הפשע המושלם של אלון סהר: גונב את הרגעים הטובים

יובל:

הי אלון, מה קורה? איך עבר עליך קיץ הקורונה של 2020?

אלון:

שלומי טוב, הייתי אמור לעבור לברלין עוד בחודש אפריל, אז זה קצת נדחה ועכשיו קיבלנו אני ומיה, בת הזוג שלי שעושה שם דוקטורט בקולנוע, אישור כניסה. אז אנחנו טסים בשבוע הבא

יובל:

וואלה. שני אנשים שמתעסקים בקולנוע באותו בית זה לא יותר מדי?

אלון:

פחות מדי! האמת שאנחנו עובדים גם יחד, בפרויקטים אחד של השנייה, כעורכים, אבל לכל אחד יש קרדיט ו־וטו על פרויקטים שלו או שלה אז זה מקל

יובל:

מקבל. בוא נדבר על הפשע המושלם: החלטת לא לחכות שהקורונה תיגמר ולפרסם את העבודה ברשת בלי סיבוב הפסטיבלים הרגיל. אני יכול להבין למה אבל ספר קצת מה קדם להחלטה הזו

אלון:

רוב הפסטיבלים בתקופת הקורונה נמצאים במצב של לימבו: אין בכורות נוצצות עם שטיחים אדומים ואורחים מכל העולם. את אלו החליפו הקרנות אונליין, בדרך כלל במועד אחד. ההקרנות הללו לעתים סובלות מבעיות סטרימינג טיפוסיות, וגם אם הן עוברות חלק, זה על מסך קטן וביתי וכל העבודה שנעשית בתהליך הכנת הסרט, במיוחד בתהליך הפוסט פרודקשן של הסאונד והתמונה, כמעט והולכת לאיבוד.

רוב הפסטיבלים בתקופת הקורונה נמצאים במצב של לימבו: אין בכורות נוצצות עם שטיחים אדומים ואורחים מכל העולם. את אלו החליפו הקרנות אונליין, שלעתים סובלות מבעיות סטרימינג טיפוסיות, וגם אם הן עוברות חלק, זה על מסך קטן וביתי וכל העבודה שנעשית בתהליך הכנת הסרט, במיוחד בתהליך הפוסט פרודקשן של הסאונד והתמונה, כמעט והולכת לאיבוד

הבנתי שהשאיפה הצנועה שהיתה לי מלכתחילה עם ״התרגיל״ הזה – להעלות את הסרט לרשת – עומדת לקרות גם ככה, רק עם מספר כרטיסים מוגבל לכל הקרנה. יצור הכלאיים הזה כמודל הפצה, פחות מצא חן בעיני והחלטתי ללכת עם זה עד הסוף ולא לחכות לתשובות במשך שנה או שנתיים עד שהסרט יתקבל לפסטיבל ראוי, שגם הוא יכול להיות במהדורת אונליין או מהדורה מוגבלת של פסטיבל.

אלון סהר. צילום: מישה קמינסקי

נתתי לכאוס האינטרנטי, לאש שיכולה לבעור או לכלות אותו, להשתלט על הסרט מבלי להסתמך על סוכנים מהעולם הפסטיבלים שמוכר לי היטב. עם זאת, לא הייתי פוסל הקרנה בבתי קולנוע. כשהוקרנו חלקים מהסרט בסינמטק תל אביב, העוצמה שהמסך הגדול העניק וההזרה שהוא יצר לדימויים הדלים הללו, ״כשהחזיר״ את האקשן לאולם הקולנוע, הייתה חזקה מאוד

יובל:

ורגע לפני שנדבר על הסרט, איך אתה בינתיים עם ההחלטה הזו? מה התגובות שקיבלת?

אלון:

עוד לא עבר מספיק זמן בשביל לבחון אותה לעומק. אבל קודם כל, כמו כל בכורה עולמית שהייתה לי בפסטיבלים עם סרטים קודמים, אני מרגיש שזה הוריד ממני את האבן הענקית הזו, שרבצה עלי במשך שנה וחצי עבודה. מבחינת תגובות, כולן היו מצוינות. אבל סרט נסיוני שבדרך כלל נדחק למסגרות הצד בפסטיבלים, נצפה על ידי 700 איש ביום הראשון של ההפצה בגלל שאנשים עשו share בפייסבוק.

זה לא איזה מספר אסטרונומי של צפיות כמו קליפ של ליידי גאגא, אבל זה נחמד וגם קצת מערער להרגיש להרגיש קצת ויראלי ליום אחד. עוד משהו מרענן זה לקבל תגובות מאנשים שבדרך כלל לא מגיעים לזירות שבהן נחשפות עבודות כאלה

יובל:

יכול לגמרי להבין את העניין של לשחרר, לפרסם, להוציא לאוויר העולם ולא לחכות. לגמרי.

