מגלים אוצרות // שרון לאור־סירק

הפעם הראשונה

לאחר שסיימתי את הדוקטורט בלימודי אמנות ותרבות האסלאם, בחוג ללימודי אסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים, עברתי לארצות הברית לשלוש שנים, ולימדתי בפקולטה לאמנות באוניברסיטת אוסטין פיי, טנסי. שם הפקתי לראשונה תערוכה עם אמנים מובילים, היכרות ראשונה עם אוצרות, שהייתה חוויה חיובית ומעצימה. כשחזרתי לישראל ב־2011, מפגש מקרי עם האוצרת שיר מלר־ימגוצ׳י ממוזיאון וילפריד בקיבוץ הזורע, הוביל לאוצרות משותפת בתערוכה ״מבעד לאורנמנט – אחמד כנעאן ואמנות האסלאם״.

לאחר מכן הצעתי את מועמדותי למשרת אוצרת המוזיאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח בבאר שבע, ובשנת 2012 נכנסתי לתפקידי כאוצרת המוזיאון. אני מאמינה שהגעתי למשרה הזו לא במקרה: אני אוהבת מאד את העבודה שמשלבת בין מחקר אקדמי, יצירתיות, יוזמה וכישורי הפקה וארגון.

המוזיאון הוקם במבנה של מסגד עות׳מאני הכולל אולם תפילה סגור עם כיפה מרכזית גדולה וחצר פתוחה לשמיים. זכיתי לקחת חלק משמעותי בתהליך הקמת המוזיאון, לאחר שיקום ממושך של המבנה והתאמתו להצגת תערוכות. ב־2014 נפתח המוזיאון עם שתי תערוכות שאצרתי: תערוכת קבע בחצר ותערוכה מתחלפת בשם ״קשרים״ באולם הסגור.

שרון לאור־סירק בחצר המוזיאון, לצד מזרקה אריחים של אמן הקרמיקה הארמנית ארמן דריאן. צילום: מל

לתערוכת הקבע בחצר בחרתי בממצאים ארכיאולוגיים המציגים דוגמאות אופייניות לעיטור האדריכלי של אמנות האסלאם: מוטיבים צמחיים, מוטיבים גיאומטריים וכתב. הממצאים חולקו לקבוצות מייצגות של השושלות המוסלמיות ששלטו במרחב החל מהמאה השביעית ועד לתחילת המאה ה־20. במרכז החצר מוצבות שתי מזרקות של אמן הקרמיקה הארמנית ארמן דריאן, וסביבן ניטעו עצים וצמחים אופייניים, שמשווים לחצר מראה של בוסתן מוסלמי.

התערוכה הראשונה, ״קשרים״, הוקדשה לשטיחים – אחד הנושאים המזוהים עם אמנות ותרבות האסלאם. בתערוכה נבחנו היבטיו השונים של השטיח המזרחי כחפץ מרכזי בתרבויות המזרח והמערב, בעבר ובהווה. לשם כך נבחרו לתצוגה שטיחים עתיקים, לצד עבודות אמנות עכשוויות המתייחסות לשטיח המזרחי. בין המוצגים היו שטיחים ויצירות אמנות מאיראן, מטורקיה מהקווקז ומישראל, מהמאה ה־18 ועד ימינו.

השטיחים נחלקו לשלוש קבוצות: שטיחי תפילה, שטיחי גן ושטיחי מדליון, לצידם הוצגו חפצים שהיוו מקור השראה לעיצובם, כגון מנורות מסגד ודפי קוראן. בתערוכה הוצג גם ציור שמן הולנדי מהמאה ה־17, המתאר שטיח מזרחי כפריט מותרות, ומבטא את המפגש הבין־תרבותי והשפעות הגומלין בין תרבויות המזרח לארצות אירופה. עבודות וידאו ותצלומים של אמנות עכשווית, הראו שבימינו השטיח המזרחי ממשיך לשמור על מרכזיותו בחיי היום־יום.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

התוכנית האוצרותית של המוזיאון חושפת את המבקרים לעושרה ויופיה של אמנות ותרבות האסלאם. התוכנית מתבססת על ארבעה קווים מנחים: ראשית, הצגת מבנה המסגד שבו מוקם המוזיאון לקהל הרחב, בדגש על האלמנטים האדריכליים והרקע ההיסטורי שלו. שנית, לתערוכות המתארחות במבנה נבחרים נושאים מרכזיים ובולטים מתרבות האסלאם, שגם מוכרים לקהל מחיי היום־יום במזרח התיכון ובישראל.

שלישית, התערוכות מציגות את היחסים הבין־תרבותיים בין העולם האסלאמי לבין התרבויות הלא־מוסלמיות: תרבות המערב והמזרח הרחוק. ורביעית, התערוכות משלבות אמנות עכשוויות, עם זיקה לנושאים ולסגנון של מסורות אמנותיות מוסלמיות.

מראה הצבה בתערוכה קשרים. צילום: עמית גרון

מראה הצבה בתערוכה שורשים וצמיחה. צילום: מידד סוכולובסקי

בהמשך לתערוכות הפתיחה אצרתי עוד תערוכות משמעותיות: ב־2015 התערוכה ״מאיזניק לירושלים״ שהציגה את המפגש בין מסורות הקרמיקה הטורקית והארמנית הירושלמית, ואת הזיקה של שתיהן למסורת הקרמיקה הסינית. ב־2016 התערוכה ״מַכְּתוּבּ״ שהציגה נושא מרכזי נוסף של תרבות האסלאם – הקליגרפיה האיסלאמית.

ב־2018 ״בסוף מערב: אמנות ואומנות מארצות המגרב: מרוקו, אלג׳יר, ותוניסיה״ – תערוכה שהתבססה על אוסף פרטי והציגה חפצי אמנות ואומנות מארצות צפון אפריקה שהצביעו על נקודות המפגש והשפעת הגומלין בין התרבות המקומית של מרוקו, תוניסיה ואלג׳יריה לבין אירופה. ב־2019 ״שורשים וצמיחה: אמנות מסורתית ועכשווית מטורקיה״ – תערוכה בינלאומית שהתמקדה בנקודת החיבור בטורקיה בין העולם המוסלמי המסורתי לבין המערביות המודרנית שחדרה אליה.

התחנה האחרונה

בימים אלה נפתחה מחדש התערוכה שנפתחה בפברואר השנה: ״מזרח – עיצוב מקומי במציאות גלובלית״. התערוכה בוחנת את המושג ״מזרח״ למול תרבות המערב והחיים במזרח התיכון. בתערוכה משתתפים מעצבים שבחירותיהם העיצוביות משקפות את המסורות התרבותיות המקומיות. העבודות בתערוכה הן מבחר מתוך שבוע העיצוב ירושלים 2019, בניהול רן וולף וחן גזית, שהתקיים בבית הנסן בקיץ שעבר.

המעצבים הביאו לידי ביטוי בעבודותיהם פרשנויות שונות למושג ״מזרח״. חלקם פנו להבט הביוגרפי כמי שנמצאים בעצמם בהוויה בין־תרבותית של המזרח התיכון והמערב האירופי. אחרים פנו להקשר היסטורי וגיאוגרפי של ישראל וירושלים בפרט, כצומת ומפגש בין־תרבותי. העבודות משלבות בין מלאכות מסורתיות מקומיות לטכנולוגיות עכשוויות, ויוצרו כפריט ייחודי בעל ערך אמנותי ולא בייצור תעשייתי, אף שחלקם חפצים שימושיים מחיי היום־יום.

בין העבודות הבולטות בתערוכה מוצג ״פרויקט השדכן״, שאצרו דניאל נחמיאס וטארק נסאר, המפגיש בין הכוחות היצירתיים הפועלים בירושלים כיום עם מלאכות מסורתיות שהולכות ונעלמות. שבעה מעצבים צעירים ממזרח העיר חברו לבעלי מלאכה שיוצרים בטכניקות מסורתיות, ובתהליך עבודה משותף, שתועד בווידאו והוצג בתערוכה, הם יצרו יחד עבודות חדשות.

לדוגמה, בעבודה ״תאכל תרבות״ עוצבו תיקי יד, בהשראת פיצוחים, מכלי מיתר מזרח־תיכוניים. בסדרה ״תחיית השרפרף״, שולבה זכוכית חברון כחולה בשרפרפי קש האופייניים לבתי קפה מקומיים.

עביר נג׳אר ויעקוב אל־נתשה בתערוכה מזרח. צילום: עודד אנטמן

מייסון סווילם וסדנת ״ארטיזנה״ בתערוכה מזרח. צילום: עודד אנטמן

תערוכת החלומות שלי היא להציג במוזיאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח אמנות מאוסף חלילי, האוסף הפרטי הגדול והחשוב בעולם של אמנות האסלאם, שאסף נאסר ד. חלילי, יהודי ממוצא איראני המתגורר בלונדון

מכל מלמדי השכלתי

השפיעה עליי במיוחד התערוכה המרכזית בביאנלה בוונציה 2013, ״הארמון האנציקלופדי״, של האוצר מסימיליאנו ג׳וני (Massimiliano Gioni), האוצר הראשי של הניו מיוזיאום בניו יורק. התערוכה כללה למעלה מ־150 אמנים מ־38 מדינות. התערוכה הייתה בנויה כמוזיאון זמני שמטרתו לחקור את הדרכים הרבות בהן משמשים דימויים לארגון ידע ולעיצוב חווייתנו.

זו הייתה תערוכה מרגשת שהכילה יצירות מסתוריות ועוצמתיות ולמעשה יצרה סוג של חדר פלאות כמו בתקופת הרנסנס – יצירות אמנות עכשוויות הוצגו לצד מוצגים היסטוריים, תוך שימוש באמצעי ביטוי שונים: אמנות פלסטית, חפצי אומנות, ספרים, סרטים, תצלומים, קטעי וידיאו, מבוכים, מיצבים ומופעים. בעקבותיה למדתי שניתן לחבר בין עבר להווה, בין אומנות שימושית ליצירות אמנות עכשוויות, וכל זאת בכדי להעביר מסר משמעותי ולעורר חוויה רגשית אצל הצופה.

תערוכת החלומות

תערוכת החלומות שלי היא להציג במוזיאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח בבאר שבע אמנות מאוסף חלילי. האוסף נחשב לאוסף הפרטי הגדול והחשוב בעולם של אמנות האסלאם. הוא כולל כ־28 אלף פריטים שאסף במשך חמישה עשורים נאסר ד. חלילי, יהודי ממוצא איראני המתגורר בלונדון. גודלו ואיכותו של האוסף, היו מאפשרים לי לחשוף את הקהל הישראלי לכמה מיצירות המופת של עולם האסלאם.