ריקרדו ורדסהיים, מורן סומר ואוסי ולד // חוליות

אחד הדברים המסתוריים ביותר בתהליך יצירתי הוא הרגע שבו בא לעולם רעיון. הוא תמיד עמום, מופשט ואף פעם לא מפוענח, אבל הוא שם. הוא סוג של חריץ בקיר בטון שמתוכו בוקע אור. יהיו עוד הרבה חפירות, קידוחים ונגיחות בקיר הזה, אבל אתה יודע שאתה כבר בדרך לצד השני.

הרעיון ל״חוליות״ הגיע ברגע מנוחה בסיור לוקיישן בטיילת בת ים: נשענים על המעקה של המזח, הבחנו בצללים של ציפורים שהוטלו על גבי החוף. מהמזח ההתבוננות בחול הייתה לרגע כהתבוננות במסך, שהדימויים בו התווספו למארג הענק והרחב שהוא חוף הים, בין הגלים לעיר. זה היה לא צפוי, מחוץ לחוקיות העולם כפי שאנחנו מכירים. אחר.

כך התחילה העבודה שלנו על חוליות, שבמקור נוצרה עבור פסטיבל בת ים לתיאטרון ואמנות רחוב. יש משהו סמלי בבחירת החוף כלוקיישן: במהלך הפסטיבל הטיילת מוארת, רועשת וצבעונית, ולצידה הים נותר בעלטה כמעט מוחלטת.

ריקרדו ורדסהיים, מורן סומר, אוסי ולד. צילום: ענבל רוטשילד

לים משמעות רבת פנים: הוא נתפס כישות קדמונית, תבונית ובלתי נשלטת, מקור לרומנטיקה ואימה בו זמנית. התבוננות בים היא בו בזמן חוויה אינטימית וגם אוניברסלית. המחשבה על קהל שמתבונן בגלים ותוהה מה הם יולידו הקסימה אותנו. חשבנו על אבולוציה, על המחזוריות האינסופית של תנועת הגלים, על כל הדברים שמגיעים על גבי ספינות; על האנושות שמכלה את עצמה באמצעות חפצים, ועל צבא פולש של צעצועי פלסטיק זולים שמגיע מסין.

תוך כדי עבודה וחיפוש התמקדנו באבולוציה אלטרנטיבית של יצורים שוהי חוף המורכבים חפצי ים ואברי גוף. משם התחלנו לחשוב על סרט טבע המהרהר על ההיררכיה בין בני אדם לחפצים. 

זמן מעגלי והכלאות

חזרה למחזוריות הים. יצירת לופים היא פרקטיקה רווחת באנימציה: תנועות ומקטעים שחוזרים על עצמם עד אין־סוף. בהשראת תנועת הגלים החלנו את מנגנון הלופ על כל רכיב בעבודה שלנו: הסרט יתנגן בלופ שלא נדע את התחלתו ואת סופו – כך צופה יכול להתחיל לצפות בו בכל רגע נתון. כל היצורים ייבנו מלופים שונים שניצור והם מצידם גם יזוזו באופן הממחזר את עצמו. נשכפל ונשעתק ככל האפשר כדי ליצור ריבוי, עושר ונפח.

עם המחשבות על החוקיות הזו נכנסנו לסטודיו ויצרנו אוסף לופים אנימטיביים של אברי גוף בודדים וחפצים זזים שצילמנו בסטופ־מושן ולאחר מכן ציירנו עליהם פרטים במחשב. את הלופים האלה סידרנו באינדקסים שונים: כל אינדקס מכיל תנועות שונות לאיבר או חפץ אחר. 

כשהיו בידינו 12 אינדקסים עמוסי לופים, מעין אבני בניין או תאים ראשוניים, התחלנו לחבר אותם זה לזה בכל מיני אופנים ולברוא יצורים. סך הכל 82 יצורים נוצרו כך: כדורים נושמים, דגיגי מניפות, מדוזות משוטים, מנדלות של ידיים ומטקות וגם אפרים

כשהיו בידינו 12 אינדקסים עמוסי לופים, מעין אבני בניין או תאים ראשוניים, התחלנו לחבר אותם זה לזה בכל מיני אופנים ולברוא יצורים. סך הכל 82 יצורים נוצרו כך: כדורים נושמים, דגיגי מניפות, מדוזות משוטים, מנדלות של ידיים ומטקות וגם אפרים.