גונב את הרגעים הטובים

יובל:

ובוא נחזור לפשע המושלם: ספר בכמה מילים על הסרט

אלון:

זו עבודה שמורכבת מתיעוד של יותר מ־30 מעשי שוד, שהרכבתי יחד לסיקוונס אקשן אחד, בסגנון הוליוודי. כל חומרי הגלם של הסרט הגיעו מהרשת, ליתר דיוק מיוטיוב ומאתר Freesound. החלטתי להחזיר את החומרים הללו חזרה לרשת אחרי רימיקס אינטנסיבי

יובל:

מה עניין אותך במעשי שוד?

אלון:

האמת שזה התחיל אינטואיטיבית. אני עובד בדרך כלל עם תכנת אוויד בעריכת סרטי קולנוע. הגיעה לי חלטורה שבה נדרשתי לעבוד עם תכנת פרמייר והייתי צריך להתאמן עליה לפני העבודה. הסרטים העלילתיים שעשיתי לפני כן צולמו בשוטים ארוכים וללא עריכה פנים־סצינרית, ולכן לא התאימו ל״אימון״, אז חיפשתי באינטרנט חומרים שאפשר לערוך בין זוויות.

כדרכו של יוטיוב התגלגלתי לשוד שצולם בכמה זוויות וערכתי אותו. כשצפיתי בסצינה הראשונה הבנתי שמעשה העריכה מקביל מעט לשוד, כי אני גונב את הרגעים הטובים של זווית ורגע ומחבר אותם ביחד

כדרכו של יוטיוב התגלגלתי לשוד שצולם בכמה זוויות וערכתי אותו. כשצפיתי בסצינה הראשונה הבנתי שמעשה העריכה מקביל מעט לשוד, כי אני גונב את הרגעים הטובים של זווית ורגע ומחבר אותם ביחד. משם והלאה התחילו להיגזר שאלות הרבה יותר מעניינות ומורכבות מזו

יובל:

כמו מה לדוגמה? איזה שאלות?

אלון:

קודם כל, התחלתי לחשוב על אמצעי הייצור שאיפשרו לי את העשייה של הסרט הזה. הם כוללים לא רק את מה שצולם על ידי אחרים ולא רק את עריכת הסאונד והתמונה שלי, אלא גם את מילות המפתח שהקשתי באינטרנט. אבל זה לא מסתיים שם, כי לסרטונים רבים הגעתי דרך לחיצה על המלצות יוטיוב בזמן צפייה בסרטונים אחרים ולאו דווקא על בסיס מילות החיפוש שלי.

האלגוריתם של יוטיוב פועל בהיגיון שרק חלקו מובן לנו, כמו יוזרים שלחצו על אותם סרטונים קודם, אבל גם מכיל הרבה דברים שאינם ידועים למשתמש הקצה; הוא פועל כמו קופסה שחורה

יובל:

הוא בעיקר יודע להשאיר אותנו כמה שיותר זמן מול המסך

אלון:

נכון, יש כאן מנגנון פיתוי. אבל גם הוא לא חף ממשמעויות פוליטיות והגותיות. ניסיתי להביא אותן לידי ביטוי בסרט: הקוטביות הארסית הזו מייצרת קליקים מרובים ביוטיוב ובפייסבוק וגורמת לנו לבהות זמן רב יותר בפלטפורמה ובפרסומות שבה. ורציתי להביא את הנושאים הללו לשולחן.

מבחינה פוליטית, אני חושב שיש כאן כמה סוגיות שנוגעות קודם כל לארצות הברית ובאמצעות השפעתה הרחבה של הוליווד גם לכל העולם. אחת היא התיקון השני בחוקת ארצות הברית, הזכות לשאת נשק. הזכות הזו מייצרת מערך כוחות בין אלו שיש להם ואלו שלא. זה נוגע להסלמת האלימות בכל מצב נתון. ברגע שגבר מתעצבן הוא מסוגל לקחת את הרובה שלו ולירות בעצמו באשתו, ובילדיו. אותו הדבר נכון למעשי שוד. האם לפורץ שגונב כמה תכשיטים מגיע למות?

ואי אפשר לדבר על אי שיוויון בארצות הברית מבלי לדבר על נושא הגזע ושיטור היתר, שעלו מחדש לכותרות בעקבות מותו של ג׳ורג׳ פלויד. לכאורה נגמרה העבדות ולשחורים ניתנה זכות הצבעה וישנם חוקים נגד גזענות ברורה.

