חן הוד לנדה // Common Alien

רגע לפני שהעולם סגר עלינו, פתח בפני תיאטרון האינקובטור הירושלמי את דלתו לצילומי הקולקציה הראשונה של Common Alien. לא בכדי נבחר הלוקיישן הזה: החזרה לעיצוב אופנה התבשלה לאיטה אחרי תקופה של הפוגה לטובת עיצוב תלבושות לתיאטרון.

עולם התיאטרון מהלך עליי קסם משחר ילדותי ועד היום, בזכות האפשרות לצלול אל תוך מציאות חלופית, עולם של פנטזיה, ולו שנברא לרגע. גם הבחירה ללמוד במחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל נבעה בין היתר מהמקום המאפשר הזה של התפר בין אופנה לאמנות; המתח שבין בגד שמחד נלבש ישירות על הגוף כעור שני, אך מאידך מקיים חיים משל עצמו, ביטוי במובן העמוק ביותר לנבכי הנפש (או הדמות בהקשר של תיאטרון), אמצעי שבכוחו ללמד על תכונות ולהשפיע מסר.

היצירה שלי מונעת ממספר גורמים עיקריים. הראשון הוא התבוננות. בשלב המחקר, לקראת כל פרויקט, אני משתדלת להציף את עצמי בהמון דברים שייתנו לי השראה וזה יכול להיות כל דבר:משפט ששמעתי באגביות, צורת לבישה מקרית של פריט על אדם ברחוב, או אפילו משב רוח שפרע אותו והכניס בו תנועה.

הדבר השני הוא פירוק והרכבה מחדש: תמיד לשאול שאלות ולא לקבל דברים כהווייתם, להטיל ספק במציאות. למצוא בה אחיזה אבל לשנות בה סדרים. הדבר השלישי הוא חיבור בין עולמות; יצירת כלאיים – בין שני קטבים לכאורה שבמפגש ביניהם מקיימים דבר חדש, זהות חדשה או דווקא כמהלך שנתפס טבעי מבחינה אבולוציונית.

אני חושבת שאת הלך הרוח הזה ספגתי בראש ובראשונה מהסביבה שבה נולדתי וגדלתי, ירושלים – שאליה אני קשורה בעבותות – תמהיל אנושי ונופי וסמל החיבורים הבלתי אפשריים. גם בקולקציה הראשונה של Common Alien, עוד מבחירת השם למותג, יש בכלאיים האלו, כמו גם בדגמים, איזשהו רצון לעשות שימוש גבוה יותר בחומרים המוכרים והיומיומיים.

הקולקציה הראשונה מונה מספר מצומצם של פריטים, שנולדו אחרי תהליך ארוך של מחשבה ומחקר. נקודת המוצא הייתה ניסיון ליצור מניפולציה על הסווטשרט המוכר והידוע, תוך התייחסות למרכיביו, אופן לבישתו והרחבת היריעה של הגדרתו כאופנת רחוב. אמנם זהו המכנה המשותף בין הדגמים, אבל המעבר מדגם אחד לשני היה די אינטואיטיבי וההשראות אליהם הגיעו מכיוונים שונים.

לדוגמה, דגם שמתכתב עם תרבות ההיפ הופ בעל כובע במראה כפול, שממנו יוצאות שרשראות שניתנות להחלפה, מהלך שהיה נראה לי אורגני. דגם אחר בהשראת ג׳קט הבוקרים המוכר, שם השכפול במוטיב השרוכים מקבל משמעות הומוריסטית כמעט, או דגם שכולל מסיכה אפריקאית שהועתקה על בד מציור שציירתי ביד חופשית ונשזרה ידנית בחרוזים.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

הייצור כולו נעשה בארץ וגם כמעט כל חומרי הגלם מכאן. יש בארץ אנשי מקצוע מוכשרים ונהדרים והמעגל הזה של ייצור מקומי שמזין את עצמו חשוב בעיניי לאין שיעור, וכעת יותר מתמיד. שלא כבעבר, אין בכוונתי לשחרר קולקציות עונתיות או לנסות ולהתאים להלך הרוח של חברות האופנה הגדולות. למדתי שהמרוץ הזה הוא בלתי אפשרי ולא נכון עבורי כמעצבת עצמאית. השאיפה היא להמשיך וליצור כל הזמן, דגמים שיהיו רלוונטים שנים קדימה ולא תלויים בטרנד חולף כזה או אחר.

התקופה הזו תפסה אותי בהשקתו של המותג מצד אחד, ובהיעלמותו של עולם התיאטרון מצד שני. הקלפים כאילו נטרפו מחדש, אבל למרות המגבלות שיש בתקופה זו, היא מוציאה דברים מעניינים מאנשים כי הם נדרשים להרבה יצירתיות; בעיקר מסקרן אותי מה יהיו השינויים שיבואו בעקבותיה.

The post חן הוד לנדה // Common Alien appeared first on מגזין פורטפוליו.