גוף ראשון
גלית ראוכוורגר, בת 60. נולדתי בקיבוץ עין חרוד. כבר בתיכון לאמנות למדתי אמנות, ואחר כך למדתי במחלקה לאמנות בבצלאל (בוגרת 1985, זה כבר היה מזמן). אחרי הלימודים התחתנתי עם הצייר יאן ראוכוורגר. נולדו לנו שני ילדים. בננו הבכור הוא אדריכל; הבן הצעיר – נדב – הוא בוגר המחלקה לעיצוב קרמי בבצלאל, ויחד יצרנו את העבודה שתוצג בביאנלה. ביום־יום אני עוסקת בצילום ומלמדת הדפס ותחריט במוזיאון תל אביב ובבית האמנים.
נדב ראוכוורגר, בן 30, בוגר המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל (2015). מאז סיום הלימודים השתתפתי במלגת ״סטודיו ראשון״ בבית בנימיני. זוגתי (גילי אילן) ואני הקמנו את סטודיו דווקא, סטודיו לעיצוב קרמי ולימודי קרמיקה בעיר התחתית בחיפה.
טבע שני
גלית: אנחנו משפחה שעוסקת באמנות ואוהבים לשתף פעולה, כך שזו לא העבודה הראשונה שנדב ואני עושים יחד. העבודה בביאנלה היא התפתחות של פרויקט קודם שלנו, שבו הוזמנו ליצור לתערוכה בנושא אריחים. יצרנו אריחים שהתבססו על צילומים שלי; באמנות שלי אני עוסקת בפוטו־אצ׳ינג, תחריט שמבוסס על צילום. את תוצר הפרויקט ההוא הצענו לקול הקורא לביאנלה, ובעקבותיו הוזמנו לייצר עבודה סייט־ספסיפיק.
• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>
יצאתי לצלם במוזיאון, ומתוך הצילומים בחרנו פסל של קופידון, קטן מאוד, שנמצא במחלקה לארכאולוגיה. צילמתי אותו דרך הויטרינה. את הדימוי המצולם העברתי לשקף והקרנתי על פלטת נחושת, שאפשרה לי לעבוד איתו כתצריב, להדפיסו כמה פעמים, ולחבר שוב את השכבות, שמהן יצר נדב את הדקאלים.
גלית ונדב ראוכוורגר. צילום: מ״ל
פסל הקופידון במוזיאון. צילומים: מ״ל
גלית ראוכוורגר, צילום מעובד
צילום מעובד, צד שני
אריח בשלבי הכנה
נדב: העבודה ״תווים קפואים״ היא מטאפורה לשאלת החיים והמוות באופן יום־יומי, אנושי. חיפשנו את האפשרות של שילוב עבודה ביחד, בדיקת גבולות, פתיחת החומר לדיבור גבוה ונמוך, הגדלה והקטנה של הדימויים והצגתם ביחד.
הדימויים קיבלו חיים חדשים באריחים הקרמיים, ומהדהדים הרגשה של זרות וגעגועים למקום אחר, קשר לזמן עבר, לאידאלים נאיביים ואוטופיים, ועדיין משתמשים בחומר ממשי. העבודה הסופית היא הצבה של 32 אריחים בגודל 20X20, היוצרים דימוי אחד שלם, ונוצרה מתוך בחינת האפשרויות שעיסוקנו האמנותיים השונים פותחים לפנינו יחד.
נדב ראוכוורגר: הדימויים קיבלו חיים חדשים באריחים הקרמיים, ומהדהדים הרגשה של זרות וגעגועים למקום אחר, קשר לזמן עבר, לאידאלים נאיביים ואוטופיים, ועדיין משתמשים בחומר ממשי
בנוסף, אני מציג בביאנלה עבודה נפרדת שיצרתי עם גילי אלון בסטודיו דווקא. ״רטט״ היא סדרת כדי פורצלן בעלי צורות חדות, כל כלי צבוע ומעוטר בטקסטורה הנעשית בטכניקת Chattering.
הסדרה מבקשת לטשטש את הגבולות בין האדם למכונה; בין החד־פעמי, הקונספטואלי והאמנותי לבין התעשייתי, התכליתי והפונקציונלי, בין הפעולה הפתאומית והיצרית אל מול הדקדקנות האין־סופית של העשייה בקראפט.
