עופר אסף: לחשוב עם (ולא על) עצים

הי עופר, בוקר טוב. מה שלומך? איך אתה מתמודד עם כל הקורונה והזמנים המבלבלים האלו?

הי יובל, אני מצוין, מה שלומך? זאת בהחלט תקופה מאתגרת ומבלבלת. אני חושב שזו נקודת זמן מאוד מיוחדת, מלאה בהזדמנויות למחשבה מחודשת, ואני מנסה לנווט את הדרך שלי בתוכה בזהירות

אז בוא רגע נעשה סדר בדרך שלך, כי זה מסלול פחות שגרתי: עשית תואר ראשון בהנדסת פלסטיקה ועכשיו אתה מסיים את התואר השני בעיצוב למהנדסים בשנקר. נכון?

כן, מאז שאני זוכר את עצמי התעמקות בחומר והבנה עמוקה של תהליכים ריתקו אותי ומבקביל תמיד נמשכתי לעולמות האסתטיקה. אחרי התלבטות ארוכה באיזה מסלול לבחור הנדסי או עיצובי, החלטתי להתחיל בהנדסה מתוך מחשבה שככה אוכל לרכוש כלים ולבנות בסיס יציב ליצירה.

במהלך השנה האחרונה, אחרי שהרצון ליצור ולעצב בער בי, החלטתי להתחיל במקביל תואר שני בעיצוב בכיתת המהנדסים. אני אוסיף גם שאני חושב שהחיבור בין הנדסה לעיצוב הוא חיבור מאוד רלוונטי, ושאני לא רואה צורך ממשי להפרדה בין הדיסציפלינות

זה המחזור הראשון שמסיים עכשיו?

כן, המחזור הראשון והשני (שאני חלק ממנו) מסיימים ביחד עכשיו

אטיוד 1: דה־סלולריזציה

עופר אסף. צילום: נעם צ׳ייט

אז מה הביא אותך לעסוק בפרויקט הגמר בעצים?

ידעתי מתחילת השנה שאני רוצה לבנות פרויקט שמתעסק בחיבור של האדם לטבע, ואני חושב שכמו הרבה פעמים בעיצוב, נכון לבחור סוכנות מסוימת שאיתה רוצים לחשוב. עצים הם סוכנות מדהימה והיא מלווה אותנו בציוויליזציה האנושית תקופה מאוד ארוכה; זה הרגיש חיבור נכון

תסביר רגע למה אתה מתכוון ב״סוכנות״, כי לא כל הקוראים חיים בעולמות של סוכנויות…

כשאני אומר ״סוכנות״ אני מתכוון ליישות בעלת יכולת פעולה. התפישה הרווחת אצל רובנו, בעיקר בגלל הצורה שבה למדנו לחשוב, היא שהאדם הוא הסוכנות היחידה שפועלת על כדור הארץ וכל שאר הישויות (עצים לדוגמה) הם אובייקטים דוממים שנועדו לשרת את הצרכים שלנו. כלומר, כשאני אומר סוכנות אני מנסה להכיר בחיות של ה״אובייקטים״ שסובבים אותנו

אז מה זה אומר לחשוב ביחד עם עצים? (בניגוד ללחשוב על עצים)

לחשוב עם עצים זה אומר לחשוב מתוך נקודת מבט שבה האדם הוא חלק ממערכת מורכבת יותר, ובטח שהוא לא זה שממוקם באמצע, לבצע דה־מרכוז לחשיבה שממקמת את האדם במרכז. לחשוב עם עצים זה לחשוב מעבר לפונקציה שהם משרתים עבורנו. לדוגמה – אנחנו רגילים לחשוב על עצים כחומר גלם ״טבעי״, ״אקולוגי״ או עוד כל מיני תארים יפים ונעימים, כשכל פעולה של יצור מוצר מעץ כוללת הרס של יצור חי

