לקראת ראש השנה פנינו לבעלתו ובעלי תפקידים במוסדות תרבות בארץ, שנכנסו לתפקידם בשנה האחרונה ופותחים כעת שנה חדשה. כולם התמודדו בשנה החולפת עם אתגרי מגיפת הקורונה, הסגר והריחוק החברתי. כעת הם נערכים ליצירת שגרת עבודה בתקופת משבר מתמשך.
הם רואים בתפקידם החדש הזדמנות לפיתוח רב־תחומי; מדגישים את האחריות הסביבתית, הפוליטית והחברתית שבתפקיד; ושואפים למצוא את המרכיבים הקריטיים שמאפיינים יצירה ועשייה במאה ה־21.
שיזף רפאלי, דרורית גור אריה, אודי קרמסקי, יותם יקיר, רעות פרסטר, אירנה גורדון, צחי דינר, גיל דביר, אורי בן צבי, יאיר ברק, רותי סלע, דנה מרגלית, אודי אדלמן, מאיה שמיילוב, רמי טריף, מיקה מילגרום – מציגים את עצמם ומספרים על החזון ועל התכניות לעתיד.
שנקר מציעה הזדמנות יחודית ללימודים בינתחומיים. אני מאמין שפעילות משותפת בין הפקולטות לעיצוב ולהנדסה, היא זאת שתוביל למצוינות
שיזף רפאלי. צילום: אחיקם בן יוסף
פרופ׳ שיזף רפאלי
בן 65, נשיא שנקר
מה עשיתי קודם
ראש מרכז שגיא לחקר האינטרנט ומעבדת האינטרנט באוניברסיטת חיפה. ראש ביה״ס למוסמכים באוניברסיטת חיפה, במהלכן הובלתי את החוג למנהל עסקים ונמניתי בין מקימי ״החוג לניהול מידע וידע״ ו״החוג לניהול משאבי טבע וסביבה״. יזמתי את יצירת MOOC ו״שאון דיגיטלי Digital Culture/Clutter״ – מהקורסים המקוונים הראשונים בעולם. בעל טור ב״כלכליסט״ בתחום חקר האינטרנט.
ציון דרך מהשנה האחרונה
השנה התחלתי את מעורבותי בשנקר. בעולם פרצה מגיפת הקורונה, בישראל יש זעזועים חברתיים וכלכליים. בשבילי אישית, כל אלה הצטברו לצונאמי של שינויים: היכרות עם עולם חדש של אנשים, פעילויות ואתגרים. אירועי מפתח כאלה יכולים להיחשב כמאיימים, אני מעדיף לראות בהם הזדמנות לשינוי והתחדשות. נוכל לעשות חשבון נפש ונצטרך לעשות שידוד מערכות. אם נהיה חכמים, גם נצא מכל העניין מחוזקים, מעודדים ורלוונטיים.
חזון ותכנית לשנה הבאה
שנקר מציעה הזדמנות יחודית ללימודים בינתחומיים. אני מאמין שפעילות משותפת בין הפקולטות לעיצוב ולהנדסה, היא זאת שתוביל למצוינות, ותחזק עוד יותר את מקומה של שנקר בזירה הבינלאומית. אנו נמשיך לפתח ולהעצים את הכלכלה היצירתית והחדשנות, בתכניות הלימודים ובמרכזי המחקר.
האוצרות היא יצירה לצד יצירה וכעת נדרש יותר מתמיד לשים את האצבע על הדופק הפועם של המציאות המשתנה של ריחוק חברתי מחד והחיפוש אחר אינטימיות מאידך
דרורית גור אריה. צילום: דוד עדיקא
דרורית גור אריה
בת 64, ראש התכנית ללימודי אוצרות וחשיבה חזותית בפקולטה לאמנויות, סמינר הקיבוצים
מה עשיתי קודם
מנהלת ואוצרת ראשית של מוזיאון פתח תקוה לאמנות. הקמתי את חלל הווידיאו והקולנוע ״ספוט״ ויזמתי את הוצאת הספר: ״מוזיאון ערך שימוש״, מהבודדים בעברית למוזיאולוגיה. לצד תערוכות בישראל, אצרתי תערוכות שונות בעולם, ביניהן: תערוכה ראשונה של אמנים ישראליים עכשוויים בניקוסיה, קפריסין; הייתי בצוות האוצרים של הביאנלה לאמנות בפוזנן ובדרזדן; בשנת 2018 הצגתי תערוכת אמנות ישראלית בגלריה הלאומית בניו דלהי ותערוכה במסגרת עונת התרבות ישראל־צרפת בדרום צרפת. מרצה בתוכנית ללימודי אוצרות באוניברסיטת תל אביב.