און/אוף
נדב: אני רואה את עצמי כאמן ומעצב בתחילת דרכו, שכרגע מתמקד בחומר הקרמי כדי ליצור גוף עבודות במדיום זה. אני מתחבר מאוד לחומר, כך שקשה לי לראות את הרומן הזה נגמר בקרוב, שכן עוד לא גיליתי את מלוא הפוטנציאל והתועלת שאפשר להגיע אליהם מלמידה ועבודה ממושכת בחומר. לצורך יצירת העבודות אני לא מגביל את עצמי לטכניקה אחת; ריבוי שיטות העבודה מאפשר גיוון גדול של נפחים, טקסטורות וצבעים.
גלית ראוכוורגר: אני בדרך כלל יותר בצד של האמנות. מצד שני, הדפס ותחריט תמיד חיים על הגבול בין לבין, וממוקמים יחסית ״נמוך״ בדרגות האמנות, בגלל שיש מהדורה ואין בעצם אורגינל אחד
גלית: אני בדרך כלל יותר בצד של האמנות; העשייה שלי בצילום ובהדפס היא אמנות. מצד שני, הדפס ותחריט תמיד חיים על הגבול בין לבין, וממוקמים יחסית ״נמוך״ בדרגות האמנות, בגלל שיש מהדורה ואין אורגינל אחד, אבל זו האמנות שלי.
גם בקדרות, בקרמיקה, בעיצוב ובאמנות שימושית יש מנעד דומה. בעבודה הזו מתקיימים גם הצד האמנותי וגם הצד הקראפטי, ונוכל לשכפל אותה וליצור מהדורות אם נרצה.
צילום: הדר סייפן
האריחים המודפסים בסטודיו
חייבת/צריכה
נדב: אם לא הייתי עושה את מה שאני עושה, הייתי עוסק במוזיקה; יצירת מוזיקה אלקטרונית והגשתה או תקלוטה.
גלית: אני חושבת שאמנות זה לא לגמרי משהו שאפשר לבחור. כמעט כאילו מישהו כיוון אותך לזה, זה בוחר אותך. אני מאמינה שבכל מקרה הייתי עושה משהו שקשור לאמנות. פעם היה לי חלום להיות שדרנית רדיו, אבל אני באה ממשפחה של אמנים וממשיכה משפחה של אמנים – אז החיים מובילים אותנו.
שמיים וארץ
גלית: בארץ אני אוהבת מאוד לראות אנשים שעובדים בתחריט, עושים כאן דברים נפלאים, למרות שזה איכשהוא לא תחום כזה פופולרי וידוע. אני אוהבת לראות מה שקורה בכברי ובירושלים. בעולם אני אוהבת מאוד גם את התחריטים המופלאים של ויליאם קנטרידג׳, שאמנם מצג עכשיו במוזיאון תל אביב עבודת וידאו, אבל הוא אמן תחריט משמעותי.
נדב: אמן ישראלי שאני מתחבר אליו מאוד הוא עופר ללוש, ואוהב במיוחד את התחריטים ופסלי הראש. מחוץ לישראל, אחת האמניות האהובות עליי כרגע היא פיפין דרייזדייל; צורות מתוחות וצבעוניות חזקה מושכים ומציתים את דמיוני.
אתה נמצא כאן
גלית: בארץ אני מעריכה מאוד גם את בית בנימיני, שמציגם הרבה קרמיקה אבל לא רק. חוץ מאלו אני לא יכולה לומר שאני רואה הרבה אמנות טובה; אני ביקורתית, ובאה ממקום שרוצה לראות את ההכי הכי, ורואים לא מעט דברים שהם לא מספיק.
אבל יש גם דברים טובים; ספרי אמן, לדוגמה. יצאו בארץ ספרי אמן יוצאים מהכלל של בתיה קולטון, אבנר כץ, טסי כהן פפר, דב הלר ואחריו, שחלקם גם השתתפו בתערוכת ספרי אמן שאצרתי במקום לאמנות בקריית המלאכה.
נדב: ההמלצה שלי למוזיאון בעולם היא מוזיאון הטקסטיל בטילבורג שבהולנד. המוזיאון עמוס במוצגים היסטוריים ועכשוויים ממיטב האמנים בעולם הקראפט, וטקסטיל מהווה השראה משמעותית עבורי.
הביאנלה לאומנויות ולעיצוב תל אביב 2020
אוצרים: אנריאטה אליעזר ברונר, יובל סער, מירב רהט, ניר הרמט, ליאורה רוזין
מוזיאון ארץ ישראל, חיים לבנון 2, רמת אביב, תל אביב
פתיחה: 2.6
לקריאה נוספת
The post ביאנלה 2020 // גלית ונדב ראוכוורגר appeared first on מגזין פורטפוליו.
