואציה הסוריאליסטית הזו גורמת לאיטלקים לנקוט בגישה של ענווה והודיה על מה שיש. החומריות ומנעמי החיים מפנים את מקומם לחזרה למקורות ולחיבור לדברים הבסיסיים. נדמה שהלך הרוח באיטליה יוביל רבים מבתי העיצוב לייצור פריטי ריהוט צנועים, גולמיים ומאופקים יותר, בקווים מינימליסטיים וישרים, תוך שימוש בחומרי גלם בתצורתם הראשונית.
מדובר בשינוי תפישתי מהותי: העיצוב האיטלקי טרם עידן הקורונה נשען על נראות ועושר ויזואלי, לעיתים על חשבון הפונקציונליות. עמיתים איטלקים מספרים לי כיצד ההסתגרות בבתים משפיעה עליהם מבחינה תפישתית, ומביאה אותם לתובנה שההתמקדות צריכה להיות בצרכים הפשוטים, בהסתפקות במועט ובהקניית ערך פונקציונלי אמיתי לכל פריט. זאת, מבלי לוותר על חומרי הגלם והגימורים המוקפדים שכל כך מזוהים איתם.
• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>
כמו בכל העולם, המשבר גורם לאיטלקים להביט פנימה לנפש. כבר עכשיו הם מנתחים כיצד תשפיע הסיטואציה הזאת על החיים של כולנו ונערכים ליום שאחרי. כך לדוגמה מסתמן שמתוך ההבנה שערך המשפחה בימים כאלה מתחזק, הכוונה היא לתת יותר דגש בעיצובים על צרכי המשפחה כיחידה אוטונומית.
במקביל, ממש כמונו, גם האיטלקים החלו כבר בתחילת המשבר לאגור מזון ומוצרי צריכה בסיסיים. כפי שזה נראה כרגע, באבות הטיפוס הבאים נראה דגש רב יותר על פתרונות אחסון יצירתיים ואסתטיים, כיחידות מודולריות בחללי הבית השונים. יצרנים שונים דיברו גם על הרחבת פיתוח עמדות עבודה ביתיות, אם כי בשלב זה גם הם לא בטוחים עד כמה המשבר הזה יגרום לחברות לסגור את מתחמי העבודה ולעבור לעבוד מהבתים. איך אמר לי אחד מהם: ״אתם הישראלים בדיוק כמונו זקוקים לאינטראקציה ולחום של אנשים, לטפיחה על השכם ולערבות ההדדית. דברים ששום משבר, גם החמור ביותר, לא יוכל לקחת מאיתנו״.
The post משבר הקורונה: בעיצוב האיטלקי כבר חושבים על היום שאחרי appeared first on מגזין פורטפוליו.