ציון דרך מהשנה האחרונה
מתמקדת כרגע בעבודה על כמה תערוכות בינלאומיות, ביניהן תערוכה בנושא יידיש באמנות עכשווית שתוצג בפולין. שותפה להקמת רשת אוצרים בינלאומית ״בלקוני״, שמציגה כעת תערוכה ראשונה בעקבות משבר הקורונה: ״שדר/ הפרעת תקשורת״ מוצגת כחלונות סאונד בחזית גלריות בבירות עולם. הצופים/ מאזינים סורקים ברקוד באמצעות הטלפון הנייד ומאזינים לעבודות סאונד. בימים אלה מתניעה ״להפלגה״ במסע מיוחד עם האמנים ניבי אלרואי ועתר גבע.
חזון ותכניות לתפקיד החדש בשנה החדשה
הפקולטה לאמנויות בסמינר הקיבוצים הופכת למרכז בינתחומי חדש בלב תל אביב. תחת מטריה זו תכנית האוצרות תהווה מעבדה להתנסות בדיאלוג עם המרחב העירוני. אהיה גם האחראית על הגלריה החדשה ואני רואה בה הזדמנות לחיפוש אחר אופק חדש בשאלות האוצרות והמוזיאולוגיה כיום.
אני מאמינה שהאוצרות היא יצירה לצד יצירה וכעת נדרש יותר מתמיד לשים את האצבע על הדופק הפועם של המציאות המשתנה, הספקולטיבית, של הריחוק החברתי מחד והחיפוש אחר האינטימיות מאידך. מתבקש להתבונן בקהילה וחברה, להניע מהלכים אינטלקטואליים, ביקורתיים וחוויתיים כאחד. נחוצה פעולה גמישה ופורצת גבולות שתציע תודעה חדשה בעולם פוסט קורונה של רשתות חברתיות ומציאות מדומה, ולכן האתגר ללמד דור אוצרים גדול כפליים.
בפוליטיקה של התפתחות הסביבה הבנויה, הכפרית והעירונית, התכתיב הסביבתי־אקולוגי מורה על מציאת שימושים חדשים למבנים קיימים, כאשר צפיפות ואופן מחייה בסביבות המגורים משתנה במהירות
אודי קרמסקי. צילום: אלון אולג
אודי קרמסקי
בן 61, ראש המחלקה לעיצוב פנים במכון הטכנולוגי חולון
מה עשיתי קודם
אדריכל, בוגר בצלאל בלימודי עיצוב סביבה וארכיטקטורה ב־Pratt Institute NY. בעל משרד אדריכלות העוסק במגוון רחב של פרויקטים, מבנייה ציבורית ועד עיצוב פנים, עוסק רבות בעיצוב סביבות למידה. מורה ומלמד עיצוב פנים במכון הטכנולוגי חולון משנת 2007; ראש תחום התוכן הטכנולוגי במחלקה, מתמקד בשנים האחרונות בריכוז פרויקטי הגמר ואוצר את תערוכות הבוגרים.
ציון דרך מהשנה האחרונה
״מתוך חתך: מבנים אפשריים״ – תערוכת יחיד שהצגתי בשנה שעברה בגלריה לעיצוב עכשווי פריסקופ, היוותה בעבורי תחנה נוספת בדרך לחיבור עבודתי כאדריכל ומורה עם יצירה חומרית בעיצוב ידני ודיגיטלי.
