עיצוב פנים כמעשה אורבני, הכותרת שהובילה את פרויקטי הגמר במחלקה לעיצוב פנים במכון טכנולוגי חולון, מוצאת את ביטויה בעבודות שמנתחות מצבים קיימים ומגיבות לסיטואציות עירוניות ונוספות. דרך עיסוק בנושאי מגורים ומלונאות, תרבות, מסחר, תעסוקה ועוד, מוצעים פתרונות מגוונים שתכליתם להיטיב עם הסביבה ועם האדם. שישה פרויקטים בולטים מתוך תערוכת הבוגרים המתקיימת במבנה הקולוסאום בתל אביב.
נועה גבע | apART Hotel
apART Hotel הוא מלון עירוני המבוסס על תכנון פנים ותפיסה חדשה של מגורים לטווח ארוך, מתוך דפוס פעילות וחוויה של מלון. הפרויקט מציע אלטרנטיבה חדשנית לאירוח ותיירות, הפועלת באופן שאינו שולל/מפר את שאר מרכיבי העיר בתמורה לאירוח. ההצעה מתייחסת למבנה תעשייתי בדרום תל אביב, ברחוב קיבוץ גלויות 45, ומבקשת להשתחרר מהפרדיגמה העולה ממבניי תעשייה, במטרה לעורר שטחים אבודים בעיר ולהשיב אותם אל השיח והשלד העירוני.
בתוך כך, ובעקבות מחקר אתנוגרפי מעמיק במבנה, היא חותרת ליצירת ספירה חדשה במרחב הקיים, שאינה פוגעת באוכלוסיות הקיימות בו – קהילות של אנשי תעשייה ואמנות – או מוציאה אותן ממקומן, אלא משלבת אותן תוך יצירת קהילה חדשה ומעורבת בעלת אופקים דומים. עקרון מנחה נוסף של התכנון הוא מתן ערך עירוני חדש למבנה והפיכתו למקום מפגש המשלב תעשייה, אמנות, תיירות ומלון. החזון הוא להוות פלטפורמה שמטפחת יצירתיות ועשייה, ומאפשרת לחלוק רעיונות וליצור קשרים.
הפרויקט מדגיש את הפוטנציאל הרב הגלום בשימוש בשטחים מסוימים בבניינים המשמשים לתעשייה ובהסבתם לשטחים מלונאיים וליחידות אירוח, ותופס אותם כהזדמנות משמעותית. זאת, הן להגדלת הצע אפשרויות אירוח שלא על חשבון דירות מגורים קיימות, והן להמשך קיום השימושים במבנים, ובכלל זה יצירת תועלות רבות נוספות. לדוגמה, הגדלת המרחב הציבורי וכניסתו לתוך שטחי הבניינים, שיפור איכות החיים לכלל המשתמשים בהם, ויצירת ערוץ להזדמנויות עסקיות לתעשיית העיצוב הישראלי.
נועה גבע | apART Hotel
דניאל דדון ושיר גבע | Zen In the Flood
הפרויקט מציע יצירת מרחב זן הנתפס דרך אובייקט תלת־ממדי וממוקם בחלל פנים סואן. המרחב המוצע נוצר בקשר בין הסוביקט שצופה לבין האוביקט שמשתנה, הסאונד המגיע לאוזן והמרחב שביניהם, במטרה להגביר את רמת הערנות לעולם התדרים הנמוכים – תדרי השמע.
ההצעה המשותפת חוקרת את מרחב המחיה דרך עולם החושים של דדון וגבע, כשהמחולל הוא המרחב העירוני, שבו הן מתגוררות, עובדות וחיות. תפיסתן את המרחב העירוני היא כמרחב מוצף מרכיבים חזותיים, צלילים, הקרנות, חומרים ומרקמים, שבהשראתו פותח אוביקט חלל המייצר סנכרון בין הנראה לבלתי נראה בעזרת עולם התדרים הנמוכים וביטויים הוויזואלי בתוך חלל פיזי קיים.
האוביקט ״מפעיל״ אלמנטים שונים המייצרים הקשרים בין עולמות פנימיים וחיצוניים, תוך יצירת חווית חלל המגבירה את רמת העירנות החושית להתיר את הסבך בין המודע ללא מודע. הפרויקט התהווה דרך ציר מחקרי־מתודי אל מול ציר פרגמטי עיצובי; חקירה של צליל, ובמקביל ייצוג של הצליל בתלת־ממד שמעניק לו צורה. יצוג זה של עולם השמע היווה תשתית לחלל המייצר חיבור בין תנועה, מקצב, וצליל, כשהאוביקט הוא תרגום למוסיקה שנכתבה על ידן עבור בניין המשרדים TOHA בתל אביב.