לחשוב עם עצים זה אומר לחשוב מתוך נקודת מבט שבה האדם הוא חלק ממערכת מורכבת יותר, ובטח שהוא לא זה שממוקם באמצע. אנחנו רגילים לחשוב על עצים כחומר גלם ״טבעי״, ״אקולוגי״ או עוד כל מיני תארים יפים ונעימים, כשכל פעולה של יצור מוצר מעץ כוללת הרס של יצור חי

ולאן זה הלך מפה בפרויקט הגמר? ספר קצת על תהליך העבודה והמחשבה שלך

תהליך העבודה בפרויקט היה בהשראת תהליכים מחקריים, שבהם לא ניסיתי להגיע למוצר או פתרון מסוים, אלא לחפש נקודות מפגש בין האדם, העצים והטכנולוגיה (שאיתה הגעתי מהתואר הראשון). הפרויקט הבשיל מכיווני המחקר השונים, לשלושה אטיודים עיצוביים. אטיוד הוא מושג ששאול מעולם המוזיקה והוא מתאר יצירה קצרה לשם תרגול טכניקה. האטיודים שונים מאוד זה מזה והם מנסים להאיר מקומות שונים בדרך למחשבה עם עצים.

לדוגמה, באטיוד הראשון התעסקתי עם תהליך מעולם הביו־רפואה שנקרא דה־סלולריזציה ומשמש ליצירת פיגומים לגידול רקמות. חקרתי אותו מכל מיני כיוונים, עד שלבסוף הגעתי למקום שנראה לי מעניין להציג ולשאול דרכו שאלות עיצוביות

איזה שאלות לדוגמה?

שאלות לגבי הניכור שלנו מהעצים: מדוע אני מצליח להנות מלהסתכל על שלד של ענף שצף בתוך נוזל? הרבה אנשים שראו את העלים והענפים שעברו את התהליך מאוד התרשמו מהם, וזה עניין אותי מה תפקידו של עולם העיצוב ביצירת מוצרי עץ מעוצבים בהעמקת הפער שביננו לבינם, וגם מה התפקיד שלו בשיקום או בגישור אותו הפער

יש לי מה לשאול על זה אבל מענין אותי לשמוע לפני זה על שני האטיודים האחרים

האטיוד השני הוא מעין עיצוב ספקולטיבי, שמנסה לספר סיפור על האחריות המשותפת של האדם והטכנולוגיה כלפי העצים. אחרי תהליך של לימוד המחשב שלי לזהות עצים מתוך תמונה בזמן אמת באמצעות קוד פתוח, חשבתי על חינוך ועל התפקיד שלו בדרך לפיתוח אחריות. לכן החלטתי לקחת את המחשב שלי לטיול ביער לראות עצים, ולייצר מפגש בינו לביניהם. לשם כך בניתי מנשא שעשוי פלסטיק (כדי לא להשתמש בעץ) ויצאתי לטייל איתו בחורשת הארבעים בכרמל.

והאטיוד השלישי הוא מחקר לאפיון הקול של העלה, בדרך להקשבה לעצים. מבחינה מחקרית זה האטיוד המורכב ביותר, שבו לקחתי את טביעת האצבע החומרית של עלים שנאספו מערמות של גזם, ובאמצעות אלגוריתם ממוחשב המרתי את המאפיינים החומריים שלהם לסאונד ייחודי לכל עלה.

באטיוד הזה ממש השתמשתי בכלים מעולם הנדסת החומרים שבאתי איתו. זה הרגיש לי מאוד נכון, לנסות להכיר את הקול של מה שרובנו תופשים כדומם לחלוטין

אז איזה קול יש לעצים?

זאת הייתה שאלה מאוד מעניינת שהייתי צריך להתעסק איתה, עד כמה הקול של העצים צריך לתקשר לאוזן האנושית. אני חושב שניסיתי לבצע התערבות מינימלית ככל האפשר מהצד שלי ושבסופו של דבר, שאין קול אחד שהוא ה״נכון״, אבל שהנסיון להכיר את הקול הוא העניין.