חזון ותכניות לתפקיד החדש בשנה החדשה
המחלקה לעיצוב פנים בחולון שמה לה כמטרה לכוון את בוגריה למציאות בה התחום הופך לחוד החנית בפוליטיקה של התפתחות הסביבה הבנויה, הכפרית והעירונית. התכתיב הסביבתי־אקולוגי מורה על מציאת שימושים חדשים למבנים קיימים, כאשר צפיפות ואופן מחייה בסביבות המגורים שלנו משתנה במהירות גוברת. המחלקה עובדת בקנה המידה הגדול של חשיבה פרוגרמאתית, ובקנה מידה מקומי וקטן יותר – בשילוב טכנולוגיות ייצור מתקדמות, בד בבד עם הכוח הטמון ביצירה ידנית ובשימוש נכון בחומר. זוהי בעיני ערובה להתחדשות גלובלית מתמדת, תוך שמירת ערך מקומי.
נרבה בפרויקטים שיחברו את המוזיאונים לקהילה, לאמנים ולעיר חיפה וגם נחזק משמעותית את הפעילות הדיגיטלית שלנו, בעקבות מסקנות התקופה האחרונה
יותם יקיר. צילום: צבי רוגר
יותם יקיר
בן 57, מנכ״ל מוזיאוני חיפה
מה עשיתי קודם
נכנסתי לתפקידי במוזיאוני חיפה באמצע פברואר, אחרי כעשור בתפקיד ראש חטיבת ההסברה ודובר כנסת ישראל (החל בכנסת ה־18 ב־2011).
אני איש תקשורת ועיתונאי שנים רבות, בתפקידי עריכה וניהול בגלי צה״ל, ידיעות אחרונות ורשת שוקן. בנוסף, כיהנתי גם כדובר בזק עד 2008 וסגן נשיא בשני מוסדות אקדמיים – סגן נשיא לפיתוח משאבים – במרכז הבינתחומי ובאקדמיה למוסיקה. עכשיו יצאתי להרפתקה מקצועית חדשה בחיפה, העיר בה נולדתי וגדלתי.
ציון דרך מהשנה האחרונה
ברור ש־2020 כבר לא תהיה שנה רגילה. מי בכלל יכול היה לחלום על תסריט הזוי כזה – להיכנס לתפקיד ואחרי שבועיים בלבד לסגור את המוזיאונים (מוזיאון חיפה לאמנות, המוזיאון הימי הלאומי, מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית, מוזיאון העיר חיפה, מוזיאון מאנה כץ ומוזיאון הרמן שטרוק) ולשלוח 90% מהעובדים לחל״ת. הקורונה נאבקת בנו באכזריות אבל אנחנו נאבקים בחזרה ומנסים לחזור לשגרה. במוזיאון חיפה לאמנות היא אפילו מקבלת כבוד מיוחד באשכול תערוכות חדש ומרתק, שמוקדש לקורונה.
חזון ותכניות לתפקיד החדש בשנה החדשה
המשימה העיקרית שלי ושל צוותי המוזיאונים, להתוות קו לכל מוזיאון וליצור תוכניות אאוטריץ׳ לקהלים חדשים. נרבה בפרויקטים שיחברו את המוזיאונים לקהילה, לאמנים ולעיר חיפה וגם נחזק משמעותית את הפעילות הדיגיטלית שלנו, בעקבות מסקנות התקופה האחרונה: תערוכות וירטואליות, פעילויות חינוכיות בדיגיטל ועוד. הכוח של מוזיאוני חיפה הוא במגוון הרחב שלהם – שמציע לקהל תמהיל ביקורים ליום שלם לפחות ולכל גיל.
