המשפט האהוב על עומרי פלמאי הוא ציטוט שמיוחס לאמן רוברט ויטל: ״האדם הוא תמונת פאזל של עצמו״. הציטוט, שאותו אימץ כמוטו, הולם את דרכו הרצופה טוויסטים בעלילה, שבהחלט מייצרים סוג של פאזל; כך גם העבודות שלו נושאות אופי של תצרפים. פלמאי מצייר בעץ, כהגדרתו, וכמי שאוחז באג׳נדה מקיימת יוצר מנעד פריטי עיצוב וריהוט המבוססים על שימוש בסרגלי עץ ממוחזר בלבד.
לקולקציית הפריטים שהוא מעצב הוא קורא ״אינדיאן״ בשל שפתם האסתטית, המהדהדת את מוטיב הזיג זג הזוויתי שמאפיין את הטקסטילים המסורתיים של הילידים האינדיאנים באמריקה, וכך גם הלוגו שלו מייצג את משיכתו לכל מה שקשור לתרבות האינדיאנית. ״בשיטוטים שלי ברשת נתקלתי בעיצובים מסוג זה וזה מה שעורר אצלי את ההשראה״, הוא מספר. אהבתי את החיבור לטבע, את רעיון הפשטות ואת השימוש בקיים, והתחלתי לשחק איתו ולתרגם אותו בדרכי״. 
פלמאי מתגורר במושב הולדתו בצת, שבגליל התחתון, ומשם מגיע חלקה הראשון של תמונת הפאזל העצמי שלו; האופי הטבעי־ממוחזר של יצירתו, שאותו הוא מייחס לסביבת הטבע הכפרית שבה גדל, כמו גם להוריו, ״אנשים יצירתיים וחקלאים של פעם. עד היום אבא שלי נוהג ללקט פריטים שנזרקו לאחר שיצאו מכלל שימוש במחשבה שאפשר לעשות מהם משהו. כמוהו גם אני נמשכתי ׳לעבוד עם הידיים ולעשות משהו׳ כבר מילדות צעירה, למרות שלקח זמן עד שהתגבשתי לכיוון שנכון לי והגעתי לעסוק באמנות באופן רשמי״.
להמיר את השמים בקרקע
לאחר שירות צבאי ומספר שנים שבהן עסק בחקלאות, פנה פלמאי ללימודי הנדסאות אדריכלות ועיצוב פנים במכללת תל חי. עם סיומם הוא חזר למושב בכוונה לעסוק בתחום שמשך אותו, אלא שאז זימן לו פאזל חייו ״חתיכה״ מפתיעה בעליל, שאינה קשורה כלל ועיקר למקצוע שרכש. ״אחי פתח עסק לכדורים פורחים בגלבוע ואני נרתמתי לעניין ועברתי להתגורר בכפר יחזקאל הסמוך. תפקידי בכוח היה ניהול צוות קרקע ונהניתי מאד, אפילו מהיקיצות מוקדמות שהיו כרוכות בעבודה״.
ההנאה שלו מעולם הכדורים הפורחים נמשכה עשר שנים, אבל רגע לפני שפנה לממש את תכניתו ולהפוך לטייס של כדורים מסוג זה, הוא החליט לעשות סיבוב פרסה: להמיר את השמים בקרקע ולשוב לבצת. ״הייתי כבר נשוי עם ילד בדרך, וזה הרגיש כמו רגע נכון להתיישב, לחזור למושב״.
השיבה לסביבת הטבע השיבה את פלמאי לעבודת הכפיים ולעולם העיצוב האהוב, שאותו נטש לטובת הכדורים הפורחים עוד טרם החל לעסוק בו. ״התחלתי ליצור פריטי ריהוט ממתכת ועץ, שילוב מנצח מבחינתי, ולשלב אותם בחללים שעיצבתי. כמו כל מושבניק תחומי המסגרות והנפחות לא היו זרים לי, וכנער הייתי מבלה הרבה בסדנת נפחות של אחי הגדול, שהיום היא הסטודיו שלי״.
את העבודה הראשונה, תמונה שיצר מסרגלים, הוא העניק כמתנת יום הולדת לאשתו, וברוח הזמן העלה צילום שלה לאינסטגרם. הצילום, מסתבר, היה מה שסימן רשמית את דרכו כיוצר. ״מישהו שראה את התמונה פנה אלי וביקש לרכוש אותה. עם אישור מלא של שני, אשתי, מכרתי לו אותה והדברים התחילו להתגלגל״.
פלמאי משחק עם סרגלי העץ הממוחזר, עם זוויות החיתוך שלהם, עם מידות עובי שונות ועם אופן הנחתם, כשהוא יוצר כך תמונות ולוחות אווירה, חזיתות ומשטחים לפריטי ריהוט, או חיפויים לאלמנטים כמו דלתות אסם. ״המשחק עם המידות המשתנות של הסרגלים ועם זוויות החיתוך שלהם מייצר אסתטיקה גיאומטרית, ומאפשר לי לשוות לעבודות גם אפקט תלת־ממדי״.
כברת הדרך שהחומר עבר היא שמייצרת את החיים של העבודה וכך, כשהיא משולבת בבית, היא מביאה איתה אנרגיה מיוחדת ואחרת
את הסרגלים הוא צובע בצבעי מים בלבד, מעניק להם גימור בלכה שקופה או אטומה, ופגמים בעץ הם לדידו ״שמחה גדולה״ שהוא משמר, כחלק בלתי נפרד מהאותנטיות של החומר. ״לדוגמה, אם היה בעץ מסמר שהותיר חור אני משאיר אותו ככה ולא ממלא או מחפה אותו, כי זה הסיפור שלו. כברת הדרך שהחומר עבר היא שמייצרת את החיים של העבודה וכך, כשהיא משולבת בבית, היא מביאה איתה אנרגיה מיוחדת ואחרת״.
בין העבודות של פלמאי יש שהן מבחינתו אקססוריז, כמו תמונות קטנות להצבה על מדף או בספרייה, ויש תמונות ענק שמיועדות לתלייה. גם פלטת הצבעים שלהן משתנה, מיצירות מתונות בשחור ולבן ועד ״מרוכזות״ ועשירות יותר בצבעיהן ובמופען הגיאומטרי. לאחרונה יצר בשיתוף עם אשתו, העוסקת בהום סטיילינג, ״ליין אביב״ שמבוסס על צבעי אדמה.
״הטבע המשתנה והעולם שסובב אותי הם מקורות ההשראה האהובים עלי ומה שמזין אותי. מטבע הדברים בעבודות מוזמנות אני מתחבר לחלל הנתון ולצבעוניות שלו, אבל ביצירה ׳העצמאית׳ שלי אני כל הזמן שואף לחדש ואוהב לנסות ולהתנסות. כשאני ניגש ליצור יש לי ׳בגדול׳ כיוון כלשהו, אבל זה רק כיוון, כי היצירה היא דבר דינמי שתמיד מתגבש אצלי תוך כדי התהליך״.
The post עומרי פלמאי: כברת הדרך שהחומר עבר מייצרת את החיים של העבודה appeared first on מגזין פורטפוליו.
