Quantcast
Channel: מגזין פורטפוליו
Viewing all articles
Browse latest Browse all 3234

החוט הארוך והחזק מאוד של ענבל לייטנר

0
0

יובל:

הי ענבל, בוקר טוב. מה קורה? איפה אני תופס אותך בכל ענייני הקורונה? ואיך את עוברת את המגיפה העולמית?

ענבל:

הי יובל, בוקר אור! (ממש אור – היום יש אפילו שמש) כמו הרבה בני אדם, אני בבית שלי בקיימברידג׳ כבר שבועיים, נעה בין הנאה מהשקט המשונה שנפל עלינו לקושי להיות נתונה לחסדי סדר יום קצת כאוטי, ולהמון הסחות דעת, ומצב הרוח נע ונד בהתאם

יובל:

קיימברידג׳! איך זה קרה?

ענבל:

הו, זה קרה לפני שלוש שנים וחצי. כמשפחה, חיפשנו מקום לגור בו כדי לשאוף אוויר אחר ולחוות תרבות שונה. כמאיירת, חיפשתי מקום ללמוד ולהיות בתהליך של input במקום ה־output הקבוע. קדמה לזה שנה שבה החלפנו יעדים (מה היה לנו? פורטלנד, תאילנד, כפר בשווייץ, איטליה). ואז, בסוף פברואר, השתתפתי בסדנה בשנקר של פרופ׳ מרטין סליסבורי, ראש החוג לאיור ספרי ילדים ב־Cambridge school of Art, חזרתי מהסדנה והעליתי את קיימברידג׳ כאופציה, וזהו. נרשמתי לקורס ובספטמבר הגענו לפה

יובל:

מה זה החוג הזה? זה תואר שני? מה קורה שם?

ענבל:

כן, זה תואר שני לאיור ספרי ילדים של שלושה סמסטרים (או יותר אם נרשמים לתוכנית Part time). מעצם היותו ממוקם בבית ספר לאמנות הוא מאוד מעשי, המון עבודה ובקצב גבוה. התואר מכוון לחקר עצמי של הסגנון האישי ומעודד להתנסות בכמה שיותר כיוונים וטכניקות, תוך כדי פיתוח הפרוייקט של כל יחידה (יש חמש יחידות, modules). מתחילים ברישום, משם לעבודה על Visual sequaences ומתקדמים לפיתוח סיפורים. התכנית שבה הייתי היא בינלאומית, שזה תמיד כיף, מעניין ומעשיר.

אה, עוד דבר – התכנית מאוד מחוברת לתעשיה, מחברת בין מו״ל למאיירים סביב תערוכת הסיום שמתקיימת בלונדון ואליה מוזמנים כל המולי״ם בממלכה ודוכן ביריד ספרי הילדים בבולוניה שבו מוצגים כל הספרים, ופועל ממש כסוכנות – המורים קובעים פגישות עם מולי״ם ומייצגים את הסטודנטים! (לא הזכרתי מאמרים ועבודות כתובות – גם זה חלק מדרישות התואר)

יובל:

נייס! וככה גם יצא הספר החדש שאיירת (שעוד מעט נגיע גם אליו)?

ענבל:

כן, הספר היה אחד הפרוייקטים שהגשתי בקורס, והוא הוצג בתערוכה בלונדון ובבולוניה 🙂

ענבל לייטנר. צילום מל

יובל:

אז עוד שאלה לגבי התואר: למה איור ספרי ילדים? איך התגלגלת לזה? כי אם אני זוכר נכון בכלל התחלת באנימציה

ענבל:

אתה זוכר מצויין. למדתי אנימציה בבצלאל, ועבדתי כאנימטורית כעשר שנים. משפטים כמו ״את צריכה להיות מאיירת״ או ״את בעצם מאיירת״ שמעתי כבר מהמורים שלי בלימודים, אולי בגלל הבחירה שלי לאנמץ את הסרטים העצמאיים בפחם, פסטלים וחומרים שבוא נגיד לא מאיצים את תהליך העבודה.