אני רואה במוזיאון פלטפורמה לפעילות תרבותית מקיפה, למחקר ולדיון ביקורתי בסוגיות מרכזיות בחברה הישראלית
רעות פרסטר. צילום: זאב שטרן
רעות פרסטר
בת 51, מנהלת מוזיאון פתח תקוה לאמנות
מה עשיתי קודם
כאמנית פעילה לאורך שנים רבות עשיתי והצגתי אמנות; הובלתי פרויקטים חברתיים וקהילתיים עם צוותי חינוך, בהם פועלים אמנים ושחקנים; לימדתי במדרשה לאמנות בית ברל ואצרתי תערוכות במוזיאון ומחוצה לו. אבל את רוב הזמן ב־20 השנים האחרונות הקדשתי לניהול מחלקות החינוך של מוזיאון פתח תקוה לאמנות ומוזיאון ראשונים לתולדות פ״ת.
ציוני דרך מהשנה האחרונה
זו הייתה שנה אינטנסיבית ביותר. רגע לפני הקורונה אצרתי יחד עם רויטל בן אשר פרץ בבית האמנים בת״א תערוכה שהוקדשה לשומר המיתולוגי של ביתן הלנה רובינשטיין, ולרי ביקובסקי – רשם וצייר שיצר מעין ארכיון ענק של עובדי מוזיאון תל אביב לדורותיו. בתוך מוזיאון ראשונים בקריית המוזיאונים בפתח תקוה הקמתי את גלריית ״הפינה״ לאמנות עכשווית – התערוכה הראשונה הציגה את האמנית שירה זלוור והשנייה את לילך מדר. מדובר בחלל קטן בתוך המוזיאון ותצוגה שמאפשרת התבוננות מורכבת וביקורתית, דרך תצוגת הקבע ההיסטורית. פרויקט נוסף שהובלתי וקרוב לליבי מחבר בין נשים יוצרות יהודיות מפתח תקווה ונשים ערביות מהיישובים הסמוכים טירה וקלנסווה.
חזון ותכניות לתפקיד החדש בשנה החדשה
הכניסה לתפקיד בתקופה מאתגרת שכזו מחייבת אותי לבחון ולחשוב מחדש את תפקידו של המוזיאון ביחס לקהילות ולסביבה שלו, כמו גם לגבי האפשרויות הגלובליות והווירטואליות שנפתחות כיום. אני שואפת להגביר את קשריו הבינלאומיים של המוזיאון עם אמנים ומוסדות תרבות בחו״ל, וכן לחזק את הפעילות המוזיאלית במרחב הדיגיטלי. אני רואה במוזיאון פלטפורמה לפעילות תרבותית מקיפה, למחקר ולדיון ביקורתי בסוגיות מרכזיות בחברה הישראלית, לכן החלטתי על הרחבת פעילות הקולנוע הדוקומנטרי ובניית סדרות לקהלים נוספים – לקהילה הגאה, ליוצאי ברה״מ לשעבר, ועוד. בכוונתי גם להרחיב את הפעילות עם קהילות העיר בין היתר דרך יציאה של מחלקות החינוך לשכונות ולמרחב העירוני, ופתיחת שערי המוזיאון לפארק.
אני רואה במוזיאון מרחב דיאלוגי מסעיר ודינמי המכיל את העבר והעתיד גם יחד, בעודו פותח פרספקטיבות חדשות
אירנה גורדון. צילום: יואב רבן
אירנה גורדון
בת 51, אוצרת ראשית, מוזיאון פתח תקוה לאמנות
מה עשיתי קודם
בשני העשורים האחרונים הייתי האוצרת הראשית של סדנת ההדפס ירושלים. במסגרת זו הייתי שותפה לפרויקטים של אמנים, אצירת תערוכות הדפס עכשווי והיסטורי, מחקר וביסוס דיאלוג עם מדיומים אמנותיים נוספים. במקביל פעלתי כאוצרת עצמאית במוזיאונים, גלריות וחללי תצוגה עצמאיים ברחבי הארץ ובעולם, וקידמתי מהלכים אמנותיים משותפים, חברתיים ואחרים. במהלך השנים הרצאתי והנחתי סטודנטים בבצלאל, באורנים ובמוסררה. בעבודתי אני מתמקדת באופני הביטוי האינטר־דיסיפלינריים העוסקים בהיסטוריה ובזיכרון, במקום ובגוף. עבודת הדוקטורט שלי שנכתבה במסגרת התוכנית לפרשנות ותרבות באוניברסיטת בר אילן עסקה במודרניות ובמאפייניה האלגוריים ביצירתו של פרנסיסקו גויה, דרך תפיסותיו של ולטר בנימין.
