החלומות הצלולים של איתמר פריד

הי איתמר, מה שלומך? אתה בסידני (אוסטרליה) עכשיו, נכון? מה המצב שם עם הקורונה?

היי! אני בסדר גמור, אני נמצא שעה וחצי צפונה מבריסביין עכשיו (קווינסלנד). נכון לכרגע נראה שהקורונה די בשליטה: שני מקרים פעילים בכל קווינסלנד, שניהם מאושפזים בבית החולים, ויש אפז מקרים חדשים כבר למעלה לשבוע. כנראה שהמרחבים והשטחים הפתוחים פה עוזרים להאט

לא רע. ואיך עברו עליך החודשים האחרונים ככלל?

החודשים האחרונים היו די קשים, מלווים בהרבה חוסר וודאות, המון דברים התבטלו וכל התוכניות השתנו. מנסה בעיקר לשמור על אופטימיות ולהתרגל למצב החדש ולמציאות החדשה. קרו המון דברים טובים ומפתיעים גם, מבחינה מקצועית ובחיי האישיים – היה הרבה זמן לחשוב בחודשים האחרונים

המרחק מהמשפחה ומהארץ, חוסר היכולת לזוז בחופשיות ולקחת החלטות גרמו למעין לימבו של החיים וזה עדיין קורה. אני בעיקר מעביר את הזמן בעבודה על ומחקר של פרוייקטים שלא הצלחתי לגשת אליהם עד עכשיו

אז בוא תעשה לנו רגע תקציר הפרקים הקודמים. הפעם האחרונה שהיינו פה בקשר הייתה כשסיימת את התואר השני ב־RCA לפני שנתיים. מה אתה עושה באוסטרליה ומה קרה מאז

נכון, זה היה לפני שנתיים בדיוק. אז יומיים לאחר שנגמרה תערוכת הגמר ב־RCA ארזתי את כל החיים שלי בלונדון ועליתי על טיסה לאוסטרליה – הוזמנתי להציג פסל שלי בתערוכת הפיסול הגדולה בעולם במרחב הציבורי שמתרחשת לאורך כל הטיילת של בונדי ביץ׳ בסידני – זה היה די מדהים הגיעו לתערוכה כ־700,000 מבקרים!

איתמר פריד

מתוך התערוכה באוורגליידס. צילום: Steven Brooke

מתוך תערוכת היחיד בבריסביין

משם המשכתי לתערוכה השנייה שלהם בפרת׳, שזה בקצה השני של אוסטרליה. מחוסר תקציב אני ובת זוגי חצינו את אוסטרליה עם הפסל בבגאז׳ של הג׳יפ. זה היה די סוריאליטי כשעצרנו בתחנו דלק וכל מיני מוטלים. לאחר מכן פתחתי תערוכת יחיד בבריסביין באחת מהגלריות הוותיקות, הצגתי בכמה תערוכות נוספות ברחבי אוסטרליה ועדיין מתוודע לעולם האמנות האוסטרלי.

במקביל הייתי על קו ניו יורק – תל אביב – לונדון – בלו״ז די מטורף אבל נהניתי מכל רגע. הייתי במספר תוכניות רזידנסי במקומות מטורפים לגמרי. הרזידנסי שהכי השפיע עלי והותיר בי חותם הוא הרדינסי באוורגליידס נשיונל פארק בפלורידה – זאת תוכנית שהות אמן למשך חודש שבה גרים בלב שמורת הטבע יחד עם כל הפארק רינג׳רס התנינים והאליגטורים. 

את התוכנית הזאת עשיתי יחד עם בת זוגתי קורטני שו, אמנית רקדנית וכוריאוגרפית אוסטרלית, הסיבה העיקרית לשהותי באוסטרליה :). זאת הייתה חוויה סופר אינטסיבית עמוקה ומעניינת, עבדנו 24 שעות ביממה חיינו ונשמנו את האוורגליידס

ומה קרה אחר כך?

לאחר מכן חזרתי לעבוד בסטודיו בלונדון על תערוכת יחיד, Lucid Dreams, שהתחלתי לעבוד עליה כבר בערך לפני שנתיים בסביבות אוגוסט. התחלתי לעבוד על התערוכה הזאת בשיתןף מלא עם קריסטינה צ׳אן המדהימה, אמנית בריטית/קנדית שהבייס שלה הוא בלונדון.