לגבי המעבר – העבודה כאנימטורית, אחרי הלימודים, התרחשה בעיקר סביב תוכן לילדים (ערוץ הופ!, פיצ׳יפוי, סטודיו DPSI ז״ל) ונהניתי ממנה מאוד, אבל הייתי צריכה להכניס שיקולי כדאיות כמו צביעה במחשב וציור לתוך המחשב לקיצור תהליכים.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

אני חושבת שספרי ילדים זה מרחב שמאפשר לי להמשיך ליצור בחומרים מסורתיים – אמיתיים כמו שאני אוהבת. הסיבה השניה היא הרבה פחות פרוזאית – בוא נשים את זה על השולחן – ככל שהמשפחה גדלה, לא יכולתי ולא רציתי לשבת מהבוקר עד הלילה על שתי שניות אנימציה, אז באופן טבעי התחלתי לקחת פחות פרוייקטים באנימציה ויותר איור, בהתחלה דברים קטנים ובהמשך ספרי ילדים

יובל:

הגיוני לגמרי. ועכשיו הספר החדש: איך נקרא לו בעברית?

ענבל:

הספר, שיצא לאור בהוצאת הוצאת Scallywag Press, נקרא The Longest Strongest Thread. אם תנסה תראה שהמילים מתחברות למילה אחת ארוכה, כמו החוט. תרגום ספונטני – חוט ארוך חזק מאוד? אולי כדאי לעבוד על זה

יובל:

כדאי… ספרי קצת על התהליך? על מה הסיפור? מאיפה התחלת את העבודה?

ענבל:

התחלתי בקיץ 2017, כדי לחזור לשנה השניה של הלימודים עם רעיונות לפרוייקט גמר. זו היתה ההפסקה המשמעותית הראשונה שבה היה לי זמן לעבד את חוויית המעבר שנה אחורה. כנראה שמה שהיה מאוחסן לי במוח אז היה העוצמה של המעבר, הריחוק מהמוכר, חוויות המעבר והתגובות הרגשיות של הילדים אליו.

כמו כל הפרוייקטים האחרים, הסיפור התחיל בספר סקיצות. הגישה בתואר מעודדת לשחק ולחקור המון כמה שיותר, הרבה לפני שמחליטים מה עושים ואיזה סיפור כותבים. זה אחד הכלים המשמעותיים שרכשתי בקורס ובגלל זה לארט הסופי קדמו כחמישה ספרי סקיצות. אחרי כל מיני הלוך חזורים עם רעיונות אחרים שלא התקדמו, החלטתי לחזור לזכרונות ילדות שלי, בלי מטרה סופית מסויימת.

מה שיצא מזה הם זכרונות שלי כילדה מהמתפרה של סבתא שושנה בקיבוץ. ביליתי שם שעות בצפייה בה ובגזירות ותפירות אקספרימנטליות. הריחות והתחושות של המתפרה לגמרי חיים עדיין אצלי ואת זה ניסיתי לצייר. את סבתא שושנה אני מאוד אוהבת, היא בת 96! וככל שהתקדמתי עם הסקיצות, הדגש הסיפורי עבר מכפתורים־גלילי בדים־ריחות־מה נתפור לכולם בחורף, לחוויית הריחוק שלי ממנה, ושל הילדים שלי מסבתא וסבא שלהם

הריחות והתחושות של המתפרה לגמרי חיים עדיין אצלי ואת זה ניסיתי לצייר. את סבתא שושנה אני מאוד אוהבת, היא בת 96! וככל שהתקדמתי עם הסקיצות, הדגש הסיפורי עבר מכפתורים־גלילי בדים־ריחות, לחוויית הריחוק שלי ממנה, ושל הילדים שלי מסבתא וסבא שלהם

יובל:

ומבחינת טקסט / איור – זה התקדם במקביל? או שקודם הטקסט היה גמור ורק אז התחלת לגבש שפה איורית?