ציוני דרך מהשנה האחרונה
בין התערוכות שאצרתי מהלך השנה האחרונה אציין את תערוכת היחיד של מיכל ממיט וורקה במוזיאון הרצליה, תערוכת היחיד של מאיה אטון ״קצה עובד קצה עומד״ בסדנת ההדפס ירושלים והתערוכה ״בין הברה להברה יש חלל ריק״ – שקשרה בין שירתו של זלי גורביץ׳ ליצירות חזותיות בגלריה החדשה של בית הספר מוסררה. פרויקט נוסף, שהסתיים לאחרונה, הוא אוצרות תערוכת הסיום של בוגרי התואר הראשון לאמנות בבצלאל, לצידו של פיטר יעקב מלץ.
חזון ותכניות לתפקיד החדש בשנה החדשה
האמנות מעוררת שאלות ודילמות הנוגעות לחיינו הפרטיים והציבוריים. היא מציפה אותנו במושגים של יופי, תשוקה, פחד וכיעור אל מול אי הוודאות של קיומנו. אני רואה במוזיאון מרחב דיאלוגי מסעיר ודינמי המכיל את העבר והעתיד גם יחד, בעודו פותח פרספקטיבות חדשות על סוגיות פיזיות ורגשיות, תרבותיות, חברתיות ופוליטיות של ההווה.
לאחר החגים תיפתח תערוכה קבוצתית שתציע דרכים חדשות ושונות לשהות ולחוות מחדש את המרחב המוזיאלי. אשכול התערוכות הראשון לשנת 2021 יעסוק במושג ההישרדות בין החומר לרוח, בין הממשי למדומיין, בין הזיכרון למציאות, בין מאבק על ה״אני״ החזק לראיית האחר כהכרח הישרדותי. אשכול התערוכות השני יציע התבוננות בייצוגים סוריאליסטיים באמנות העכשווית העוסקים בתת מודע, בהיברידי, בפנטסטי ובאבסורדי, זאת לצד מופעים בהיסטוריה של האמנות המקומית.
העיצוב הופך להיות דינאמי, מותאם ופרסונלי ואנחנו שואפים לתת כלים ולעודד את הסקרנות של המעצבים החדשים, לחקור ולבחון שפה חדשה
צחי דינר. צילום: בועז נובלמן
צחי דינר
בן 50, ראש המחלקה לתקשורת חזותית במכון הטכנולוגי חולון
מה עשיתי קודם
מאז סיום הלימודים בשנות ה־90, הייתי שותף במספר משרדי עיצוב בארץ. לקחתי חלק בהתפתחות תעשיית ההייטק בארץ ובפרוייקטי עיצוב גדולים ששילבו עיצוב וטכנולוגיה. ליוותי חברות רבות, צעירות וענקיות, בתכנון, עיצוב ופיתוח אסטרטגי של מוצרים וחוויות שירות. במקביל פיתחתי פרויקטים עצמאיים משלי והצגתי עבודות בתערוכות. לאורך כל השנים תמיד לימדתי ולמדתי להיות מעצב.
ציון דרך מהשנה האחרונה
הצלחנו להשיט את הספינה הזו במשך סמסטר שלם של לימוד מקוון: למדנו לעבוד ולהעביר סדנאות עיצוב מורכבות בזום. בהיבט האישי, לאחר שנגנזו תכנונים להציג בכמה תערוכות פרוייקטים שלי, הקמתי פרויקט אינסטגרם שם אני מאתגר את עצמי ביצירת תוכן ויזואלי על בסיס יומי.
