טל ניסים, בן לב, תום רזניקוב, בילי רגב, נעמי סלייני // המעבדה לדיגיטציה אנושית

הגרסאות הדיגיטליות שלנו בדמות המידע שנאסף עלינו בכל אינטראקציה דיגיטלית, מאוחסנות ומתעדכנות באופן בלתי פוסק במחשבי הענק של חברות הטכנולוגיה, נסתרות וסמויות מעין, מנבאות ומניעות אותנו לפעולה. 

אנחנו, חברי קולקטיב המעבדה לדיגיטציה אנושית, שמנו לעצמנו למטרה להנגיש ולחשוף חלק מאותם מנגנוני ניתוח ותיעוד, ואף לאתגר את פרדיגמות הניתוח ולייצר קריטריונים חדשים לבחינה. במעבדה, הנתונים נאספים ומנותחים לא ממניעים מסחריים, אלא כדי לשאול כיצד אפשר לדגום את המרכיבים האנושיים באדם, מנקודת מבטן של מכונות.

הקמת המעבדה לדיגיטציה אנושית היתה מצד אחד בלתי צפויה, ומצד שני מאד טבעית. עד לפני מספר שבועות עוד היינו סטודנטים בתכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי, במסלול עיצוב וטכנולוגיה בבצלאל. לאורך השנה האחרונה, עבדנו במרץ על פרויקטי הגמר שלנו. 

כשהקורונה הגיעה, העבודה על הפרויקטים עברה להתרחש במרחק מחברי הכיתה ומהמנחים. כמענה לחוסר שנוצר התחלנו להיפגש אנחנו, בנוסף ללוח הזמנים הכיתתי, פעם בשבוע בזום, ולבסוף גם פנים מול פנים כדי לשתף ולהתייעץ. יצרנו שגרת עבודה שבה כל אחד עובד על הפרויקט שלו, מעלה בפני הקבוצה שאלות, והקבוצה מסייעת בחשיבה. 

אלו היו זמנים מאתגרים ביותר לפיתוח פרויקט מסכם, גם מסיבות טכניות, כמו ימי בידוד וילדים שלא נמצאים במסגרות; וגם מבחינה רגשית, היה לא פשוט להמשיך את התהליך כשיש תחושה שהעולם קורס מתחת לרגליים. המסגרת הקבוצתית היוותה מעין נקודת משען, מקום מבטח מכל מה שמתחולל בחוץ. 

חודש לפני מועד ההגשה הסופית, התקשר תומר ספיר שאוצר יחד עם מאיה בן־דוד את תערוכת ״מגדל תצפית ומקרה הברירה המלאכותית״, המוצגת במוזיאון ארץ ישראל כחלק מהביאנלה לאומנויות ולעיצוב, והציע לנו לאחד כוחות עבור תכנית הרזידנסי של התערוכה. זו הייתה הזדמנות ממשית עבורינו לחבור רשמית כקולקטיב: חבורה של חמישה יוצרים שלאורך כל התואר עבדנו, חשבנו וגלגלנו יחד רעיונות. שלושה מאיתנו אפילו טסו ליפן ביחד לשיתוף פעולה עם מעבדת העיצוב של אוניברסיטת טוקיו, רגע לפני התפרצות הקורונה. 

גיבשנו רעיון שמאגד את חמשת הפרויקטים שלנו לכדי חוויה אחת, שמספרת את הסיפור ומעבירה את תפיסת עולמנו לגבי טכנולוגיה, אנושיות והממשקים בין השניים. כיוצרים אנחנו שואפים לרתום טכנולוגיה לצרכים הומניים ולייצר מבט מפוכח על הטכנולוגיה שסובבת אותנו. תפקידינו כמעצבים הוא לייצר חוויות המאפשרות מודעות וחופש בחירה.

אנחנו שואפים לרתום טכנולוגיה לצרכים הומניים ולייצר מבט מפוכח על הטכנולוגיה שסובבת אותנו. תפקידינו כמעצבים הוא לייצר חוויות המאפשרות מודעות וחופש בחירה. כל הפרויקטים במעבדה הם התנסותיים ומפגישים את המשתתף, באופן אינטראקטיבי, עם סוגיה משמעותית אחרת

יום לאחר הגשת פרויקטי הגמר שלנו הגענו למוזיאון להקמה. כל הפרויקטים במעבדה הם התנסותיים ומפגישים את המשתתף, באופן אינטראקטיבי, עם סוגיה משמעותית אחרת. כך, הפרויקט של טל ניסים, Open Face, עושה שימוש בטכנולוגיות זיהוי רגשות על ידי ניתוח הבעות פנים, מהטכנולוגיות המתקדמות והחמות ביותר בשוק.

