צורי גואטה וליטל ויצמן עושים הוט קוטור ישראלי בפריז

חגית:

בוקר טוב ליטל, מה שלומך? מה קורה עכשיו בפריז?

ליטל:

היי חגית, בסדר גמור. בוקר טוב! אני בסטודיו, פריז ריקה מתיירים, אם כי המצב כרגע הרבה יותר טוב ממה שהיה לפני חודש. צרפת הייתה בהסגר חודשיים, ולאט לאט חזרו לפתוח חנויות, מסעדות וכדומה. יש אכיפה מוגברת והכי נמנעים מגל שני. אנשים עוזבים את פריז, אין תיירים, ומרגיש מאוד ריק בסך הכל

חגית:

זה דומה לוואקאנס בשנים אחרות?

ליטל:

לגמרי. קיץ, מזכיר את פריז באוגוסט, ריקה מאנשים. רק שהפעם גם אין תיירות. אז יש פחות עומס. גם ממדינות באירופה, למרות שאנשים יכולים להיכנס, אין ביקוש כלל. מלונות ריקים

חגית:

לטוב ולרע…

ליטל:

לטוב ולרע. לגמרי. אותנו מדאיג ההמשך. אם המצב ממשיך כך, כל האירועים של ספטמבר יתבטלו – סלונים, תצוגות, תערוכות

חגית:

ברור. העולם נמצא בעצירה. ובינתיים אתם מצליחים לעבוד? יש עוד ביקוש מהתקופה שלפני?

ליטל:

הפרויקט האחרון שעבדנו עליו הוצג בינואר האחרון בסלון INTERFILIERE בפריז (בפורט דה ורסאי): THE EXCEPTION WEDDING SPIRIT. בתערוכה זו הציגו כל בעלי המלאכה של ההוט קוטור – מעין מעבדה יצירתית מעוררת השראה, המוקדשת לעולם החתונות ול־SAVOIR A FAIRE (בתרגום חופשי ה״לדעת איך״, למביני דבר) של ההוט קוטור.

המנהלת האמנותית של היריד, פטריסיה רמי, יצרה חלל קסום וקיבצה בו אמנים, מעצבי אופנה, מעצבי טקסטיל, רוקמים, מעצבי תכשיטים, מעצבי פנים, אומני נייר, אומני פרחים ועוד רבים, שהדגימו את מאחורי הקלעים של תעשייה שלמה. צורי ואני הצגנו טקסטילים שפיתחנו, אביזרי ראש, תיקים, פרחים העשויים משי וסיליקון על כל גווני הלבן והפנינה, בעבודת יד ובסבלנות אין קץ.

יצרתי שתי שמלות העשויות תחרה בשילוב של סיליקון, שבהן שילבתי חבלים מלופפים בטכניקת קרושה מחוטי משי. על גבי התחרה עבדתי בטכניקת ריקמה של חוטי משי, המשולבים בתוך התחרה בעבודת יד. בנוסף הצגתי עוד שמלות שיצרתי בטכניקות שונות (סמוק ומקרמה). יחד ניסינו ליצור עולם דמיוני וקסום לכלה המודרנית, החריגה, והלא קונבנציונלית.

צילומים: Clémentine Marchal בעבור le blog de Madame C

והאמת שממש לפני שנכנסנו להסגר היו לי הזמנות שסיימתי לעבוד עליהן במהלך ההסגר בבית (חצי סטודיו העברתי לסלון), אז זה העסיק אותי המון, וכל ההזמנות שהיו לארועים בקיץ פשוט נדחו לחורף. בגדול ניצלתי את הזמן ליצור קולקצייה חדשה, לחפש חומרים, השראות, ניסיונות.

אז כרגע העולם במין פאוזה, אבל אני בפול־טיים יצירה

חגית:

מעודד לשמוע! ספרי קצת על עצמך, מאיזה רקע הגעת לעולם האופנה ולפריז?

