לפני 10 שנים
בשנת 2010 עדי גולדנר החלה את דרכה כמנהלת גלריה רוזנפלד ובמקביל אצרה במשותף עם שרון מלמד־אורון את התערוכה ניאו־גרפיקה, בגלריה של המכון לאמנות בבת ים. התערוכה ניסתה לבחון את נקודות ההשקה והטשטוש שבין אמנות לעיצוב גרפי. גולדנר ומלמד־אורון הציגו בה עבודות של אמנים ומעצבים שעסקו במושגים ודימויים מתחום העיצוב הגרפי.
התערוכה שילבה עבודות משנות ה־70 המאוחרות של מעצבים גרפיים בכירים, עם עבודות עכשוויות של יוצרים בתחילת דרכם. זאת, במטרה לתת הזדמנות ובמה לדיון בין־תחומי, להסתכלות ״תולדות אמנותית״ על עיצוב גרפי ישראלי ולמהלכים של שאילת שאלות והרהור על גבולות הז׳אנר.
אני זוכר שמאוד התרשמתי מהתערוכה. ״אף שהתערוכה צנועה ואינה ממוקמת בחלל מרכזי״, כתבתי בזמנו לאחר שביקרתי בה, ״היא נועזת מכפי שנדמה, כי היא מסמנת עתיד, ואולי כבר הווה, שבו השאלה אם מדובר באמנות או בעיצוב כבר לא רלבנטית״.
ניאו־גרפיקה, מראה הצבה, 2010. צילומים: מ״ל
הילה לולו לין, הפרה הדג וצב הזהב, מתוך ניאו־גרפיקה
נועה שורץ וקובי ברחד, מתוך ניאו־גרפיקה
״כבוגרות (טריות דאז) של תולדות האמנות״, אומרת כעת גולדנר, ״נשענו על כלים וטרמינולוגיה מתחום האמנות כדי להגדיר ולאפיין מגמות שונות שזיהינו בעולמות העיצוב. הבונוס האישי של התערוכה מבחינתי הוא שאחת העבודות של גיא שגיא שהוצגה בתערוכה תלויה אצלי בסלון עד היום״.
פאסט פורוורד
קרוב לעשור ניהלה גולדנר את גלריה רוזנפלד. ״זכיתי ללמוד וללוות אמנים מעולים ואנשי מקצוע מבריקים. אצרתי עשרות תערוכות יחיד וקבוצתיות, ליוויתי פרויקטים מוזיאליים ובינלאומיים של אמנים, הקמתי איגוד ראשון מסוגו של גלריות ובעיקר – חידדתי את האג׳נדה המקצועית שלי לייצר לאמניות ואמנים פלטפורמות לפעולה, התפתחות ועשייה אמנותית משמעותית״.
בשנת 2016 הקימה גולדנר בגלריה רוזנפלד את ״רוזי״, חלל פרויקטים שהוקדש לתערוכות של אמנים צעירים. המטרה הייתה לייצר, בתוך גלריה ותיקה וממוסדת, פלטפורמה שמאפשרת לאמנים בתחילת הדרך להתנסות בעבודה עם גלריה ובעבודה משותפת עם אמנים מבוססים יותר. ״הבמה הראשונית הזו הוכיחה את עצמה ורבים מהאמנים שהציגו ברוזי לראשונה מיוצגים כיום בגלריה״.
הרצון לאפשר לאמנים לפעול, שהניע אותה בכובע הגלריסטי, מוביל אותה גם בתפקיד הנוכחי כמנהלת תחום האמנות בקרן אדמונד דה רוטשילד. הקרן יוזמת פרויקטים חברתיים המשלבים מהלכים לקידום שדה האמנות, ומייצרים פלטפורמות והזדמנויות מקצועיות ליוצרים בתחומי האמנות השונים בשיתוף מוסדות ההשכלה הגבוהה.
איזבלה וולובניק, אצבעות ארוכות, גלריה רוזנפלד, 2018. צילום: מאיה זהבי
כרם נאטור, Following No Mythologies, גלריה רוזנפלד, 2016. צילום: כרם נאטור
פני שטח הכרחיים, מרכז אדמונד דה רוטשילד, 2020. צילום: נטע קונס
התרחבות, מרכז אדמונד דה רוטשילד, 2020. צילום: יובל נאור
נכון לעכשיו
״בראייה רחבה של תחום העיצוב והממשקים שלו לעולם האמנות, תחום הדיזיין־ארט התפתח משמעותית בעשורים האחרונים – ההשקה בין עולמות האמנות החזותית לעולמות העיצוב אפשרה תהליך של עיסוק אינטרוספקטיבי ומחקרי של תחומי העיצוב. כיום, העיצוב נבחן ונתפס בהקשרים רב־תחומיים רחבים, ביניהם תרבות, חברה, כלכלה וטכנולוגיה.
״בסגירת מעגל סימבולית ומרגשת עבורי, הקרן השיקה לאחרונה את פרס אדמונד דה רוטשילד לעיצוב, מתוך ההכרה במצוינות ובחשיבות של שדה העיצוב המקומי כשדה מבוסס־מחקר ומשופע במעצבים פעילים, תכניות אקדמיות ותערוכות. הפרס מבקש להצביע על ההתפתחות האדירה של שדה העיצוב ולהאיר זרקור על עשייה עיצובית פורצת דרך״.
הפרס יוענק לשני מעצבים בכירים ושני מעצבים בתחילת דרכם כל שנה, על בסיס גוף העבודה שלהם, בדגש על עשייה חדשנית, מחקרית, בעלת הקשרים תרבותיים מגוונים ויישום משמעותי.
בעוד 10 שנים
״בהסתכלות קדימה מסקרן אותי לראות את ההתפתחות של עולם האמנות לאזורים רב־תחומיים יותר המייצרים השפעה חברתית גם בתחומי החינוך, הקהילה, הכלכלה, ועוד. עתיד התחום נמצא בכניסה של יותר גופים – ציבוריים ופרטיים – לפיתוח והשקעה בתחומי האמנות, מתוך ראייה חברתית־תרבותית רחבה והכרה בחשיבותם לחברה משגשגת.
• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר של פורטפוליו>>
״החיבור בין מוסדות וגופים לעולם האמנות, באופן שמייצר פלטפורמות קיום ויצירה לאמנים, הוא בסיס ליצירת אמנות משמעותית, משפיעה, תורמת ומחוברת לחברה. אם לפני עשור שאלנו את עצמנו שאלות על אמנות ועיצוב, וכיום אני עוסקת בשאלות על אמנות וחברה, אני מצפה לגלות מה יהיו השאלות שנשאל את עצמנו בעוד עשר שנים״.
אולי יעניין אתכן גם
״אני מאוד מעריכה את מוסללה, קהילת אמנים ירושלמית שפועלת בבניין כלל בעיר, במקום שבו הוקם בית הספר הראשון לאמנות ואומנות בישראל. העיסוק שלהם בפתרונות ברי־קיימא לאתגרים חברתיים וסביבתיים במרחב העירוני, שם את האמנות בעמדה חברתית מרתקת. העשייה של מוסללה מעוררת השראה באופן שבו היא משלבת אמנות, חשיבה עיצובית ושיתופי פעולה רב תחומיים ורב מגזריים״.
רוני לנדה, מסיבת סיום, גלריה רוזנפלד, 2017. צילום: עמית שמש
The post בחזרה לעתיד // עדי גולדנר appeared first on מגזין פורטפוליו.
