הפעם הראשונה
בהכשרתי אני אדריכלית, בוגרת בצלאל משנת 1983. בשנת 2011 למדתי אוצרות בקורס שנתי של גלריה שורשים, ובהמשך למדתי בתוכנית הבינתחומית לאמנויות באוניברסיטת תל אביב לתואר שני, וערכתי מחקר רחב היקף שהוגש כתזה שנושאה ״אמנות עכשווית של יוצאי אתיופיה בישראל כראי למאורעות בחיי הקהילה מן העבר באתיופיה ועד לאירועי המחאה של היום״.
בסתיו 2015 הוזמנתי על ידי נאווה קסלר, מנהלת מוזיאון ראשון לציון, לאצור תערוכה שתעסוק בעדה האתיופית במסגרת סדרת תערוכות על עדות בישראל. לאחר בחינה מחודשת של נושא התערוכה החלטנו שהאמנים שישתתפו בה יהיו עולים חדשים מכל קצוות תבל, לא רק אתיופיה, וכך נולדה התערוכה ״שייכים״.
בקול קורא שפרסם המוזיאון נכתב שהתערוכה תעסוק בהתמודדות עם העלייה והחיים בישראל ובהתבוננות אל העתיד כמעצבי זהותו של האמן. הפנייה הייתה לאמנים עולים או בני עולים מהעשורים האחרונים, בוגרי מוסדות גבוהים בהשכלתם האמנותית. שאיפתי הייתה להראות דרך עבודות האמנות את מקומם המיוחד של אמנים אלו: כבר לא ״שם״ בארץ המולדת, אבל עדיין לא לגמרי כאן, בישראל.
כרמל גופר. צילום: כליל גופר
סיון אלירזי, מתוך ״שייכים״, בית גורדון לונדון, ראשון לציון
מיכל שיזף, מתוך ״שייכים״, בית גורדון לונדון, ראשון לציון
תומר קאפ, מתוך ״שייכים״, בית גורדון לונדון, ראשון לציון
רינת שניידובר, מתוך ״שייכים״, בית גורדון לונדון, ראשון לציון
אוצרת המוזיאון, יונה שפירא, סייעה בידי בהפקת התערוכה שהוצגה באפריל־יוני 2016 בבית גורדון לונדון, והייתה תערוכת האמנות הראשונה בחלל זה. השתתפו בה גדעון אגז׳ה, מלי אייצ׳או, מריאן אילביצקי, סיון אלירזי, אנה אפשטיין, מקס אפשטיין, אלה גולדמן, איוון הלמריך, ז׳אק ז׳אנו, ליזה זברסקי, אלדד טרקה, משה טרקה, אור יוגב, מורן יוגב, תלמה ופז נבו, לילי פישר, תומר קאפ, ורוניקה קור, לנה קזובסקי, ילנה רוטנברג, אלינה רום כהן, מיכל שיזף ורינת שניידובר.
תערוכה משמעותית נוספת שאצרתי הייתה התערוכה ״לגרש את החושך״ שהוצגה ב־2016 בגלריה בנימין. גם הפעם בחרתי בנושא שאני עוסקת בו במחקרי – גזענות. בתערוכה זו רציתי להפנות זרקור אל עבר ביטויי הגזענות הרבים בחברה שלנו נגד ״האחר״. 14 אמנים ממגוון הקשת של החברה הישראלית השתתפו בתערוכה: גדעון אגז׳ה, רות אורנבך, דניאל בהריר, וננה בוריאן, סופי ג׳מבר, נטליה זורבובה, משה טרקה, אורנה לוצקי, הילה ליזר בג׳ה, תלמה נבו, אולגה קונדינה, אלכס קורבטוב, לנה קזובסקי ורינת שניידובר.
התחנה האחרונה
לפני כשנה פנה אליי צוות התערוכות של קבוצת אמני ״אמן בעירו״ בכפר סבא בהצעה להציג תערוכה בבית האמנים. פניתי לקבוצת ״קולקטיב ביתא אמנויות יוצאי אתיופיה״, המונה 11 אמנים – אלעזר טמנו, אנטנש יאלאו, אפריים ווסה, וודג׳ מלקה, טל מגוס, טספאי טגניה, לימור ארגהי מנגיסטו, עדן דסטה, רחל אניו, שמעון וונדה, שרה יצחק – שנענו להצעתי בשמחה. הקבוצה קמה בסוף שנת 2018, ומאז קיימה כמה אירועים, וזו להם התערוכה הראשונה בליווי אוצר ומחקר.
