תמר דברת: להגיד נשיות מבלי לאייר אותה פרופר

בוקר טוב תמר, מה שלומך? איך עוברת עלייך החזרה לשגרת הפוסט (?) קורונה?

הי יובל! אני בטוב סך הכל, ימים מוזרים סביב הקורונה בהחלט. החזרה לשגרת ה״פוסט קורונה״ היא גם סוגייה אצלי… אני לא מתה על כל המכשור, המדחומים, התורים, הטאבלטים וכו׳

כן, יכול להבין. ומזל טוב על הספר, מחברת משלך. אני מניח שהקורונה לא השתלבה יפה בתכניות ההשקה שלו

תודה רבה! 

חחח, אכן נכון. ההשקה של הספר הייתה אמורה להתקיים בדיוק כשהתחילו מגבלות המפגשים בארץ, ולכן נדחתה לחודש ספטמבר. בכלל, הקורונה טרפה לא מעט קלפים: לא רק בארץ, בעולם כולו. אני חושבת שאנחנו עוד לא באמת יודעים לא זה יתגלגל ומה יקרה הלאה. איך בלונדון? (סמיילי ירוק מקנאה)

בשכונה שאני גר בה (המפסטד) הכל רגוע ושלו, מזג האוויר נפלא, הכל פתוח לטייק אווי והפארק מהמם, כך שאני לא מתלונן. אבל בואי נדבר על הספר: קודם כל אולי תסבירי מה זה הספר הזה

אני שמחה לשמוע! (כילדה, הייתי משוכנעת שנולדתי במקום הלא נכון ושהייתי אמורה לגדול באנגליה… אני עדין מנסה לפצח את העניין הזה.)

אבל בוא נדבר על מחברת משלך – מחברת קטנה וקלת משקל, מלאה טקסטים ואיורים שנוצרה עבור נשים בהריון מתוך הרצון לאפשר להן ״מרחב״ להוציא ולבטא את תחושותיהן. לאורך המחברת שזורים פרקים הנוגעים בעיקר בתהליכים הרגשיים שעוברת האישה במהלך ההריון ולצידם איורים ודפי כתיבה/ציור שנועדו לעורר מחשבה, להעניק השראה ואף לעודד ״התערבות״ איורית

תמר דברת. צילום: מ״ל

מחברת משלך. צילום: דליה שחר

איך נוצר הקשר עם המחברות, שרית אליהו ועדי ברוש? ומה היה האופי של העבודה איתן?

בהתחלה פנתה אלי בטלפון שרית, שחיברה גם את ״ספר החלומות שלי״. היא ראתה את העבודות שלי ואת העיסוק שלי בפאטרנים וריבוי דימויים, והתחילה לספר לי על הפרוייקט. אני בדרך כלל מאמינה גדולה של פתיחת דלתות ואמירת ״כן״ לכל, אבל פייר, זה היה בחודש יולי (כלומר ידעתי כמאיירת־אמא, שהזמן שלי להתחיל עבודה עכשיו הוא בלתי אפשרי) וגם, המילה ״ספר״ הפחידה אותי ובשילוב עם המילה ״נשים״, בכלל… 

אז אמרתי לא. אמרתי שאני לא עובדת על ספרים בחופש הגדול… אבל אז היא שיתפה אותי בנושא הספר ומעט במחשבות שלה, והסכמתי להיפגש לשמוע עוד. כשנפגשתי לראשונה עם עדי ועם שרית, הבנתי שזה חיבור מנצח. הן נשים מהממות ומעוררות השראה! ומעל לכל – היתה לי תחושת שליחות מאוד חשובה לנושא

למה תחושת שליחות?

ההריון הראשון שלי תפס אותי יחסית מוקדם (בטעות) ובמהלך שנקר… לא המקום הכי ״הריוני״. הרגשתי מאוד לא שייכת. הצורך להעלות ולהציף על פני הקרקע את הנושאים שאף אחת לא מדברת עליהן היה נראה לי חשוב מאין כמוהו. נשים לא באמת מדברות. זה קטע.

לא תמיד ההריון הוא מושלם (פיזית או נפשית) וגם אחר כך יש הרבה תקופות לא פשוטות והרבה נושאים כואבים (לצד שמחה ואושר). וזה הרגיש לי חשוב להגיד, שזה בסדר. שזה לגיטימי. שאת לא היחידה. שאנחנו כנשים חולקות הרבה מחשבות משותפות. וגם, אני מאוד אוהבת סימבוליזם וחקר חלומות – וזה היה אחד הנושאים שהניעו את המחברת בתחילה (אחר כך היא קיבלה עוד תוכן).