במסגרת מחקר על האבולוציה לקחנו נושאים ורעיונות שלמדנו ועל בסיסם בנינו סיפורים. ברירה טבעית, טקסי הזדווגות, מרק קדום, התפתחות של תקשורת… תהליך העבודה התבסס על אימפרוביזציה: ניסינו לדמיין משחק הרכבה שבו הים בוחן את האוביקטים, תר אחר אפשרויות של קיום ומשלח אותן אל החול. מתוך כך נבעו רעיונות שלא יכולנו לחשוב עליהם לבד – תוכן היצירה הדהד את תהליך העבודה ואת השאלות שהעסיקו אותנו על היחס שבין יוצר ליצירה.

לאורך הסרט המשחק הולך ומקצין, מוטציות נשלחות אל החוף וכמעט מיד נכחדות, עד שצפירה רחוקה מבשרת על הגעה ליעד נכסף: הים פולט דמות אדם בעדינות, והגלים מניחים אותו על החול. הוא מתבונן בחפצים שנשטפו אל החוף לפניו, בבבואתו, בעולם אליו הגיע… וחוזר לים. 

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

אורי קדישאי הנפלא היה אמון על פס הקול. בעוד אנחנו עמלנו על יצירת עולם דימויים חדש מדברים קיימים (found objects), אורי, על פי אותה החוקיות, הרכיב צלילי חיות, חפצים, מכונות ומה לא על מנת ליצור רקע קולי תואם לפאונה המדומיינת שהצגנו לו. הבחירות המדויקות שלו מיקמו את היצירה במרחב שבו רצינו: בין הפילוסופי לסלפסטיק, בין החלומי למדעי.

מסך

את הסרט יצרנו במסגרת רזידנסי במתחם פסט פקטורי בבת ים, בניהולו של אמיתי יעיש. ראו אותו כ־50,000 איש שביקרו בפסטיבל, צעדו על הטיילת וצפו בעבודות שהוצגו לאורכה. לצערנו מתחם האמנים והפסטיבל לא קיימים עוד. 

כאנימטורים אנחנו רגילים ליצור למסך, עבור קהל הרגיל לשבת בקולנוע מתחילת הסרט ועד סופו (למעט כמה נשמות אמיצות). חוליות, שהוצגה למשך שלושה ערבים בלבד, היתה חוויה מיוחדת וחזקה עבורנו. היא הוקרנה על שטח גדול בחוף, לצלילי הגלים.

חוליות הוקרנה על שטח גדול בחוף, לצלילי הגלים. צופים אחדים ראו את כל הלופ פעמיים ואף שלוש. ילדים השוו ביניהם חוויות, איזה יצור הם הכי אוהבים. היצירה קמה לתחייה, משתנה ונהיית מורכבת יותר בכל מגע ואינטראקציה עם הקהל

צופים אחדים ראו את כל הלופ פעמיים ואף שלוש; היו גם אחרים שראו דקה והמשיכו הלאה. ילדים השוו ביניהם חוויות, איזה יצור הם הכי אוהבים; מאבטח של הפסטיבל שסייר לאורך החוף חנה את מכוניתו באמצע ההקרנה וצפה בה יישוב על מכסה המנוע. היצירה קמה לתחייה, משתנה ונהיית מורכבת יותר בכל מגע ואינטראקציה עם הקהל. 

מוטציות 

על מנת ש״חוליות״ תמשיך לחיות, יצרנו פורמטים חדשים לצפייה. הצגנו את חוליות פעמיים כמיצב בחלל סגור: הקרנה על תחתית הבריכה הריקה של ימק״א ירושלים במסגרת פסטיבל אניניישן בניהול תמי ברנשטיין, ובתערוכה ״off אסיף״ בגלריה המקרר, שם יצרו עבורנו האוצרים שחר דיוויס ואיריס פשדצקי בריכת מים קסומה להקרין את העבודה בתוכה. 

בהמשך ערכנו את העבודה לסרט, בשילוב חומרים שצילמנו במסגרת פסטיבל בת ים. הסרט טייל בפסטיבלים, זכה בפרס הסרט העצמאי הטוב ביותר בתחרות אסיף, וממש לאחרונה בפרס הסרט האקספרימנטלי הטוב ביותר בפסטיבל אוקספורד (ארצות הברית). 

האמת שחלום גדול הוא להציג את חוליות שוב על חוף הים בתל אביב, בסביבה שהיצירה נולדה עבורה. מי יודע, אולי פעם נעמיס את הפקלאות והילדים לוואן ונקרין את חוליות על חופים מזדמנים פה ושם. 

The post ריקרדו ורדסהיים, מורן סומר ואוסי ולד // חוליות appeared first on מגזין פורטפוליו.