הקול שאני סינתזתי מזכיר משהו בין רוח למוזיקה שבטית, קצת קשה להסביר את זה בלי לשמוע. אני מצרף לך את הקול של עלה אבוקדו שגר איתי בדירה ביפו

תגיד, לא שאני מחפש תשובה נחרצת והצדקה תועלתנית לכל מהלך, אבל למה זה חשוב מה הקול של אבוקדו? או למה זה חשוב לך? או אולי השאלה, מה היית שמח שיקרה אם עולם העיצוב יפנים את המחקר שלך?

זה חשוב בעיני כי זה מייצר חיבור רגשי, על אף שהוא נוצר בכלים לוגיים לחלוטין, בדרך לבניית עולם שבו נחיה בשותפות עם שאר צורות החיים שחיות איתנו פה. אני מקווה שעולם העיצוב יפנים שפתרונות סינגולריים הם לא בהכרח הדרך הנכונה להתמודד עם המשבר שאנחנו חווים (ועכשיו יותר מאי פעם) ברמה האקולוגית.

הייתי שמח שהקשר בין מחקר לעיצוב ילך ויתעמק, כי לעיצוב יש הרבה יותר מה לתת ליצירת מרחבי מחשבה ודרכי התמודדות מאשר מה שהוא נותן כרגע

מה זה אומר שותפות? בלי ריהוט מעץ לדוגמה? שימוש בתחליפים? משהו אחר?

אני לא מטיף להפסיק להשתמש בעץ כחומר גלם, אני מבין שהכל מורכב ושאין פתרון קל. הדרך שבה אנחנו מתנהלים צריכה להיות יותר מחקרית וזהירה, להבין למה ומתי ואיך, ולא פשוט להשתמש בחומרים כאילו אין מחר

לא, אני לא מטיף להפסיק להשתמש בעץ כחומר גלם, אני מבין שהכל מורכב ושאין פתרון קל. לצורך העניין זה לא שאם כל הריהוט הביתי שלנו יהיה עשוי מפטריות אז כל הבעיות שלנו יפתרו. אני חושב שיש מקום למציאת אלטרנטיבות יותר בנות קיימא, אבל בעיקר שהדרך שבה אנחנו פועלים ומתנהלים צריכה להיות יותר מחקרית וזהירה, להבין למה ומתי ואיך ולא פשוט להשתמש בחומרים כאילו אין מחר

אתה אופטימי? גם בכלל וגם בהקשר הזה?

אני מנסה להיות, אני חושב שמחשבה אופטימית ויצירתית היא אחד הכלים הכי חשובים שיש לנו, המדיטציה עוזרת

צילומים: אחיקם בן יוסף

אז מי שיבוא לתערוכת בוגרים, מה הוא יראה? מה אתה מציג?

התלבטנו הרבה מה להציג במהלך התערוכה: הקורונה והמורכבות של ההתנהלות בה, גרמו לזה שהמבנה של התערוכה הקלאסית השתנה. האטיוד השלישי בטוח יוצג – ייצרתי מעין עץ סייבורגי אינטרקאטיבי, עשוי פולימר אקרילי, שמזמין את הצופה להאזין לעלים באמצעות פעולת קירוב, ממש כמו שמקשיבים לים דרך קונכיה. אני מקווה להציג גם את שני האטיודים האחרים, אבל עוד לא ברור לגמרי אם זה יקרה במסגרת תערוכת הבוגרים

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

יפה. משהו חשוב נוסף להגיד לפני שנפרדים?

המסר העיקרי מבחינתי הוא שאנחנו לא לבד ובטח שלא המרכז, שאנחנו צריכים לפקוח עיניים ואוזניים ולהתנהל באחריות

The post עופר אסף: לחשוב עם (ולא על) עצים appeared first on מגזין פורטפוליו.