חזון ותכניות לתפקיד החדש בשנה החדשה
לקראת השנה עשינו לא מעט התאמות במחלקה, מתוך הכרח אבל גם במטרה להוביל אותה לקראת השנים הבאות. תכנית הלימודים הופכת לפלטפורמה שתאפשר לחבר את עולם הקראפט הקלאסי של העיצוב ולתקשר איתו ואותו גם בשדות חדשים. בין אם הם דיגיטליים, פיזיים, וירטואלים ומבוססי מסך או היברידיים. העיצוב הופך להיות דינאמי, מותאם ופרסונלי ואנחנו שואפים לתת כלים ולעודד את הסקרנות של המעצבים החדשים, לחקור ולבחון שפה חדשה ודרכי תצוגה חדשים.
אנו ניגשים לאתגר מנוסים ובקיאים יותר ומוכנים לתרחישים שונים שיכתיב המשבר. השיח הרגיל והמגע האנושי האישי של מרצה־סטודנט הופכים לחשובים מאי פעם
גיל דביר. צילום: אדי גוריאנסקי
גיל דביר
בן 50, ראש התוכנית לעיצוב פנים במכללה למנהל
מה עשיתי קודם
בוגר תואר ראשון בעיצוב פנים של בית הספר לעיצוב וחדשנות ותואר שני במנהל עיצוב ב־Pratt Institute שבניו יורק. מעצב פנים ובעליו של סטודיו לעיצוב למלונות ומגורי יוקרה. הסטודיו הוקם בניו יורק בשנת 2008 ועסק בפרוייקטי מגורים רבים ברחבי ארצות הברית – ניו יורק, בוסטון, ניו ג׳רזי, פלורידה ועוד. לפני הקמת הסטודיו שלי זכיתי לעבוד על פרוייקטים גדולים ונחשבים, ביניהם גם חידוש מלון פלאזה המפורסם בניו יורק. מאז חזרתי לארץ בשנת 2012 אני מרצה בבית הספר לעיצוב וחדשנות, וממשיך בפעילות הסטודיו במקביל לתפקידי באקדמיה.
ציון דרך מהשנה האחרונה
למרות משבר הקורונה והשלכותיו על סדרי הלימוד שהשתנו וחייבו אותנו להסתגלות, נזקף לנו הישג חשוב וייחודי, כשהצגנו את תערוכת הבוגרים של המחלקה במוזיאון ישראל בירושלים. התערוכה נעשתה במסגרת שיתוף פעולה עם אגף החינוך בעיריית ירושלים, שבו 75 סטודנטים עיצבו מרחבי למידה חדשניים ל־14 בתי ספר ברחבי העיר.
חזון ותכניות לתפקיד החדש בשנה החדשה
אתגר לימודי עיצוב בתקופת משבר הקורונה יצר הזדמנות לחשיבה אחרת ומתקדמת, כיצד ניתן ללמד תהליכים ומסרים ויזואליים דו ותלת מימדיים באופן מקוון. השנה אנו ניגשים לאתגר מנוסים ובקיאים יותר ומוכנים לתרחישים שונים שיכתיב המשבר. השיח הרגיל והמגע האנושי האישי של מרצה־סטודנט הופכים לחשובים מאי פעם ליצירת חוויית למידה איכותית. אנו מובילים את הסטודנטים יד ביד משך שנות התואר שלהם, בעיצוב דמותם המקצועית בגילוי ובמימוש הכשרון, היכולות והסקרנות החבויים בתוכם. אנו שמים דגש על עיצוב חובק קהילה וחינוך לעיצוב ומתכננים שיתופי פעולה עם ארגונים ומוסדות.
כוחה של המחלקה הוא בגמישות ובמגע המתמשך שהיא מקיימת עם התעשייה בתחומי עיצוב וייצור כאחד
אורי בן צבי. צילום: שחר תמיר
אורי בן צבי
בן 48 ראש המחלקה לעיצוב תעשייתי, מכון טכנולוגי חולון
מה עשיתי קודם
אני מתעניין ביכולת של עיצוב לתכנן מחדש מערכות מקיימות, ברמה היישומית, ובזה אני מתמקד באופנים שונים ב־20 השנים האחרונות, הן במחקר, הן בלימודים והן כסטודיו מסחרי למיחזור ועיצוב ריהוט וחלל.
