איתי:
הי חיים! איך הבידוד?
חיים:
עם ילדה אנרגטית בת שנתיים וחצי? הבית כמרקחה. מזל שיש לי את הפינה שלי שאני יכול ליצור בה כשהיא ישנה. מה אתה עושה כדי לא להשתגע?
איתי:
ת׳אמת שלא הרבה השתנה אצלי, כותב (תזה), מעצב, מצייר ומתאמן, זו תקופה מעניינת ופרודוקטיבית ליוצרים. אבל כן, להיות מוגבל בתנועה וחיי חברה זה ממש לא קל. אז… מה עושים עם ילדה אנרגטית בת שנתיים וחצי כל יום?
חיים:
בהתחלה כשעוד היתה סבלנות היינו עושים איתה קצת יצירה, יוצאים החוצה שעוד היה אפשר. היום זה בעיקר סרטונים ואפליקציות לילדים :(. מזל שהגג של הבניין פנוי, עלינו כמה פעמים לצייר עם גירים
איתי:
וואו, גירים! אני אוהב לצייר עם גירים. יותר נכון, אהבתי. לא ציירתי עם גירים שנים רבות.
זכור לי כשהייתי קטן, באשקלון, היה יום כזה שההורים היו קונים לכל הילדים גירים וכולם היו מציירים על הרצפות ואספלט של העיר. זה היה היום הכי כיפי בשנה, ככה בלי הנחיות, כל מי שרצה יכל לרשום או לצייר מה שהוא רוצה על רצפות העיר.
היה לכם כזה?
חיים:
אני במקור מהצפון הרחוק, מנהריה. הייתי יותר ילד של בית שיושב ומצייר בחצר או בחדר. עניין הגירים במרחב הציבורי זה יחסית חדש אצלי 
בכל מקרה אישית אני טיפוס יותר של צבעים נוזליים. בשנים האחרונות הייתי עסוק מעל הראש עם כריכות ספרים והלימודים באיטליה, אז קצת זנחתי את עניין האיור וההדפס שאני כל כך אוהב לעשות. התקופה הזאת הכריחה אותי לשבת ולחזור לזה בעיקר כדי לשמור על שפיות.
נעמה נחושתאי
סרגיי איזקוב, Aspects of Residence
עומר פולק, Cover Yourself
Jerzy Nosek, Wear a what
חיים:
עם כל עניין ההסגר הזה נמנע ממך העונג השנה לקיים את התערוכה השנתית של לה קולטור, מבואס על כל עבודת האיסוף והאוצרות שירדה לטמיון?
איתי:
יאפ, זו ממש תקופה לחזור למה שאוהבים וכיף לעשות. איכשהו מרגיש שהחיים בתוך ההיפר־קפיטליזם הזה שכולנו שקועים בו, לא מאפשרים לעשות דברים שלא עושים כסף או איזשהו הון תרבותי. וכן, באסה על התערוכה, למרות שהאוצרות לא ירדה לטימיון, אנחנו עובדים על תערוכה וירטואלית נסיונית, גם את זה צריך לנסות מתישהו. בתכלס, המהדורה הזו של לה קולטור הייתה אמורה להיות עם דגש על דפוס ופנזינים וזו הסיבה שפניתי אלייך לגבי הפנזין.
איך העבודה על הפנזין מרגישה לך עד כה?
חיים:
את האמת? לא ציפיתי לכל כך הרבה היענות, אבל יצא שתוך כמה ימים קיבלנו עשרות פניות מאמנים ומעצבים מכל העולם, עם תגובות ויזואליות למצב ההזוי הזה. אמנים מאיטליה, גרמניה ועוד מקומות שהם מוקדי ההתרחשות שיש בהם צעדים קיצוניים להשלטת ה״סדר״.
• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>
זה מרגיש שכרגע דרך התבטאות זו של יצירה כתגובת נגד, היא הנשק היחיד שיש לנו כיוצרים. מעניין שהרעיון שהתחיל בכלל ממקום של פרינט, התגלגל מכורח הנסיבות לסביבה וירטואלית. איך באמת זה מתיישב לך מבחינה קונספטואלית, קיום של פנזין ברשת? מה יכול לייחד פנזין רשת מבחינת חווית ה״דפדוף״ ביחס לפנזין מודפס?
איתי:
בשבילי המילה פנזין היא סוג של תירוץ לקישור של רעיונות ו־ויז׳ואל בצורה לא לינארית, או לא בהכרח הגיונית. סוג של ״דיי נמאס״ להגיון וקצת יותר ״יאללה בלאגן״ לדרייב עצמו. מאחר והתזה שלי עוסקת בתקשורת חזותית כאוצרות ובהישארותו של עולם האמנות מאחור, המחשבה הראשונה שלי הייתה איך מייצרים ״ספייס״ לתגובות אקטואליות אך גם דיסקורסיביות, מבלי בכלל לדבר עם עולם האמנות או עם חוקיו היבשים.
אני חושב שמה שמייחד פה את הסיפור זה הגישה לפנזין כהלך רוח, וכמובן כל המקומות שאנחנו חושבים לקחת אותו אליהם. אנחנו כל היום חופרים בזה אבל בתכל׳ס לא שאלתי אותך עדיין, מה הכי בא לך שיקרה? ומה הכנת לדינר היום?
חיים:
מה שהכי בא לי זה לראות את כל העבודות האלה מודפסות בפורמט חדשני ומרתק על ניירות בגדלים וסוגים שונים. מה אעשה, נייר ופרינט זה פטיש. לדינר, באמת תהיתי מה להכין, פאק איט, הולך לטחון חומוס
מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו
ניצן מינץ, White on Purple
Giorgia Di Tria, quarantena21
Lucas Crespo, post – Lo Barnechea
Klone, Isolate
The post איתי בלאיש וחיים שושן // פנזין COVID19 appeared first on מגזין פורטפוליו.