לא תמיד ההריון הוא מושלם וגם אחר כך יש הרבה תקופות לא פשוטות והרבה נושאים כואבים (לצד שמחה ואושר). וזה הרגיש לי חשוב להגיד, שזה בסדר. שזה לגיטימי. שאת לא היחידה. שאנחנו כנשים חולקות הרבה מחשבות משותפות

עבדנו המון יחד וזה היה נהדר, כי יש לי נטייה להתבודדות. ומשהו בהן פתח אותי לסוג אחר של עבודה. נוצר בינינו קשר ושיח, דיברנו המון על הריון ולידה, על נשיות, על חלומות. קראתי את כל הטקסטים שוב ושוב. היינו נפגשות וחושבות יחד על הסמלים, על הדימויים, ומחליטות מה נכנס, מה יוצא ומה ממשיך. זה היה מאוד מפרה. וקיבלתי חופש אמנותי מלא! חלומה של כל מאיירת…

בואי תתני קצת דוגמאות של תוכן ואיך האיור משתלב בו, מאיר אותו, חי איתו ביחד בדפי המחברת

וואו, אחת המחשבות היתה באמת לא לתת את האיור ה״מובן מאליו״. אחת הדוגמאות האהובות עלי הוא הפרק נשיות ומיניות (או ״אני יפה?״), שנפתח עם איור בוטני בסגנונו של ענף תאנה חצויה. החיבור הזה של אוביקט מהטבע שהוא כל כך נשי, מתוק, חושני, רחמי (כלומר החיתוך של הפרי נראה כחושף רחם), פשוט הרגיש לי מושלם. הוא אומר נשיות מבלי לאייר אותה פרופר.

דוגמה נוספת היא הפרק של נושא הבדיקות שבחתי לתת לו כפולה של הרים ונוף מתוך מחשבה על כמות האוויר שאישה צריכה כדי לשרוד את זה בשפיות. חחח…

סוג נוסף של איור הוא כזה המועדד התערבות – כפולה של איור הנגטיב באופן שמזמין את האישה לקשקש בפנים. המחשבה היא שאם קשה לה לכתוב או לצייר, התערבות באיור קיים תעזור לה לצלול פנימה ולהמשיך לבטא את עצמה

ומבחינת סגנון איורי וסקלת צבעים?

קשה לי להגדיר סגנון איורי על עצמי, אני מניחה שאפשר לומר שאני עובדת בסגנון נטורליסטי־נאיבי ומכיוון שהאהבה הכי גדולה שלי היא פאטרנים, אני כל הזמן חושבת על המשחק הזה בין עומס לנקיון, בין ריבוי פרטים לצמצום גרפי.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

פלטת הצבעים היא משהו שבא אצלי באופן אינטאיטיבי. בדרך כלל יש לי כיוון בראש: לדוגמה, ידעתי שאני רוצה הרבה גווני skin במחברת, ולאט לאט היא התגבשה למשהו מובנה יותר. חלק מהצבעים נושרים ואחרים נכנסים במקומם. רציתי ליצור סקלה מרוממת ריגשית, צבעונית אך גם עם אפשרות ליצירת אינטמיות ושקט.

מקווה שהצלחתי

לגמרי. אני חושב שאפרופו נטורליסטי־נאיבי, יצא לך פה גם משהו מאוד אנושי ואישי

משמח אותי מאוד לשמוע. אני מקווה שעוד ירגישו כך

תגידי, איפה את רואה בפרויקט הזה המשך לשפה שלך ואיפה יש בו משהו חדש, או התפתחות למקום אחר?

שאלה מורכבת יובל… אני חושבת שיש בו הרבה מהעולם ה״דקורטיבי״ שממנו יצאתי לפרויקט. החזרה לטכניקות ידניות והאיור בגואש הוא משהו שמלווה אותי מספר שנים, ובתוכו אני בחיפוש תמידי אחר השפה. ה״חדש״ כאן נוצר מתוך תגובה לנושא. איור לטקסט רגשי הוא אחר ואני מקווה שזה משהו שאמשיך לעסוק בו ולנסות לפתור.

אבל לאחרונה אני ממש מתגעגעת לרישום קלאסי (משם הגעתי לעולם) ויש לי תחושה שמבחינת ״שפה אישית״, החיפוש הבא יהיה קשור לזה…

יפה! מה עוד? על מה את עובדת עכשיו? ומה עוד חשוב להגיד שלא אמרת?

כרגע בכף ידי עבודה למגזין הנפלא MAKING, שמשלבת איור ומלאכות יד (שאני מאוד מאוד אוהבת). בכל רגע נתון אני עובדת על ״שטויות״ משלי… לעולם לא תמצא אותי משועממת. והייתי שמחה להמשיך ולפתח את האיור והטקסט, את השיח על אימהות נשיות וכו׳ מתוך האיור: נראה לאן הכל יוביל. 

מה עוד חשוב שלא אמרתי? לשתף. לדבר. להציף. נשים עם נשים ולא רק. אני חושבת שאנחנו לא פתוחים מספיק עם הסביבה שלנו וזה חבל. אישית זה משהו שאני מנסה לפעול בתוכו אחרת וזה משפר ניכרות את המסע שלי כאן. ובהקשר של המחברת – כל מה שאת מרגישה, הוא בסדר. זה הכי חשוב. ויש הרבה נשים שחולקות איתך את התחושות הללו

מחברת משלך / איתך לתקופת ההריון
שרית אליהו ועדי ברוש; הוצאת עם עובד
איורים: תמר דברת; עריכה גרפית ועיצוב: סטודיו תמר בר־דיין, נואל ערפאת; תכנון עטיפה: בילי רגב

The post תמר דברת: להגיד נשיות מבלי לאייר אותה פרופר appeared first on מגזין פורטפוליו.