ליטל:

אני מעצבת אופנה וטקסטיל, בוגרת המחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל ולימודי אופנה בפארסונס פריז. חיה עם בן זוגי ויוצרת בפריז כבר ארבע וחצי שנים. כבר שנה שהסטודיו שלי נמצא בקומת הגלריה של הסטודיו/שואורום של צורי גואטה, ברובע ה־12. שם אני יוצרת ומציגה את הקולקציות שלי לצד היצירות של צורי.

אחרי סבב סטאז׳ים ועבודות בבתי אופנה וקוטור (יקין ין, באלמן, איריס ואן הרפן) יצרתי חדר עבודה בבית. פה ושם עשיתי שמלות בהזמנה והיה ביקוש עוד מתקופת הלימודים בפריז. בין עבודות התחלתי ליצור מיני קולקציה, בספונטיות מוחלטת שאותה הצגתי בהמון מקומות, ובין היתר קפצתי לבקר בגלריה של צורי.

החיבור שלנו נוצר מיד: האסתטיקה, ההשראה, הצורות האורגניות והחומרים שאבו אותי פנימה לעולם ויזואלי וחומרי. הרגשתי שנכנסתי לחנות ממתקים וצורי נתן לי את חופש הבחירה ללקט חומרים, לקבל השראה ופשוט ליצור

החיבור שלנו נוצר מיד: האסתטיקה, ההשראה, הצורות האורגניות והחומרים שאבו אותי פנימה לעולם ויזואלי וחומרי. התחלנו לעבוד – ביחד (ולחוד) על כל מיני פרויקטים – מאביזרי ראש וקוראלים שמטפסים על הגוף בצבעים מונוכרומטיים לצילומי הקולקציה האחרונה שלי MADAME GRES. יצרנו גם טקסטילים המשלבים את העולם שלי יחד עם הסיליקון שלו. בספטמבר 2019 השקנו ליין של תיקים ושמלות עשויות סיליקון. הרגשתי שנכנסתי לחנות ממתקים וצורי נתן לי את חופש הבחירה ללקט חומרים, לקבל השראה ופשוט ליצור

חגית:

מתי זה היה

ליטל:

זה היה לפני שנה. מאז החלטתי ללכת עם זה עד הסוף, להקים את המותג שלי בעשר אצבעות. כל הזמן הזה חשבתי מה אני רוצה לעשות? איפה אני רוצה לחדש, במה מעניין אותי בעצם לעסוק.

מינואר האחרון העברתי את הסטודיו שלי לקומת הגלריה אצל צורי. פה אני עובדת עם צוות מצומצם, ואז הקורונה הגיעה ששיבשה קצת את כל התהליך, אבל מיוני למעשה חזרתי לפעילות מלאה.

החיים בפריז תמיד קסמו לי וגם אחרי חמש שנים העיר אף פעם לא משעממת, עם האנשים המופלאים והמוכשרים שבאים לכאן, התרבות, האמנות היצירה. כרגע אני 100 אחוז בעבודה: מפתחת את טקסטילים, עובדת על הקוקלציה הבאה, ועל הזמנות לחורף

חגית:

מקסים! שמחה ששאלתי

ליטל ויצמן. צילום: מ״ל

צילומים: Le Petit Galopin production

ליטל:

אגב אני הרבה יוצאת מפריז, נוסעת רחוקקקק, כל צרפת פשוט משגעת. למשפחה של בעלי יש בית בכפר בחבל ברטאן, באמצע יער. מקום קסום, מלא השראה, לשם אני בורחת לעיתים קרובות

חגית:

כיף לכם. הרבה ישראלים מצאו את עצמם חוזרים לכאן בהמתנה לבאות. נשמע שאת מצאת את מקומך

ליטל:

כן, שמעתי הרבה על מעצבים ואמנים שניסו וחזרו, זה קשוח. עם כל הקסם של המקום צריך להתעקש ולנסות, יש רגעים שרוצים להרים ידיים, זה קשה. התחום נורא קשה. אבל כרגע אני כאן, אין לדעת באמת מה יוליד יום

מגשימת החלומות

חגית:

התבוננתי בפרויקטים, וקשה לדעת איפה צורי נגמר ואת מתחילה, או להפך. נוצרה סימביוזה?

