ביאנלה 2020 // שלי פרימן

גוף ראשון

שלי פרימן, בת 44, חיה ועובדת בתל אביב. למדתי עיצוב תעשייתי בבצלאל, סיימתי בשנת 2002 ומאז אני עוסקת בעיצוב במגוון דיסציפלינות לצד עיסוק מתמשך בתחומי הקראפט השונים. בכל כמה שנים אני מרגישה צורך לשנות כיוון במרחבי היצירה ותמיד הולכת עם זה. בשנים האחרונות עיצבתי משחקי ילדים תחת המותג שלי, שליקה.

טבע שני

בביאנלה אני מציגה גן שעשוי מקיפולי נייר. צומחים בו פרחים שמחוברים לענפים שאספתי במהלך שיטוטים במרחבים שונים, בגינות, ברחובות, בעיר ומחוץ לעיר. חלק מהפרחים המצאתי, אחרים מבוססים על קיפולים מוכרים שלמדתי; את כולם אני יוצרת בעבודה אובססיבית, המתמשכת על פני שעות ארוכות של שקט וריכוז.

זו יצירה שמתפתחת באופן אורגני, המכלול צומח אצלי בסטודיו לאיטו ללא תכנון מוקדם. הרעיון שעומד בבסיס העבודה הוא לחלוק עם הצופים בעבודה את ההיקסמות שלי מהטבע. העבודה מנסה במודע לחקות את הצבעוניות העשירה של הטבע, אבל גם לאפשר למתבוננים בה להתמסר לריתמוס המדיטטיבי שדרכו העבודה נוצרה.

המכלול הגדול שמורכב מפרטי פרטים מזמין את הצופים להשתהות ולשקוע בצפייה. אני מנסה לחקות את הפרחים לא רק בשיא תפארתם אלא גם להציג תהליכים של צמיחה ונבילה. אני מנסה לזמן את המתבוננים לשים לב לפרטים, שחלקם מתגלים רק במבט שני או שלישי.

שלי פרימן. צילומים: מ״ל

און/אוף

העבודה הזו מבוססת על מיומנות שלקח לי הרבה שנים לפתח ולשכלל. זאת עבודת־יד במובן המידי ביותר של המושג, ובמובן הזה היא קרובה לקוטב של הקראפט. בה בעת, למרות שהיא לא עושה כל שימוש בטכנולוגיה עכשווית, היא מנהלת דיאלוג שאפשר לכנות אותו אמנותי, עם הזמן והקצב של העת הזאת, ומנסה כנגד כל הסיכויים להתנכל לקצב המהיר ולפיתויים הוויזואלים והאחרים שטכנולוגיות עכשוויות מפעילות.

יש בעבודה הזו משאלה להזמין את הצופים להתנסות, דרך ההתמקדות בפרטים הקטנים, בחוויה המדיטטיבית שליוותה את תהליך היצירה עצמו. השוטטות סביב הגן היא הצעה להתנתק מן הרעשים שהפכו לפס קול הקבוע של חיינו, ולהתמסר לשקט וליופי

יש בעבודה הזו משאלה, ניסיון להזמין את הצופים להתנסות, דרך ההתמקדות בפרטים הקטנים, בעיצובי הפרחים, בהבדלים ביניהם, בצבעוניות שלהם, בחוויה המדיטטיבית שליוותה את תהליך היצירה עצמו. השוטטות סביב הגן היא הצעה להתנתק מן הרעשים שהפכו לפס קול הקבוע של חיינו, כמו הצפצופים של הניידים, ולהתמסר לשקט וליופי.

לנייר, בדומה לפרחים בטבע עצמו, יש אורך חיים מוגבל. מתישהו הוא דוהה או צובר אבק או ניתק מהענף שהודבק עליו ונושר. במובן הזה אין בעבודה יומרה להתגבר על חלוף הזמן ולנצח את הטבע, המיוסד על תהליכים של פריחה וקמילה, אלא רק להאט את התהליכים הללו במקצת.

חייבת/צריכה

אם לא הייתי עוסקת בעיצוב הייתי חוקרת במעבדה באחד מתחומי מדעי החיים. במחשבותיי הראשונות על לימודים התלבטתי האם לפנות ללימודי עיצוב או ללימודי ביולוגיה. הכוח הפנימי שרוצה לעבוד וליצור עם הידיים והצורך הוויזואלי שלי לקחו אותי אל עולמות העיצוב. מאז ומתמיד יש לי עניין גדול בטבע, במאקרו ובפרטים, והוא מהווה מקור השראה בשבילי ביופיו ובמנגנונים הפועלים בו.

שמיים וארץ

בארץ אני עוקבת אחרי אלומה קליין, שעושה בגדים שהם יצירות אמנות. מעבר לים ממליצה על Piet Oudolf, מעצב גנים הולנדי שמייצג את חלוף הזמן בגנים שלו באופן שמעורר בי התרגשות עמוקה.

אתה נמצא כאן

Wanas, מרכז אמנות ואחד מהמוזיאונים הפתוחים היפים בעולם, מזמן חווית שיטוט ביער שוודי תוך מפגש עם פיסול משובח המוצב במרחב. המרכז נמצא במרחק שעתיים נסיעה ממוזיאון אחר ומוכר יותר – לואיזיאנה; אם לא מזדמן לבקר במקום, כדאי להקשיב לערוץ שלהם הכולל ראיונות מקוריים ומפגשים עם מגוון יוצרים מתחומים שונים.

The post ביאנלה 2020 // שלי פרימן appeared first on מגזין פורטפוליו.