הלכה למעשה, הממשלה משתמשת באמצעים רבים על מנת להחליש את מעמד של אלה שאינם לבנים, באמצעות דיכוי הצבעה ושיטור יתר בניתן לראות גם בסרט. אני חושב שהשאלה של שיטור יתר נכונה לא רק לגבי ארצות הברית, אלא גם לישראל ומקומות אחרים. אפשר לראות את זה בהפגנות בבלפור, בהפגנות שמאל, ובעיקר בהפגנות של פלסטינים בשטחים הכבושים

גבריות רעילה ואלימות על המסך

יובל:

שזה גם מתקשר לעבודות קודמות שלך, שאחת מהן הרגיזה בזמנו במיוחד את מירי רגב סביב פסטיבל חיפה. ובהקשר הזה אני רוצה לשאול, איפה אתה רואה בסרט החדש שלך המשך של עבודות קודמות – מבחינה רעיונית וסגנונית – ואיפה אתה רואה בו משהו חדש או אחר

אלון:

האמת שבזכות הפשע המושלם, שלכאורה שונה מאוד משני הסרטים שלי הקודמים שלי, הבנתי כמה תמות שחזרו אלי מבלי ששמתי לב כל כך. האחת היא גבריות רעילה והשנייה היא אלימות על המסך ומחוצה לו.

״גלם״ עסק בשחזור התאבדות של חייל, ו״אאוט״ היווה פורטרט פיקטיבי וא־ליניארי של חייל משוחרר, שהופך לחפרפרת בארגון זכויות אדם. אבל האלימות הרגישה לי רק תירוץ לעסוק בקשר בין צילום והחיים שאינו כזה שבין אוביקט וסוביקט אלא דרך אסמבלז׳ של דימויים שחוברו יחדיו, וחוזרים על דימויים מוכרים בצורה של ״דימוי דל״, או כמו שמכנה היטו שטיירל, The Poor Image.

יותר מאיך החיים נראים, מענין אותי מה זה אומר לחיות בעולם של ישויות מקושרות שיוצרות אוביקט משמעותי, ללא ערכים אוניברסליים של טוב ורע כפי שאנחנו מכירים אותם. לפי הגישה הרלטיבסטית, הרי השוטר הוא טוב לאחד ורע לשני. בפשע המושלם שניהם ניצבים זה לצד זה

יובל:

ואיך זה מתקשר לסרט?

אלון:

בסרט הזה הדימוי מובן רק מתוך ההקשר לדימויים אחרים בסרט ומחוצה לו. ללא הוליווד לא היו הפשעים הללו, וללא הפשעים הללו כנראה שהוליווד הייתה נראת אחרת לגמרי. זו מערכת שרק הולכת ומתרחבת, ותיאורטית בשנה הבאה אוכל לערוך את הסרט מחדש עם עוד יותר זוויות, מעשי שוד, רגעים ומרדפים.

הצילום כאן, שאף אחד מהשוטים הללו איננו מעשה ידי, אלא ״שדדתי״ אותם, אינו מוגדר על ידי הסוביקטיביות של הצלם, אלא על ידי משמעת באמצעות אסוציאציה. אני לא מייצר דימויים, אלא מעמת את הצופים עם דימויים שנובעים מתוך גבולות הייצוג

יובל:

זה כבר דיון פילוסופי

אלון:

גם. כמו שאבחן דניאל רובינשטיין במאמר שלו על Posthuman Photogrpahy, חשתי שבמידה דומה ששדות שונים כמו תשוקות, פוליטיקה כלכלה והיגיון נלחמים זה בזה, והדימוי אינו המקום שבו הם מגיעים להרמוניה אלא המקום שבו הם נלחמים זה בזה, בקרב עקוב מדם במאבק שלהם להישאר בגבולות הפריים, השיח והתודעה הציבורית.

רובינשטיין טוען כי הפריים הוא כמו מה שמכיל את התמונה שנגזרה מהמציאות, אבל גם מזכיר לנו שהתמונה אינה המציאות, מכיוון שאין לה פריים. בווידאו יש אלמנט נוסף שעושה זאת – הזמן. גם אם סרט מתרחש בזמן אמת, ו7 דקות בסרט שוות לשבע דקות בזמן צפייה, עדיין יש לו התחלה וסוף. בעוד שלחיים עצמם, לא של האנדיוידואל, אין התחלה וסוף שניתן לתחום אותם משני צדדיהם (כלומר לפני הלידה ואחרי המוות)

יובל:

אז מה עושים?