היה לי מאוד חשוב לחזור ללונדון ולחזור לכל מיני רעיונות ותשוקות שהשארתי שם

תגיד, איך זה עובד בכלל, העניין הזה של להסתובב בעולם מרזידנסי לסטודיו, מלונדון לאוסטרליה. גם כלכלית וגם טכנית

זאת שאלה מצוינת שאני שואל את עצמי כל יום! האמת שזה לא עובד בדרך כלל

זה מאוד קשה לנווט את החיים בצורה כזאת, קורטני ואני התרגלנו למעין ג׳יפסי־לייף: אנחנו חיים מאוד בצניעות, החלטנו כרגע ללכת לאן שהעבודה שלנו והפרויקטים שלנו לוקחים אותנו, סיגלנו לעצמנו מעין סטייט־אוף־מיינד של זרימה.

מבחינה טכנית וכלכלית זה כמעט בלתי אפשרי מרבית כספנו מוקדש להמשך עבודתנו ולאמנות שלנו, למזלנו בינתיים אנחנו מצליחים להתפרנס ממה שאנחנו אוהבים לעשות. היו תקופות שחיינו בתוך האוטו שלנו תוך כדי שאנחנו עובדים על פרויקט או חוקרים מקום חדש

מבחינה טכנית וכלכלית זה כמעט בלתי אפשרי מרבית כספנו מוקדש להמשך עבודתנו ולאמנות שלנו, למזלנו בינתיים אנחנו מצליחים להתפרנס ממה שאנחנו אוהבים לעשות – ללמד לחקור וליצור. היו תקופות שחיינו בתוך האוטו שלנו תוך כדי שאנחנו עובדים על פרויקט או חוקרים מקום חדש.

הטיסות עצמן הן די סיוט בשבילי אבל זאת הדרך היחידה בשבילי לחיות בכמה עולמות. כשאני מגיע לארץ אני בדרך מיד מתחיל לעבוד בעבודה נוספת בשביל שנוכל להגיע למקום הבא. קיבלנו גם המון עזרה דרך מלגות, פרסים ואנשים מדהימים שפשוט פותחים לנו את הדלת ומארחים אותנו בביתם

הטבע הוא הדבר הקרוב ביותר לאמיתי

בוא נחזור לתערוכה היפה שלך בלונדון שבדיוק ננעלה בגלריה Beers London, ושאני שמח שהספקתי לראות אותה. מסקרנת אותי הטכניקה שבה השתמשתם

תודה רבה! אני כל כך שמח שיצא לך לראות אותה, הלוואי שאני הייתי יכול להגיע לשם! השתמשנו בהמון טכניקות -העבודה נעשתה לאורך זמן ומרחקים גיאוגרפיים פיזיים, העבודות דוחסות בתוך עצמן לימבו של זמנים ומקום (מעין קפסולת זמן ממציאות וזמן אחרים).

השתמשנו בטכניקות מאוד ישנות וקלאסיות ובטכניקות מאוד מאוד מתקדמות. מרבית העבודות התחילו כקובץ דיגיטלי או כפרגמנט מקובץ דיגיטלי, לאחר מכן הדימויים עברו אין־ספור גלגולים בטכניקות קלאסיות של פרינט וצילום כמו לדוגמה תרגום הקובץ להדפס שמש על גבי פלטת אבץ שהושלכה לאמבט חומצה שצרבה את הדימוי אל תוך המתכת. לאחר מכן הוטבע הדימוי במכבש עתיק (המכבש של דייויד הוקני) על נייר יפני שנעשה בעבודת יד ולאחר מכן הוטבל בכימיקלים וחומרי פיתוח צילומיים. 

Lucid Dreams, BEERS London

השתמשנו גם בצייאנוטייפ (טכניקה קלאסית להדפסים צילומיים שנצרבים ע״י קרני השמש) אבל עם מתכון כימיקלים סודיים שרקחנו, ואת החשיפה לשמש ביצענו בתוך מכונת וואקום מאוד מתוחכמת שמקרינה קרינת UV כבקשתנו. כמו כן השתמשנו במדפסות חדישות ואפילו גם בצביעה ידנית

וואוו. זה ממש ערב רב של טכניקות. וזה גם הרגיש ככה, הכי יכולתי להרגיש את הנייר ואת הצבע. תגיד משהו על השם, Lucid Dreams? ועל החיבור שלכם לטבע?

Lucid Dreams, חלומות צלולים: כמו בחלימה מודעת, אנחנו, האמנים, כמו החולם, הם ששולטים בנרטיב, בדמויות ובנופים המתוארים בעבודות. בעבודות מופיעים דימויים של מקומות ואתרים שבהם ביקרנו ובעיקר חלמנו לבקר בהם, אנחנו מתעסקים גם בדימויים מסביבות אצורות, כמו מוזיאונים וגני חיות, וחומרים דיגיטליים.