האוביקט, שפותח אל מול מרחב הישיבה, מזהה תנועה אנושית דרך חיישן, מגיב אליה דרך צלילים ותאורה, זז בסנכרון עם החלל הצופה אליו, ומוסיף רובד נוסף של מרחב המתהווה בתוך חלל פיזי קיים – חלל זן הנתפס דרך אוביקט תלת־ממדי.
דניאל דדון ושיר גבע | Zen In the Flood
מיקה רוטביין | Temporary
הפרויקט מתייחס למבנים ללא שימוש שפזורים בעיר ומצויים לפני הריסה, שיפוץ או בנייה מחדש, ומציע בעבורם התערבות זמנית, כהזדמנות להתחדשות במרחב ולניצול השטח הבנוי הקיים. ההצעה המוצגת היא מערך אלמנטים המתלבש על הבניין הקיים כמעטפת חיצונית ופנימית, המשמרת את המבנה הקיים תוך יצירת תוכן ומקום לקהילה.
המערך מכיל אלמנטים המאפשרים ישום של מגוון פרוגרמות ציבוריות, כמו הופעות, שוק, גננות, סדנאות ועוד, כשהאלמנטים מעוצבים מחלקים בודדים וניידים, היודעים להתפרק ולהבנות בקלות, ומאפשרים שימושים שונים. שיטת ההתערבות הזמנית יכולה לשמש בכל מבנה קיים בצורה יעילה, חסכונית וחברתית, כשהשימוש הזמני במבנה הנטוש מייצר מצב של ווין־ווין עבור כל בעלי העניין.
עבור בעל הנכס זו הזדמנות לשימור מצב הנכס, העלאת ערכו ומיתוג עתידי; עבור העירייה המקומית זוהי הזדמנות לניצול שטחי נדל״ן נדירים, מניעת הזנחה וחסכון בעלויות; ובעבור הקהילה זוהי הזדמנות להעשרת המרחב העירוני, מענה לצרכים והכנסת ערך לשכונה. הופעת נגיף הקורונה תוך כדי פרויקט הגמר העצימה וחיזקה את החזון הגורס שהעולם המשתנה ללא הרף, מחייב ללמוד להיות דינמיים, יעילים וחסכוניים.
מיקה רוטביין | Temporary
הילה לייש | Kamintiz Hotel
הפרויקט מציע שיקום וחידוש של מלון בוטיק מהמאה ה־19, שהיום ניצב כמבנה עזוב ומוזנח בלב חניון הממוקם בין הרחובות יפו והנביאים בירושלים. המלון פעל בשני מבנים המיועדים כיום לשימור, כשהצעת התכנון היא לשחזר ולחדש אותו בהתאמה לעברו ותוך התייחסות לשני המבנים כאל מלון אחד. לצורך זה מוצעת מערכת קונסטרוקטיבית המגיבה לאדריכלות המקורית וממשיכה אותה כמתווה חדש המשפר את הקיים ומעניק למבנים אינטרפרטציה חדשנית, אותנטית ורלוונטית לחיי העיר.
הפרוגרמה של המלון מתייחסת אף היא לפרוגרמה ההיסטורית, תוך שילוב פונקציות קיימות וחדשות שתכליתן להשיב את המבנה לתפקד כבעבר, כמלון בעל משמעות אורבנית ונופית המצוי בליבה הפועם של העיר. מהות ההתערבות מתמקדת בשימור שכבות הזיכרון הפיזיות של המקום, ביחסים של המבנה עם המשתמשים – אורחי המלון והציבור הנע בצירים אלה – ובמיזוג שכבות חומריות חדשות וישנות על ידי שימוש בטכנולוגיות חדשות, הן בתוך המבנה והן במרחב הציבורי.
הפרויקט אף בוחן את האופן שבו זיכרון של מבנה ותיק מסוגל להתאים עצמו להתחדשות עירונית כדי לנסח מערכת יחסים בין הישן לחדש. בתוך כך הוא מבקש לעורר שיח שיחלץ את פעולת השימור מהווייתה המוכרת שנעה בין שני קצוות – הרס מוחלט או שחזור מוקפד, ומציע התערבות כפעולה של שיפור והמצאה מתוך הקיים, של ביקורת ופרשנות כלפי העבר, העתיד והשילוב ביניהם; מעין קפסולת זמן עדכנית בתוך אדריכלות מקורית, שמציגה שימוש בטכנולוגיית בנייה עכשווית ושילוב חומרי המייצר דיאלוג בין הישן לחדש.