ליטל:

תלוי איזה פרויקטים. כל הפרויקטים נוצרו בחשיבה מלאה של שנינו על כל נושא. לדוגמה, בפרוייקט ״מאדאם גרה״ הצגתי בפני צורי את השמלות, מתוך מחשבה ליצור אביזרי ראש לכל שמלה בצבע אחיד. התחלנו לחשוב יחד: אני לקחתי השראה מאמן הפרחים היפני אזומה מקוטו (MAKOTO AZUMA) ורציתי שמהראש יצאו פרחים, צמחים, אלמוגים וכדומה. התחלתי לחפש פריטים מתוך אלפי אלמנטים שיש לצורי באטלייה, והתחלתי לעשות סוג של קולאז׳ על גבי הראש. תפרנו, גזרנו, שינינו. עבודת צוות.

גם לגבי השמלות: אני כל הזמן עובדת עם החומר, ואת רוב ההשראה לקחתי כמובן מהצורניות האורגנית ומהאלמנטים מסיליקון שיש לצורי להציע. במקרה הזה זו עבודה שונה: זה בסופו של דבר בגד והייתי צריכה לחשוב איך אפשר לתרגם את זה לבד, לצורה, לצבע, וליצור סיפור. קודם התחלתי בחיפוש הבד הנכון לעבוד איתו, איפה יהיה סיליקון, איפה לא.

אני כל הזמן עובדת עם החומר, ואת רוב ההשראה לקחתי כמובן מהצורניות האורגנית ומהאלמנטים מסיליקון שיש לצורי להציע

בפרויקט הגמר שלי עבדתי המון עם חבלים וליפוף של חוטי משי, אז השתמשתי בחבלי הסיליקון שצורי יוצר ובחוטים שילבנו נקודות סיליקון. רוב הבדים הם בדי תחרה, כדי ליצור קלילות מסויימת עם הסיליקון. ואז פשוט עבדתי על הבובה עם הבדים על מנת למצוא את הצורה שמתאימה לי.

העבודה החומרית הייתה עבודה משותפת. אחרי זה הבחירות העיצוביות נעשו על ידי. לפעמים השתמשתי באלמנטים מסיליקון של צורי כאמבלישמנט – כתוספת לשמלות, בגימורים, בתוספת לשרוולים וכדומה

חגית:

תכניסי אותי קצת לעולם הקסום שתיארת בסלון האחרון – למי מיועדים הדברים שרואים שם? זה הוט קוטור בהזמנה אישית או שיש גם סוג של מעבר לרמת המוצרים הנגישים יותר?

ליטל:

הסלון האחרון ליכד את כל בעלי המלאכה שעובדים עם בתי אופנה – בעיקר קוטור: כל האמנים, מעצבי טקסטיל, אמני נייר, אמני פרחים, מעצבי תכשיטים מעצבי שמלות כלה בעצם הציגו את ה־SAVOIR A FAIR (חלקם בלייב). ברוח הקוטור, אלה אמני קראפט שעובדים עם לקוחות פרטיים משלהם, כמו צורי וכמוני, ובנוסף הם עובדים לצד בתי אופנה שונים ומספקים פריטים בעיקר להוט קוטור. כל המציגים עובדים ומפתחים את המוצרים שלהם בעבודת יד.

בשנים האחרונות בפריז ובכלל בעולם יש חזרה לקראפט, לעבודות היד, לייצור היחידני ולא המהיר. הרבה בתי אופנה פתאום מציגים את אחורי הקלעים, את האטלייה, את אנשי הקראפט. יש לזה יותר כבוד מבעבר. הסלון בא לדבר על עובדי המלאכה, לתת ערך לעובדי הריקמה ובכלל, כל מי שעומד מאחורי הפקת ״החתונה״

חגית:

את חושבת שהתקופה והמגפה שאנחנו חווים כעת יחוללו שינוי הרגלים? לדוגמה, הצורך לצמצם קהל יוריד גם את רמת ההשקעה בפאר ובחלום החתונה?