אלון:

לכן יש לנו עוד אמצעי שמאפשר לנו לעבוד איתו בשביל להזכיר לצופה גם בסרט ריאליסטי מאוד – שהוא אינו החיים. בפשע המושלם החלטתי לעבוד עם הזמן בחיתוכים מהירים מאוד, להאט אותו ברגע מסויים להילוך איטי ולהאיץ אותו, דרך חזרה על טקסיות מסוימת בקולאז׳ ההרג הסופי שיכול להזכיר לאנשים מסויימים את ההתעכבות בסוף הסרט בוני וקלייד. צילום השוטים הללו, בין אם עלילתים או תיעודיים, הוא מעשה אלים בפני עצמו, ולכן משנה את המציאות, מתוך עצמה.

אי ההחלטיות שמאפשרת שאלת הביצה והתרנגולת ביחסים שבין הוליווד והחיים מסקרנת אותי במיוחד ואני לא חושב שיש לה תשובה ברורה. גם העמימות של הדמויים, שבין תיעודיים ועלילתיים, מאפשרת לנו לטיל ספק בהם, באופן שבו נוצרו, ובעיקר מאפשרת לצופה לחמוק רגע משאלות של ייצוג ולטבוע באינטנסיביות שהסרט תובע ממנו

יובל:

אתה יודע, לקח לי זמן להבין שזה לא אתה צילמת, שזה לא אותן דמויות כל הזמן, שזה לא ליניארי בהכרח. בי הצלחת להתל בהתחלה

אלון:

אני שמח לשמוע. גם כשחברים צפו, ללא הכנה מוקדמת, הם הבינו את זה רק בשלב שבו מגיח המסוק המשטרתי. אנשי קולנוע בעלי עין מזוינת יותר, רואים הפרש בשעות היום, סוג התאורה הטבעית וגם כל מיני רגעים שבקולנוע מכנים פאק ב־continuity – כלומר שהרכב מהשוט הקודם אינו אותו רכב בשוט הבא וכו׳. ככל שהסרט מתקדם נחשפים יותר ויותר פערים כאלה וזה כמובן מכוון

אנשי קולנוע בעלי עין מזוינת יותר, רואים הפרש בשעות היום, סוג התאורה הטבעית וגם כל מיני רגעים שבקולנוע מכנים פאק ב־continuity – כלומר שהרכב מהשוט הקודם אינו אותו רכב בשוט הבא וכו׳. ככל שהסרט מתקדם נחשפים יותר ויותר פערים כאלה וזה כמובן מכוון

יובל:

כן, בצפייה השנייה הבנתי את זה. שזה עוד יתרון להפיץ סרט אונליין: אפשר לראות אותו כמה פעמים שרוצים

אלון:

נכון. וזה משהו שאני מאוד אוהב. אם יש משהו חדש בסרט הזה לעומת הקודמים, זה שהוא יחסית ליניארי, אבל בסרטים הקודמים שלי התעסקתי בלופים, שחזורים והסתובבות סביב אירוע אחד. אנשים ששלחתי להם לינק כמעט תמיד אמרו לי שהם צפו פעמיים ברצף בגלל המיינד־פאק שזה מייצר. בסרט הזה אין לזה משמעות כזו, אבל העמימות של הדימויים שדיברנו עליה קודם היא זו שקוראת לצפייה שנייה לדעתי

יובל:

לגמרי. מה הלאה? כלומר, ברלין כמובן, אבל מה הפרויקט/ים הבאים?

אלון:

בגדול בגדול הסרט הבא שלי הוא סרט באורך מלא, בשם אפטר־אפקט. הסרט מתרחש בברלין ועוקב אחר ברק, אדריכל ישראלי ומהגר טרי בעיר. כשהוא מטייל עם הכלבה שלו בפארק, ברק הופך עד ללינץ׳ במהגר סורי, מדחיק את האירוע וממשיך בחייו כרגיל לכאורה.

אחרי חשיפה מקרית בתקשורת וכניסה לשלב החרטה, הוא מחליט לשחזר אותו בכלים אדריכליים וטכנולוגיים. רציתי להתאחד עם הדמות ולכתוב ממקום עמוק של היכרות וגם למצוא אפשרויות מימון אחרות ממה שיש בארץ.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

במקביל, אני רוצה להמשיך ולהוציא עבודות מינוריות יותר, בסגנון הפשע המושלם, כדי להמשיך לחשוב עם דימויים ולא רק לכתוב אותם עד שאקבל מימון

יובל:

יפה. משהו חשוב נוסף להגיד לפני שנפרדים?

אלון:

להגיד תודה לאורי לוין ולטל יחס שאצרו את מהדורת דוקאביב NEXT! בשנה שעברה, והיוו תמיכה בתהליך הפיתוח של הפשע המושלם עוד כשהיה בחיתוליו. ותודה רבה לך