העבודה כמעצבת פרסומות, פרומואים, סרטי תדמית ועוד, הביאה אותי לרצות לייצר את הדימויים לא רק בטכניקה המוכרת של הפוסט־פרודקשן, אלא ממש לייצר אותם פיזית ולהיות אמונה על תהליך היצירה מתחילתו ועד סופו. העיסוק היומיומי בדימויים, בטיפוגרפיה, בצבע ובתנועה תפש ממד אחר עם השנים: הבנתי שאפשר לייצר עולמות מצולמים שיראו ממש כמו פריים שמעצב יצר אותו, ולאו דוקא הבמאי והארט.
לאחר שנים של עיצוב motion ופוסט לטלוויזיה, יצאתי להרפתקה של הפקה וביום קליפ לראשונה, כזה שיאפשר ביטוי גם לאמנים נוספים שיעבדו איתי בשיתוף פעולה, וגם ככרטיס ביקור לליגה של הגדולים. הצטרף אלי חבר קרוב וצלם מוכשר בשם עודד אשכנזי, ויחד רקמנו שלב אחר שלב את ההפקה.
המפיק המוזיקלי המוכשר רועי אביטל חיבר אותי עם האמנית InAbell (ענבל נצר), שבדיוק סיימה לעבוד איתו על האי־פי החדש שלה, ורועי חשב שזה יהיה שידוך מצויין ושלח לי חומרים. הכרתי זמרת מקסימה עם קול נעים וסטייל מגניב, והתחברתי למוזיקה שלה.
אהבתי במיוחד את השיר I NEED A DRINK. הטקסט נולד מתוך התבוננות באינטראקציה בין אנשים בחיי העיר. אומרים שכסף מסובב את העולם; ענבל טוענת שגם סקס. באופן אירוני, אגב, ענבל כתבה אותו לפני שהיא נכנסה להריון ולא יכלה לשתות אלכוהול כשצילמנו את הקליפ בעודה בחודש התשיעי להריונה.
בחרתי להתמקד במשקאות וביחסים. לקחתי את הפרשנות שלי לשיר למקום של עושר ויזואלי בנוזלים וכלי קיבול, עם עיוות הדימוי של הזמרת תוך כדי פלירטוט עם הצופה; קומפוזיציות של גוף מונח ככלי שנשכח או נזרק, לאחר ערב שיכרות בבוקר למחרת; רקדניות שזזות בצורה מכנית בלי הרבה רגש; משחקי כוחות בין נשים לגברים; ולבסוף ניפוץ המיתוס/פנטזיה של האהבה האמיתית והלא מזוייפת, על ידי יצירת מגדל כוסות הירואי שמתנפץ.
שאבתי השראה מדימויים של אנשים ללא פנים וזהות, המשמשים כאלמנט גרפי כשהם מוטלים באופן מסויים; זה התחבר לי לעולם השיכרות ואובדן ההכרה. גם הסיפור של אליס בארץ הפלאות, שהשפיע עלי מאוד בתקופת הלימודים לתואר ופרוייקט הגמר, היווה בעבורי השראה. החלום, המציאות והגבול הדק ביניהם שמתערבב בתת המודע שלנו.
מגדל הכוסות שנלקח מזיכרון ילדות שלי של אירועים בשנות ה־80, מייצר עולם אידילי שמתנפץ בסופו של דבר, כמו שהרגש שאנחנו חושבים שאנו מרגישים כלפי מישהו ברגע של שיכרות ואובדן חושים מתגלה כשיקרי בבוקר שלמחרת, והכל משחק ופלירטוט שלא נמשכים מעבר לזה. בהמשך לכך, הכוריאוגרפיה של הדר כהן זמיר נלקחה למקום מכני וקר: אותן נשים שמוטלות כחפץ בקומפוזיציה הונדסו למעין ״מומיות״, אך מאידך עם הרבה רוך נשי וניואנסים למילות השיר.
• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>
מלבד הדימויים של הנוזלים, הכוסות והגוף רציתי להכניס הפתעות ויזואליות, כאלו שהצופה לא מצפה להן, כדי להדגיש את תעתועי הראיה בזמן אבדן חושים ושכרות. יצרתי את זה על ידי הלבשה הפוכה של הרקדנית עם הכובע, משחקי מראות וטקסטורות, סצנת הבריכה וכמובן ניפוץ הכוסות.
הסצנות צולמו בלוקיישן אחד עם מגוון חללים המייצגים ספק מועדון, ספק מסיבת קוקטייל. הסטיילינג המוקפד בעל הפלטה הצבעונית והמדוייקת תוכנן בעזרתה של הילה חילו, ונועד להקפיץ את הדמויות מתוך הרקע ולתת אווירה מעט סוריאליסטית.
– – –
I Need A Drink
הפקה, בימוי וארט: רעות פרדו; צלם: עודד אשכנזי; עריכה: עומר זיטמן; צבע וקומפוזיטינג: יהודה רביבו
מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו
The post רעות פרדו // I Need A Drink appeared first on מגזין פורטפוליו.