החיבור שלנו לטבע הוא מאוד חזק, הטבע הוא הדבר הקרוב ביותר לאמיתי: הוא בדרך כלל הוא. הוא שומר זיכרון, הוא מביא את הדברים איך שהם. אני חושב שאנחנו חיים בזמנים שבהם אנחנו מחפשים אחרי מושגים הולכים ונעלמים של אמיתות בעולם

אנחנו בוחנים איך דימויים של מקומות או רעיונות על מקומות ובכלל, משנים או מחזקים את האופן שבבו אנחנו מבינים אותם ואתם החותם שהותירו בזיכרון שלנו. החיבור שלנו לטבע הוא מאוד חזק, הטבע הוא הדבר הקרוב ביותר לאמיתי: הוא בדרך כלל הוא. הוא שומר זיכרון, הוא מביא את הדברים איך שהם. אני חושב שאנחנו חיים בזמנים שבהם אנחנו מחפשים אחרי מושגים הולכים ונעלמים של אמיתות בעולם

אז כשאתה מסתכל על הדרך שלך, מהתואר הראשון בבצלאל, דרך התואר השני בלונדון ועד עכשיו – מה נשאר אותו דבר, מה הבסיס שלא השתנה, ואיפה יש בתערוכה הזו ובעבודות האחרונות שלך משהו חדש, התפתחות, משהו שאולי הפתיע אותך?

אני חושב שמאז התואר הראשון והלימודים המדהימים בבצלאל, וגם לימודי התואר השני ב־RCA בלונדון שהיו מאוד משמעותיים עבורי, אני מנסה לשמור על אותה הדרך שעיקרה הוא לחקור וליצור, להתאהב ולהתאכזב. הבסיס שלא השתנה הוא תשוקה בלתי נגמרת לראות וללמוד ולא משנה איפה אני נמצא – אני חושב שעם השנים למדתי לתת בעיקר זמן לדברים – אומנותית ואישית.

התערוכה הזאת היא גוף עבודות שאני עבדתי ועדיין עובד עליו כמה שנים, אני חושב שהעבודות בתערוכה הן התפתחות ומחקר מעמיק יותר של חלק מהנושאים שבהם התעסקתי עד כה, האלמנטים של הזמן והמרחק בעבודה על התערוכה היו מדהימים ועזרו מאוד בכל התהליך. נהניתי מכל רגע מלעבוד עם קריסטינה ושיתוף הפעולה ביננו תרם מאוד ל־Lucid Dreams העבודה הייתה לפעמים מאוד אינטואיטיבית ולפעמים מאוד בשליטה עד כדי חישובי נוסחאות.

נראה לי שמה שבעיקר הפתיע אותי בעבודה על העבודות החדשות היה הצורך לשחרר שליטה לפעמים ולתת לעבודה, לחומרי הפיתוח והכימיקלים להנחות אותנו – אני רגיל לשלוט בכל הבט של הדימוי והעבודה בדרך כלל  הפתעה מדהימה נוספת הייתה שנבחרנו בין חמש התערוכות שהכי שווה לראות ולבקר בהם בכל לונדון לחודש יולי

נייס. ולא מזיק לשחרר מדי פעם… מה עוד על הפרק? מה התכניות? משהו מתוכנן לישראל בקרוב? אם אני זוכר נכון היה לך משהו בתערוכה קבוצתית בגלריה ליטבק לאחרונה

אני כרגע עובד על מספר תערוכות גדולות נוספות ופרויקטים – בעתיד הקרוב בלונדון, גרמניה המבורג, וארצות הברית. אני וקריסטינה נהייה חלק מתערוכת הקיץ הגדולה ברויאל אקדמי בלונדון – ומקביל עובדים על שיתוף הפעולה הבא שלנו שמאוד מרגש אותי.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

ונכון, עבודות שלי הוצגו לפני כחודש בתערוכה קבוצתית Birds לצד אמנים מדהימים בגלריה ליטבק. כרגע התוכניות לא ברורות בגלל טבע הדברים בעולם – אבל ממשיך קדימה, עובד קשה ושומר על אופטימיות – יש כמה דברים שמתבשלים בארץ ואני מאוג מקווה שאוכל לחלוק אותם איתך בעתיד הקרוב

The post החלומות הצלולים של איתמר פריד appeared first on מגזין פורטפוליו.