העולם כיום מוצף בטכנולוגיות לזיהוי רגשות. החל מדמויות וירטואליות כסירי ואלקסה ועד מצלמות ביטחון, רכב אוטונומי וכו׳. במהלך המחקרי שלו, טל חושף את המקורות שעליהם הטכנולוגיות הללו מבוססות, ובוחן את המתח שבין אמינות הטכנולוגיה לבין האופן שבו היא חושפת את האישיות שלנו, תוך ניסיון להגדיר ולזהות רגשות חדשים.

Abstract You, הפרויקט של בן לב, נוצר כתגובה למגמה טכנולוגית של יצירת תאומים דיגיטליים אנושיים. בבסיס המגמה השאיפה ליצירת כפיל וירטואלי זהה לאדם שנראה ומתנהג כמוהו. הפרויקט מטיל ספק בתפיסה שייצוג היפר־ריאליסטי הוא בהכרח הייצוג הווירטואלי הכנה של האדם, ומציע למבחן את ההנחה שדווקא לייצוג חזותי מופשט ובסיסי, פוטנציאל גדול יותר לאותנטיות. כשם שמתמצתים אדם לכדי יצירת תאום דיגיטלי ריאליסטי, האם אפשר לתמצת אדם לכדי קו? האם בדיעבד יהיה אפשר לזהות את התכונות של אותו אדם באותו הקו?

Modified Self של תום רזניקוב, בוחן את התנהגותנו במרחב הדיגיטלי המנוטר. כמשתמשים דיגיטלים, נאספת עלינו כמות אדירה של מידע, המתורגמת לתחזיות סטטיסטיות על הזהות שלנו, מעין ״פרופיל אלגוריתמי״. במקביל, כיד נעלמה, בועות התוכן שלהן אנו חשופים מעצבות את השקפת העולם וחווית הסובייקטיביות שלנו.

למעשה, אנחנו (או הדאטה שאנחנו מייצרים) מעצבים את הפרופיל האלגוריתמי שלנו, והוא מעצב את הזהות שלנו בחזרה. הפרויקט מציע לקחת את השליטה ולהשתמש במנגנון למעננו: אם הזהות שלנו אכן מתעצבת ביחסי גומלין עם אלגוריתמים, מתוך התנהגות שאינה מודעת, אז מדוע שלא נרכב על המנגנון – ו״נאלף את האלגוריתם״ כרצוננו?

UN_APATHY MOVEMENT, הפרויקט של בילי רגב, נוצר בתגובה לניצול חברות הטכנולוגיה את תופעת המציאות המשתנה (תנודתיות, חוסר ודאות, מורכבות ועמימות), או בקיצור, VUCA. חוסר יציבות בעבודה, מגיפות, אי יציבות פוליטית, משבר האקלים ועוד, מעוררים אצלנו תחושת חוסר מסוגלות וחוסר מוטיבציה לביצוע פעולות פשוטות ותפקוד יומיומי. המנגנון הביולוגי שלנו מגיב באפתיה למצבים אלו ואנו מוצאים עצמנו משתמשים בטכנולוגיה בצורה פאסיבית. 

בילי פיתחה כלי למדידה, שיקוף והנעה לפעולה ממצבי אפתיה שאליהם אנו שוקעים בסביבת העבודה שלנו מול המחשב. מטרתו להתיר את המנגנון האוטומטי של תגובה אפתית ובאמצעות חשיפה למיומנות פיזית מעוררת, לאפשר לנו לקבל החלטות מודעות ומפוכחות.

ולבסוף Shifting, הפרויקט להסתגלות אקלימית של נעמי סלייני, הוא פלטפורמה לחקר ופיתוח כלים מתודולוגיים וחוויתיים להרחבת המיומנויות האנושיות להתמודדות עם מצבי קיצון אקלימיים. הפרויקט קם מתוך הפנמה וקבלה של עתיד דיסטופי, והבנה שמשבר האקלים הוא כאן להישאר ואף להחריף.

בבסיס הפעילות עומדת התפיסה שלפיה יש לבני האדם מיומנויות ואיכויות שעליהן הם יכולים להסתמך במקרי קיצון, ועל כן להיות מסוגלים להתמודד עם משבר האקלים ברמה האישית. התוצר הראשון של הפרויקט, Overflow, הוא חוויה אינטראקטיבית סיפורית החושפת ומנגישה תחזית אקלימית בתצורת סיפור אישי רב־שכבתי, תוך בנייה וחשיפה של פרופיל מיומנויות אישי מבוסס על הבחירות של המשתתף במהלך החוויה.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

המעבדה לדיגיטציה אנושית מציגה במגדל התצפית, במוזיאון ארץ ישראל, עד ה־10 באוקטובר. אנחנו מזמינים אתכם/ן לבוא להיפגש, להתנסות לחוות ולשוחח על כל אחד מהפרויקטים בימים קבועים מראש (המידע המעודכן באתר המוזיאון).

The post טל ניסים, בן לב, תום רזניקוב, בילי רגב, נעמי סלייני // המעבדה לדיגיטציה אנושית appeared first on מגזין פורטפוליו.