ליטל:

מאז תחילת המגיפה זה נושא שכל הזמן עולה: מה יהיה בעצם? איך אנשים ינהגו בצריכת הבגדים, מה מעצבים ישנו? ראשית, אני חושבת שהצמצום חל קודם כל בכמות, בייצור. עד עכשיו עשיתי כמות מאוד קטנה של דגמים ורובם לפי הזמנה. אני לא רואה צורך לייצר כמויות של קולקציות בשנה. אני עוד רק בהתחלה, אבל נכון לעכשיו הצגתי פרויקט אחד בשנה.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

אני חושבת ששימור הקראפט יישאר ואף יגדל, ולנו המעצבים יש אחריות לדבר. אם נציג יותר איכות ונלמד את הצרכנים להעריך איכות אז משהו ישתנה בהרגלי צריכה.

עניין החתונה הוא עניין קריטי, אבל לדעתי אנשים מסתכלים על הדבר כהפוגה: אנשים רוצים להשקיע קצת יותר ביום חתונתם. אבל עדין, עניין המגפה שונה ממדינה למדינה, וכל אחד זועק מאיפה שכואב לו

צילומים: Yohan Blanco

חגית:

דיברת על היוצרים, עכשיו נדבר על הקהל – מי הלקוחה שלך?

ליטל:

אני לא תמיד חושבת על דמות מסויימת. כשאני מעצבת את השמלה יש לי אימג׳ בראש של איך הצורה תהיה, של הבד, של התנועה, קשה להתעלם מעבודת היד. יש לי ויז׳ן בראש של רקדנית, של נסיכה שהלכה לאיבוד ביער, של סצנה מתוך סרט שראיתי. קשה לי לחשוב על מישהי מסויימת. בסופו של דבר הלקוחה המיועדת (בסלון) היא הכלה המודרנית, הלא קונבנציונלית.

כרגע אני עובדת על קוקלציית שמלות ערב וכלה. ברגע שיש לי לקוחה שרוצה שאעצב לה שמלה בהתאמה אישית, אני לוקחת את רוב ההשראה מהבנאדם שנמצא מולי, מנסה להכיר אותה כמה שיותר, מה היא אוהבת, מה היא לא, מי היא? מה מרתק אותה

חגית:

מגשימת חלומות  אני זכיתי לראות את השמלות שלך בשנה שעברה בגלריה של צורי. המראה מרגש, החומר מושך לגעת, ומאוווד דרמטי. אני מאחלת לך לקוחות נועזות כמוך.

יש כבר כותרת לפרויקט הבא שלך? בתקווה שנראה אותו בספטמבר הקרוב

ליטל:

הפרויקט הבא הוא בהשראת דמותה של אופליה, אהובתו של המלט מתוך המחזה של שייקספיר. אין לי עוד כותרת, אבל כל התקופה ריתקה אותי: הסרט, הצבעוניות, הרכות. אני מתעניינת בבוטניקה, בצורניות של הטבע, במעגל של ניצן, בצמיחה, תפרחת ועד נבילה. זה משהו שמאוד מעסיק אותי בזמן האחרון ואני מנסה להעביר את זה דרך החומרים, בטכניקות שונות. הקולקציה הזו מיועדת ללקוחה נועזת, שייחודיות זה סימן ההיכר שלה. אני תמיד חושבת איך אוכל ליצור שמלה יחודית. כזו שלא קיימת.

אנחנו מקווים להציג בספטמבר הקרוב, אבל ברוח התקופה לדעתי יחולו שינויים ונאלץ להציג את הקולקציה בינואר כנראה, דרך וידאו־ארט או מיצג מיוחד. כל עניין תצוגות האופנה ושואורומים מעלה כרגע בעיתיות, שתגרום למעצבים למצוא פתרונות יצירתיים. אני בעד!

חגית:

משהו חשוב להוסיף לפני שניפרד?

ליטל:

נקווה לימים טובים יותר. צריך להישאר אופטימיים ולנסות לייעל את הזמן שיש; למצוא פתרונות רלוונטיים ולנסות לשנות הרגלים. לאט לאט זה יחלחל. בריאות ועשייה מועילה לכולם