ציון דרך מהשנה האחרונה
בימים אלה אני מציג בביאנלה לאומנויות ועיצוב במוזיאון א״י, עבודה הנעה בין מרחב פיזי מקומי למרחב דיגיטלי גלובלי, שנעשתה בשיתוף עם מאיה בן דויד.
חזון ותכניות לתפקיד החדש בשנה החדשה
אני רואה את המחלקה לעיצוב תעשייתי כגורם מגוון וגמיש בתחום העיצוב, המחלקה שואפת להכשיר מעצבים שיפעלו במנעד רחב של תחומים, שנע בין עיצוב תעשייתי של מוצרי צריכה ועד לעשייה אישית בתפרים שבין עיצוב לאומנות. לתפיסתי, כוחה של המחלקה הוא בגמישות ובמגע המתמשך שהיא מקיימת עם התעשייה בתחומי עיצוב וייצור כאחד. היא משלבת עשייה דיגיטלית עם מגע ישיר בחומר, בדיקות פיזיות ופיתוח ממוחשב במקביל – אופן לימוד הנתפס בעיני אקטואלי היום יותר מאי פעם.
להשכיל לחבר בין עולם החינוך שהוא ההווה והעתיד שלנו, לעולם של הפרקטיקה האמנותית ולייצר אלכימיה שתפליא לשלב ביניהם
יאיר ברק. צילום: מ״ל
יאיר ברק
בן 47, ראש המחלקה לאמנות במכללת סמינר הקיבוצים, תל אביב; מנהל אמנותי ואוצר ראשי, מקום לאמנות בקרית המלאכה
מה עשיתי קודם
אמן פעיל, אוצר וכותב. ב־2005 הקמתי את המחלקה לצילום במנשר לאמנות ועמדתי בראשה. ב־2015 הצגתי תערוכת יחיד מקיפה במוזיאון תל אביב. משנת 2012 ניהלתי את תחום הלימודים המעשיים באמנות במחלקה לאמנות בסמינר
ציון דרך מהשנה האחרונה
עיריית תל אביב החליטה לפנות את קמפוס האמנויות ברחוב שושנה פרסיץ ונוצרה הזדמנות למעבר של הפקולטה לאמנויות של סמינר הקיבוצים למרכז תל־אביב, זה היה הרגע שבו גמלה בי ההחלטה להתמודד על ראשות המחלקה לאמנות.
חזון ותכניות לתפקיד החדש בשנה החדשה
להפוך את שני המוסדות שאותם אני מנהל לרלוונטיים יותר, מחוברים לעשייה העכשווית ובולטים בשדה המורכב והתחרותי, בתקופה כמעט בלתי אפשרית וכנגד כל הסיכויים. ליצור סביבה בטוחה אך מאתגרת לאמנים/יות ולהשמיע קולות שונים ומגוונים גילאית, מגדרית וזהותית.
את המחלקה לאמנות להוביל למרכז המפה של האקדמיות להכשרת אמניות ואמנים, להשכיל לחבר בין עולם החינוך שהוא ההווה והעתיד שלנו, לעולם של הפרקטיקה האמנותית ולייצר אלכימיה שתפליא לשלב ביניהם.
השאיפה שלי היא לפתח תכנית המציעה לסטודנטים אופק לחשיבה עצמאית ומסלול החושף בפניהם שבילים מתפצלים רבים שיוכלו להובילם לניסוח של קול מקורי, אוטונומי ורלוונטי
רותי סלע. צילום: איצ׳ה גולומבק
רותי סלע
בת 46, ראשת המחלקה לאמנות במדרשה לאמנות, המכללה האקדמית בית ברל
מה עשיתי קודם
אני אמנית ומרצה לאמנות, עבודותיי מוצגות בתערוכות בינלאומיות מרכזיות, דוגמת הביאנלה באיסטנבול, הביאנלה בברלין, הביאנלה בסידני ובמוזיאונים כגון הגלריה הלאומית ז׳ה דה פום בפריז, המוזיאון לאמנות עכשווית בהונג קונג, ה־New Museum בניו־יורק, הסטדליק באמסטרדם ועוד.