הילה לייש | Kamintiz Hotel
לינוי ישר | גשרי השוק
פרויקט ״גשרי השוק״ נולד ממקום אישי וזיכרונות ילדות של ישר כתושבת פתח תקווה, ומציע שיקום של אזור השוק הממוקם באזור מרכזי בעל פוטנציאל רב. במצבו הנוכחי האזור אינו מטופח, מושך אליו בעיקר את ותיקי העיר, ובשעות הלילה, כשהכול סגור, הוא הופך למקום מרתיע ולא נעים.
הפרויקט חותר להפוך אותו למתחם בילוי אורבני המשלב את השוק העירוני והמסורתי עם מקומות בילוי עדכניים כמו בתי קפה, מסעדות וברים. פעולת השיקום מתייחסת אל השוק כאל סמן תנועה וכגשר לאיחוד אוכלוסיות שונות, כשמטרתה היא לתמוך כך בעסקים ישנים לצד חדשים, למזג בין צעירים למבוגרים, ולתת במה לאמנות ולמוזיקה מקומית. בדרך זו תיווצר באזור חוויה חדשה, השומרת על המסורתי והקיים, בד בבד עם הוספת מקומות חדשים שיפיחו בו חיים ויקרבו אליו קהל צעיר.
לינוי ישר | גשרי השוק
שירה אלישע | The Block
הפרויקט מציע פרשנות עדכנית ל״מכונת המגורים״ של המאה ה־20, באמצעות התערבות מחודשת במודל השיכונים המבוססת על הטענה שמגורים הם בראש ובראשונה מענה על צרכיו של האדם – אוביקטים משרתי פעולות, מצבי חיים ומצבי רוח. הקונספט הרעיוני שעמד בבסיסו הוא שמגורים מתחילים מהפנים: יצירת שפה שמונעת מתוך הפנים, ומנכסת אליה את האדריכלות, תוך מיזוג בין הדיסציפלינות.
הפעולות בבית והאוביקטים שמרהטים אותו, הם שמובילים את התכנון ומייצרים את המרחב, עוד לפני קביעת קירות חלוקה – מהלך שעומד בסתירה להליך התכנון של שיכוני המאה הקודמת, כמו גם לתכנון של ימינו. ההתערבות מתמקדת במבנים טוריים בעלי שלוש כניסות, ארבע קומות ללא קומת עמודים, ודירות זהות ששטחן הממוצע הוא 60 מ״ר, כשהיא מוצעת בשלבים.
השלב הראשון – הפשטת המבנה מהטוהר המודרניסטי של החזית הקיימת, והחזרתו אותו למצב הבסיס של בית הדומינו של לה קורבוזיה – מפלסים וגרעיני תנועה. השלב השני – חלוקת המבנה ליחידות חדשות, מודולים עקרוניים, שווים בגודלם ובנפחם המאפשרים התפתחות דינמית של מגורים, כך שהמבנה יכול לקבל על עצמו מגוון טיפוסים, צורות וגדלים של מגורים. השלב השלישי מערער על מרחבי המגורים על פי המודרניזם, ומגדיר מחדש שלושה מרחבי מחיה המותאמים לחיי המאה הנוכחית: טשטוש של הגבולות המוכרים של ״חדרים״ וקטגוריות מחיה כפרטי וציבורי או יום ולילה.
• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>
הגדרת מרחבי המחיה החדשים נובעת מתוך המצבים והאוביקטים המשרתים אותם; חללי הפנים נוצרים מתוך אוביקטים שתומכים בצרכים בסיסיים ובמצבי חיים. הם מוגדרים על־פי תכונותיהם, ומכילים בצורות שונות את הפעולות עצמן. המרחבים יוצרים סיטואציות של מספר פונקציות במקביל, ומתפקדים כאוביקטים ביחידות המגורים – מיקומם בחלל נובע מתוך התאמה למודולים, ומתוך צרכי הדייר והגדרת יחידת הדיור הספציפית שלו.
שירה אלישע | The Block
The post בוגרים 2020 // המחלקה לעיצוב פנים, מכון טכנולוגי חולון appeared first on מגזין פורטפוליו.