ענבל:

זה התקדם במקביל אבל עם יותר דגש על האיור והתפקיד שלו. מעצם היותו picture book, יש לאיור תפקיד כמעט ראשי, או לפחות שווה לתפקיד של המילים בהעברת הסיפור. אם אני חוזרת לספר סקיצות, אפשר לראות שבהתחלה יש רק איורים ואז כל מיני כפולות, איורים לצד משפטים, סיפורונים חלקיים.

על ציר הזמן התחלתי במה שהיה זמין – אם בבית, בקיץ, יכולתי לרשום, לעבוד בצבע ובחומרים ״ביתיים״, כשחזרתי לשנת הלימודים השניה יכולתי להשתמש בסדנת הדפוס המדהימה של האוניברסיטה (עם מכבשים מ־1843!!) ולהתנסות בכל מיני טכניקות דפוס. האמת שזה היה ממש טוב מבחינת התהליך, כי לדפוס הגעתי אחרי שהבנתי שהסיפור אמנם מתקשר למעבר ולגעגועים, אבל אני רוצה לשמור על החומריות של עולם התפירה, גם כי זה מחזק את האלמנט האישי וגם כי זה תומך בתחושת המקום, שכל כך חשובה כשעוברים מקום

יובל:

אז מה בסוף הייתה הטכניקה שבה השתמשת?

ענבל:

השתמשתי בשתי שיטות של הדפס – מונופרינט – שזה העברה של דיו־דפוס מפלטה לנייר באמצעות מכבש. בכל שלב מעבירים צבע אחד ומשמעות המונח ״מונו״ היא שאם רוצים לעשות עוד עותק, צריך לצבוע את הפלטה מחדש. העותקים לעולם יהיו שונים זה מזה.

השיטה השניה Relief print היא גם סוג של מונופרינט, רק שכאן מניחים אובייקט שטוח שנצבע בדיו על גבי הנייר, ומעבירים את שניהם דרך המכבש. מה שגיליתי הוא שאפשר לצבוע חתיכות בדים בדיו־דפוס (שהוא מאוד שומני ודביק), הדיו יושב יפה על הבד, לא נספג, והדימוי עובר בשלמותו לנייר – כל חוט ותפר. בשקיפויות שנוצרו בדימוי הבד המודפס השתמשתי כדי לתאר שכבות וקיפולים. המשכתי בהרפתקאה והדפסתי סיכות, כפתורים ועוד חפצי מתפרה שחלקם נכנסו לספר

יובל:

הייתי שמח לראות את זה מודפס ביד ולא רק על המסך… תגידי, שאת מסתכלת על הספר החדש לעומת ספרים קודמים, או ככלל לעומת שלבים מוקדמים יותר בקריירה שלך: איפה את רואה בו משהו חדש או התקדמות ואיפה את רואה בו בסיס שלא השתנה באני מאמין האמנותי או בשפה שלך?

ענבל:

קדימה היי, אנחנו לא רחוקים – רק 50 דקות ברכבת וכמה הגבלות תנועה והתכנסות שמפרידות בינינו 🙂

ועד אז – הדבר המשמעותי מבחינתי הוא העובדה שכתבתי את הסיפור בעצמי, זה תהליך מאוד שונה מקבלת טקסט מוכן ופיצוח הדרך המתאימה ביותר לאייר אותו (שגם מזה אני מאוד מאוד נהנית, לא הפסקתי) מעניין שזה תהליך דומה לסרטי האנימציה העצמאיים שעשיתי בבצלאל, שעבורם כתבתי את התסריט, כך שיש חזרה למקום הזה.

