למד במחלקה לצילום. בן 35, בוגר המחלקה לצילום, מנשר (2014).
roeigreenbergphotography.com
בזמנו, כשעברתי מהקיבוץ אל העיר הגדולה ללמוד במנשר, הדבר החשוב ביותר היה לחיות וללמוד בתל אביב. לאחר סיום הלימודים נפגשתי עם אוצר שאני מאד מעריך והייתה לו עצה אחת עבורי: ״תעוף מפה!״. מכיוון שאשתי אנגליה, במשך השנים והביקורים בממלכה הבריטית, הייתי מפלרטט עם הרעיון של לימודים ב־RCA. כמובן שהכרתי אמנים מעולים שיצאו מהמוסד הזה, ומשהו בפרובינציאליות שהיא חלק ממני נמשך להיתכנות שאהיה חלק ממשהו בסדר גודל כזה.
ההסתברות שאצליח להתקבל ללימודים, לעבור לגור במדינה אחרת ועוד לשלם את שכר הלימוד נראו תמיד קלושים, אבל כנראה שאם באמת רוצים משהו ומוכנים להקריב לא מעט, ועל הדרך גם מוקפים בסביבה ומשפחה תומכת – קורים ניסים! העובדה שאני היום חי בלונדון ושהשלמתי את התואר בהצטיינות היא אכן תוצר של לא מעט התרחשויות הזויות בלשון המעטה.
אחד הדברים שתמיד משך אותי לקולג׳ ספציפית על פני מוסדות אחרים כאן בלונדון, הוא העובדה שיש שם מסלול מאסטר של שנתיים בצילום. כמובן שיש חפיפה עם שאר המחלקות, וזה לא שהסטודנטים במחלקה בהכרח מתעסקים בצילום, אבל היה לי חשוב להיות מוקף באנשים שבאים מרקע של עיסוק במדיום ספציפי.
ואז הגיעה הקורונה
הקורונה הייתה המכה הסופית לשנה שגם ככה התנהלה בצורה בעייתית. חודש של שביתה של הסגל האקדמאי הסתיים והקורונה התחילה להראות אותותיה בעיר. מכיוון שחיינו במהלך השנתיים האחרונות אצל ההורים של אשתי, החלטנו שנינו לא לסכן את עצמנו ואת דיירי הבית, וכך יצא שהפסקנו לנסוע לעיר כשבועיים לפני שהסגר הרשמי החל. המעבר לחיים בזום, בלי גישה לסטודיו ובעיקר המחסור בקשר היומיומי עם החברים/קולגות, הפכו את החוויה של הלימודים למתסכלת בלשון המעטה.
למזלי, את המחקר לתזה השלמתי בשנה הראשונה ובמהלך הקיץ שעבר ייצרתי המון חומרים, כך שכשהכול קרס פתאום, כבר היו לי מספיק חומרים כדי לעבור לשלב העריכה של העבודות והטקסט שמלווה אותן.
Hinterland
Division
יחד עם התסכול והאכזבה מהאופן שבו התנהלה מרבית השנה השנייה לתואר, מציאות הזום אפשרה דברים שלא היו אפשריים במצב הרגיל ומשהו חיובי שיצא מכל הסיפור היא סדרת ראיונות והרצאות שיזמנו הסטודנטים של המחלקה. במהלך כל תקופת הסגר ניהלנו מפגשים פעמיים בשבוע לפחות, עם אמנים ואוצרים שנרתמו למהלך והסכימו לתרום מזמנם והרבה קשרים חיוביים נוצרו בתקופה הזו.
בנוסף – מכיוון שהתערוכה שלנו נמצאת באינטרנט – הקולג׳ הזמין דמויות בפרופיל גבוה מאוד מעולם האומנות לאצור (אינטרנטית) אוספים מתוך המכלול של העבודות, וכך יצא שאנדראס גורסקי – שהוא אוטוריטה בעולם הצילום/אמנות וסוג של אליל עבורי – בחר את הפרויקט שלי ואפילו הגיב עליו כל כך יפה שאני לא רוצה להרוס בתרגום לעברית אבל בהחלט רגע שיא (:
פרויקט הגמר
פרויקט הגמר שלי הוא במידה רבה המשך של מה שעשיתי בארץ: העיסוק בנוף בהקשר של זהות אישית ולאומית, נרטיבים היסטוריים ובנייה של שפה צילומית מורכבת, החותרת תחת מוסכמות וקונבנציות של ייצוג נוף. אבל בארץ היה משהו טבעי באופן שבו העיסוק שלי בנוף התפתח עם השנים: ההיכרות האינטימית עם המקום, עם ההיסטוריה ועם הקשר הביוגרפי, היו חלק מהותי מהפרקטיקה שלי והיוו מכשול אמיתי כשהתחלתי לחשוב על היחס שלי לנוף האנגלי.
כמובן שיש הקשרים היסטוריים בין המדינות אבל תחושת חוסר השייכות, הזרות, הובילו אותי למחשבות על האופן שבו נוצר הקשר שלי עם הנוף הישראלי. המונח ״ידיעת הארץ״, שאגב קשה מאד לתרגם אותו לאנגלית, שיחק תפקיד מרכזי במהלך האמביציוזי שלי למפות את הארץ החדשה, להכיר את הגיאוגרפיה ועל הדרך את ההיסטוריה של הנוף ואיך הוא נוצר.
A Species of Rich Distance
Landscape with Oak Trees & a Hunter
הרבה מהזמן שלי בלימודים ביליתי בדרכים (בעזרת רכב שקיבלתי במתנה מבת הדודה של אשתי בתזמון מדהים, אמרתי שניסים קורים?), במסע מתמשך שהיה עבורי מפגש עם מקום אבל גם מסע של מחקר, של קריאה וכתיבה וגילוי: ההיסטוריה של ציור נוף ותפיסות רומנטיות והקשר שלהן ללאומיות; ההיסטוריה של חלוקת האדמות באנגליה ואיך והקשר לתפיסות קפיטליסטיות ועוד ועוד. אם מישהו מתעניין – הפיתוח של הרעיונות הללו ואחרים נמצאים בתזה שלי שזמינה להורדה כחלק מתערוכת הגמר האינטרנטית שלנו!
עתידות
בחודש אוגוסט מתוכננת תערוכה פיזית בשיתוף המחלקה לצילום ומספר גלריות במרכז לונדון, שנרתמו לאפשר קיום ממשי לעבודות שלא זכו להתממש במעבר לאונליין. מרגש לראות איך שדה האמנות המקומי נרתם ונלחם על העתיד של האמנות ושל אמנים בתחילת דרכם.
בהמשך, אני מקווה למצוא איזון בין פרנסה ויצירה, אולי ללמד ויום אחד להמשיך וללמוד. אני סקרן לגלות איך תתפתח העבודה שלי עכשיו כשאני כבר לא בדיוק זר, אחרי שנתיים וחצי של חיים בלונדון והמון קשרים מקצועיים וגם חבריים שנוצרו בתקופה הזו. היחס שלי למקום בהכרח משתנה ואני מאמין שזה ישפיע גם על היצירה שלי בעתיד.
Fruitful Encounter
The post RCA 2020 // רועי גרינברג appeared first on מגזין פורטפוליו.