במשך כשנה קיימנו פגישות חודשיות ושוחחנו על ״מה אנחנו רוצים להגיד לעולם״. שם התערוכה – ״אדיס זמן״ (זמן חדש באמהרית) – מעיד על רצונם העז של האמנים חברי הקבוצה בשינוי ובהתחדשות
האמנים ואני עבדנו והכנו את התערוכה במשך כשנה, שבה קיימנו פגישות חודשיות ושוחחנו בהן על ״מה אנחנו רוצים להגיד לעולם״. בשבוע הבא תינעל התערוכה, ״אדיס זמן״ (זמן חדש באמהרית): שם התערוכה מעיד על רצונם העז של האמנים בשינוי ובהתחדשות. התערוכה נפתחה באיחור בצל מגפת הקורונה, שהסיטה מתשומת הלב הציבורית גם את מאבקם של יוצאי אתיופיה בשיטור היתר, באפליה ובגזענות שחווים רבים מחבריה.
אנטנש יאלאו, מתוך ״אדיס זמן״, בית האמנים כפר סבא
שמעון וונדה, מתוך ״אדיס זמן״, בית האמנים כפר סבא
רחל אניו, מתוך ״אדיס זמן״, בית האמנים כפר סבא
טספאי טגניה, מתוך ״אדיס זמן״, בית האמנים כפר סבא
טל מגוס, מתוך ״אדיס זמן״, בית האמנים כפר סבא. צילום: מ״ל
אמני התערוכה, צעירים שרובם נולדו בישראל, מבטאים את הטלטלה העזה שחוו במהלך השנה שעברה בעקבות מותם של סלומון טקה ויהודה ביאדגה, זכרם לברכה, בני העדה האתיופית שהוכו בידי שוטרים והמחאות שפרצו בעקבותיהם; ובו בזמן את שאיפתם ״לחיות חיים נורמליים״, ״להיות כמו כולם״, תוך שהם שומרים על מורשת העדה, מקור גאוותם.
האמנים שואפים לבטא שיח חדש שישקף את נקודת המבט שלהם ממקום חזק ובוטח; מותחים ביקורת על תופעת הפרופיילינג; ושואפים להשתמש בנראות שלהם לחיוב, בניגוד לאופן שבו עושה משטרת ישראל
בעבודות האמנות הם שואפים לבטא שיח חדש שישקף את נקודת המבט שלהם ממקום חזק ובוטח. הם מותחים ביקורת נוקבת על תופעת הפרופיילינג, ושואפים להשתמש בנראות שלהם לחיוב, בניגוד לאופן שבו עושה משטרת ישראל.
התערוכה מחולקת לשניים: בחלל אחד מוצגות עבודות המתייחסות לאירועי העכשיו ולשימור המורשת והמסורת. בחלל אחר מוצג פרויקט המשותף לקולקטיב: ״הספסל השכונתי״. 11 האמנים נתבקשו להביע כל אחד בדרכו ובפורמט אחיד של ארבעה גיליונות A4 את חוויית הספסל השכונתי שלו.
מכל מלמדיי השכלתי
גליה בר אור היא האוצרת הישראלית המהווה עבורי דמות משמעותית ומשפיעה. מחקריה הרבים, כתיבתה, עשרות התערוכות שיזמה ואצרה והמשכן לאמנות בעין חרוד הינם עמודי תווך בשדה האמנות הישראלית מזה עשרות שנים. במהלכן אני עוקבת אחר פועלה, שתקצר היריעה מלתאר את חשיבותו.
בימים אלה מוצגת במשכן לאמנות בעין חרוד תערוכה נרחבת שאצרה של מיכאל קובנר, ״מראות כפולי אפיק״. תערוכה זו מציגה את אחד מגדולי האמנים הישראלים של התקופה ומהווה נדבך נוסף בפועלה של בר אור בהנכחת אמנים ישראלים במשכן בין חרוד.
• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר של פורטפוליו >>
תערוכת החלומות
אני שואפת לאצור תערוכה עתירת תקציב, שבה יתאפשר לי להעצים את עבודות האמנות ומסריהן גם באמצעות עיצוב חללי התצוגה על ידי בנייה וצביעה של קירות ושימוש באמצעי תצוגה ללא הגבלה. זאת, כמובן מלבד הנושא החשוב, האמירה המעניינת והחיבורים המרתקים שאפשר להשיג גם בתערוכות דלות תקציב.
בקרוב אצלך
בחודש מרץ 2021 עתידה להיפתח התערוכה הבאה באוצרותי, בבית האמנים בתל אביב. תערוכה זו נהגתה לפני זמן רב, ופתיחתה נדחתה בגלל הקורונה. בימים אלה היא קורמת עור וגידים. זו תהיה תערוכה קבוצתית שבה תשתתפנה אמניות ממגוון גילים ורקעים בחברה הישראלית.
רוצה להשתתף במדור? שלחו לנו מייל לכתובת hi@prtfl.co.il
לקריאת כל המדורים לחצו כאן
אולגה קונדינה, מתוך ״לגרש את החושך״, גלריה בנימין
גדעון אגז׳ה, מתוך ״לגרש את החושך״, גלריה בנימין
הילה לייזר בג׳ה, מתוך ״לגרש את החושך״, גלריה בנימין
משה טרקה, מתוך ״לגרש את החושך״, גלריה בנימין
The post מגלים אוצרות // כרמל גופר appeared first on מגזין פורטפוליו.