במהלך הקריירה האיורית שלי יצא לי לאייר כמה ספרים מבוססי־הסטוריה וכאלה שלא. הם מאוד שונים אבל איכשהו תמיד משהו בסיפור הכווין אותי לבחירת הטכניק בשלב יחסית מוקדם. לדוגמה, מחשבות צימאון של אורי אורלב שהתבקש לאייר בצבעי מים, או הצבע השמיני שביקש משהו ביתי וחם (פסטל על בד).

בספר הזה האיור התפתח לאט יותר, הבחירות היו ממוקדות, והייתי אומרת שבאיור יש רק את מה שצריך להיות כדי לספר את הסיפור, ולא יותר. מה שעוד שונה הוא הפאלטה הצבעונית, שאצלי היא בדרך כלל יותר חמה, אבל זה לא בהכרח מעיד על שינוי כיוון או משהו. אני לא חושבת שהאני מאמין האמנותי שלי השתנה באופן משמעותי, אבל אני כן מרגישה עכשיו יותר נוח עם התנסות, בדיקות, ועם להיות בטוחה בתהליך שבו אני לא בטוחה או יודעת בבירור מה אני עושה ולא להיכנס לעצבות קיומית אמנותית מזה

יובל:

יפה! מבטיח לבוא לבקר ברגע שהשגרה תחזור למסלולה. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים? מה התכניות ליום שאחרי המגיפה?

ענבל:

אני מקווה להמשיך לעבוד עם אותה הוצאה על ספר ילדים חדש שהגשתי וקיבלתי תגובות חיוביות לגביו, אז נקווה שאצליח להמשיך לעבוד למרות הסחות הדעת ותחושת סוף העולם, ושעולם ספרי הילדים ישרוד את התקופה המאתגרת הקרובה. מעבר לזה אני עובדת עם משוררת מקומית על פרויקט משותף שחוקר את השילוב של איור ושירה – (מאוד אוהבת שיתופי פעולה) – זה סופר מעניין עוד רחוק, אבל נראה מה יקרה איתו.

אני מאוד מקווה שלמרות הקיפאון הרגעי יגיעו אלי עוד פרוייקטים באיור, והמשהו החשוב היחיד שיש לי להוסיף ושאני מזכירה לעצמי כל יום זה לנשום; לא תמיד אני זוכרת

The post החוט הארוך והחזק מאוד של ענבל לייטנר appeared first on מגזין פורטפוליו.


Viewing all articles
Browse latest Browse all 3234

Latest Images

Vimeo 10.7.0 by Vimeo.com, Inc.

Vimeo 10.7.0 by Vimeo.com, Inc.

HANGAD

HANGAD

MAKAKAALAM

MAKAKAALAM

Doodle Jump 3.11.30 by Lima Sky LLC

Doodle Jump 3.11.30 by Lima Sky LLC

Doodle Jump 3.11.30 by Lima Sky LLC

Doodle Jump 3.11.30 by Lima Sky LLC

Vimeo 10.6.2 by Vimeo.com, Inc.

Vimeo 10.6.2 by Vimeo.com, Inc.

Vimeo 10.6.1 by Vimeo.com, Inc.

Vimeo 10.6.1 by Vimeo.com, Inc.

Vimeo 10.6.0 by Vimeo.com, Inc.

Vimeo 10.6.0 by Vimeo.com, Inc.

Re:

Re:





Latest Images

Vimeo 10.7.0 by Vimeo.com, Inc.

Vimeo 10.7.0 by Vimeo.com, Inc.

HANGAD

HANGAD

MAKAKAALAM

MAKAKAALAM

Doodle Jump 3.11.30 by Lima Sky LLC

Doodle Jump 3.11.30 by Lima Sky LLC

Doodle Jump 3.11.30 by Lima Sky LLC

Doodle Jump 3.11.30 by Lima Sky LLC

Vimeo 10.6.1 by Vimeo.com, Inc.

Vimeo 10.6.1 by Vimeo.com, Inc.

Vimeo 10.6.0 by Vimeo.com, Inc.

Vimeo 10.6.0 by Vimeo.com, Inc.

Re:

Re:

Re:

Re: