גוף ראשון
פוגי נעים מלול, בת 46, יוצרת כל חיי כמאמר הקלישאה. את הלימודים האקדמיים סיימתי במחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל בשנת 2000. עבדתי במחלקת התפאורה של הערוץ הראשון ובמחלקת האביזרים של האופרה הישראלית, במקביל העברתי סדנאות אומנות למגוון קהלים. כשהחלטתי להיפטר מהביקורת העצמית שהטביעו בי בבצלאל ולעשות את מה שאני אוהבת, הקמתי את הסטודיו שלי שבו אני יוצרת בובות קרמיקה בהשראת בובות וינטאג׳ מחומרים שונים, שרובן כבר לא מיוצרות כיום.
טבע שני
בביאנלה אני מציגה את הסדרה הכחולה, השונה מיתר העבודות שלי שמאופיינות בקווים ילדותיים וצבעוניות חזקה, ועשויה בצבעים כחול, לבן וזהב. הסדרה כוללת דמויות, ספק ילדותיות ספק בוגרות, המבוססות על בובות קלונט (Clonette) בפרשנות שלי, כפי שאני עושה כבר כמה שנים עם מבחר גדול של בובות קיימות. כשהתחלתי את העבודה עליהן, לא חשבתי שהדברים יתחברו אלי בצורה עמוקה כל כך.
בובת קלונט יוצרה החל משנות ה־50 בגאנה, באפריקה בתקופה הקולוניאלית. דמותה היתה גלגול לדמות טקס ופולחן ששימשה תרבות שבטים במשך דורות, והיתה לבובה התעשייתית הראשונה באפריקה. צורתה המיוחדת, הפנים הגסות והפרטים העדינים, משכו אותי לנסות ולתת לה גלגול נוסף.
פוגי נעים. צילום: איילת לנדאו
הסדרה הכחולה, פוגי נעים. צילומים: אלעד ברמי
באפריקה מספר לידות התאומים גבוה מאוד, בייחוד בקרב שבט הירובה. העניין מורכב ומשמעותי מבחינה רוחנית ועבר תמורות לאורך השנים בתוך התרבות הזו. בשל מספר רב של לידות שהסתיימו במוות של אחד התאומים ברחם או זמן קצר לאחר הלידה, נולדה דמות האיבג׳י (״תאום״ ביורובית).
הדמות, שהיתה מגולפת בעץ או עשויה חומרים זמינים מקומיים אחרים, סימלה את רוחו של התינוק שאיננו. הנשים היו נושאות עמן את הפסלון לכל מקום יחד עם התינוק החי, וטיפלו בו כתינוק לכל דבר. האיבג׳י אף שימש כקמע ברכה ושמירה על התאום הבריא.
דמות האיבג׳י, שהיתה מגולפת בעץ או עשויה חומרים זמינים מקומיים אחרים, סימלה את רוחו של התינוק שאיננו. הנשים היו נושאות עמן את הפסלון לכל מקום יחד עם התינוק החי, וטיפלו בו כתינוק לכל דבר. האיבג׳י אף שימש כקמע ברכה ושמירה על התאום הבריא
בהתאם, בובת קלונט (ששמה נובע מהמילה שיבוט), שימשה את אנשי השבט הגדול לצרכים רוחניים. בשנות ה־70 החלה להימכר גם מחוץ לאפריקה ועיצובה הפך אייקוני ומוכר. כיום הבובות משמשות פריט נוי ואספנות בגלריות ובתים פרטיים בכל העולם. הבובה עשויה מפלסטיק, חלקו ממוחזר, מיוצרת עדיין באפריקה בשלל צבעים עליזים וחזקים ומשווקת הלאה.
• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>
את כל עניין סיפור התאומים לא ידעתי עד לאחרונה. אני עצמי תאומה לתינוקת שלא שרדה את ההריון, והעניין עולה אצלי מדי פעם במחשבות ובתחושות. אני יודעת ומרגישה באינטואיציה שכל מה שאני עושה, בייחוד בבחירת העבודה עם דמויות, עניין ההכפלה והחיפוש הוא לא סתם. העיסוק עתה, עם בובת הקלונט הופך משמעותי, מציף ומורכב יותר.
עבודות קודמות של פוגי נעים. צילומים: מ״ל
מתרחצות. צילום: אלעד ברמי
און/אוף
קראפט זה אני וכל מהותי. אני חיה ומעריצה את העולם הזה על פשטותו, חכמתו, על עמלנותו ודיוקו. אני מתחברת לעולם הקראפט ממקומו הישן של הלואו־טק אל מול העושר והחיבור לטכנולוגיה, למשכילים לעשות שימוש נכון בחיבור בין העולמות. אני יוצרת את העבודות בסדרות קטנות, מכורה לעבודת היד ולסזיפיות גם במחיר כדאיות או פרקטיות עסקית. אני שמחה לראות שיש הבנה וחזרה של הקראפט לקדמת הבמה ושילובו בעולם העיצוב והאמנות העכשווית, עם היכולות המתפתחות בעולמות אלו.
חייבת/צריכה
חייבת ליצור. אם לא הייתי יוצרת הייתי משתגעת. פשוטו כמשמעו, זו המהות שלי והשפיות שלי.
שמיים וארץ
אני עוקבת אחרי יוצרים רבים נהנית מהיצירות והיצירתיות. אחת מהן היא מריאנה מונטגודו, שיוצרת פסלי ענק מחומרים שונים ובעיקר ממחזרת פסולת. הפסלים שלה נוצרים מהקרביים ונכנסים (לפחות לשלי) בלי בעיות. קראפט במיטבו.
אמן ישראלי שאני מאוד אוהבת הוא טל בטיט, יוצר סופר־מוכשר שמציג אף הוא עבודה בביאנלה. אני אוהבת את עבודות הקרמיקה שלו המשלבות טכנולוגיה גבוהה, עבודה בחומר ובחירות עיצוביות מעולם הקראפט.
אתה נמצא כאן
אין לי המלצה על מוזיאון ספציפי, אני יותר בגישה של ״העולם בכף ידך״ ונחשפת יום־יום לחומרים רבים המעניינים אותי ברשת. אני מודה על ההזדמנות להיות חשופה לכל העושר והאושר הזה, ועל היותי יוצרת בעידן הזה.
הביאנלה לאומנויות ולעיצוב תל אביב 2020
אוצרים: אנריאטה אליעזר ברונר, יובל סער, מירב רהט, ניר הרמט, ליאורה רוזין
מוזיאון ארץ ישראל, חיים לבנון 2, רמת אביב, תל אביב
פתיחה: 2.6
לקריאה נוספת
The post ביאנלה 2020 // פוגי נעים appeared first on מגזין פורטפוליו.