בשנת 2009 יזמתי והקמתי יחד עם מעין אמיר את פרויקט האמנות המתמשך ״אקסטריטוריה״, שזכה בפרס כבוד מטעם אונסק״ו (אגף המדע והתרבות של האו״ם).
ציון דרך מהשנה האחרונה
בימים אלו מוצגת בגלריה המדרשה, הירקון 19 בתל אביב תערוכה משותפת עם האמן רועי רוזן, שבמרכזה פרויקט בהשתתפות סטודנטים מהמדרשה לאמנות תחת הכותרת ״מרסיי ג׳מילה״. העבודות בתערוכה מציגות שאלות על אודות חופש הביטוי באמנות ובאקדמיה תוך התחקות אחר הגבול הדק שבין שיתוף פעולה להתנגדות. (אוצר: אבי לובין).
חזון ותכניות לתפקיד החדש בשנה החדשה
הגישה שלי להוראת אמנות אינה מתבססת על מבנה היררכי בין מרצה לסטודנט כדרך להעברת ידע. אני שואבת בהערכה רבה מהעולם האקדמי רעיונות וכלים לניתוח. עם זאת, אני מרגישה מחוייבת לחיפוש מתמיד אחר דרכים משמעותיות וייחודיות להעברת הידע האמנותי. בבסיס שיטת הניהול שלי ניצב הרצון להפוך את המפגש עם הסטודנטים להתנסות מורכבת המתקיימת מחוץ לאזורי נוחות וכך מציעה לאמן בהתהוות התוודעות מעשית למחשבה על מהי אמנות. מתוך כך השאיפה שלי היא לפתח תכנית המציעה לסטודנטים אופק לחשיבה עצמאית ומסלול החושף בפניהם שבילים מתפצלים רבים שיוכלו להובילם לניסוח של קול מקורי, אוטונומי ורלוונטי.
ביצירה ובשיח מקומי ובינלאומי נעבוד לקידום עשייה אדריכלית הומנית וערכית, המשרתת את מגוון סוגי האוכלוסייה ושיח ביניהם
דנה מרגלית. צילום: תמר קרוון
ד״ר דנה מרגלית
בת 45, ראש המחלקה לארכיטקטורה, המרכז האקדמי לעיצוב וחינוך, ויצו חיפה.
מה עשיתי קודם
אדריכלית שותפה במשרד משה מרגלית אדריכלים ומתכנני ערים. בעלת תואר שני באדריכלות מבית ספר הברטלט באוניברסיטת לונדון, תואר שלישי בהיסטוריה ותיאוריה של האדריכלות מבית הספר לאדריכלות של אוניברסיטת מקגיל במונטריאול, קנדה, הנחתי והרציתי באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת מקגיל. אני חוקרת אדריכלות מודרנית, הקשרים בין עבר, הווה ועתיד באדריכלות, ביטויים תרבותיים ומקומיים באדריכלות ויצירתיות אדריכלית.
ציון דרך מהשנה האחרונה
זו הייתה שנה מאתגרת. בעקבות משבר הקורונה פיתחנו דרכי הוראה ולמידה חדשות. חוסר היציבות הביא אתו הזדמנות לחשוב מחדש על מערך הנחייה ולימוד ואף עודד את הסטודנטים לחשוב על סביבות אדריכליות משמעותיות. בין המטרות החשובות שראיתי לנגד עיניי השנה היא ללמוד את ייחוד המחלקה בשאיפה שבשנים הבאות אוכל לתרום להמשך נסיקתה. במשך השנה, בעזרת סגל של מנחים ומרצים מצוין ומחויב, עבדנו על תוכנית הלימודים והמטרות לשנים הבאות.
חזון ותכניות לתפקיד החדש בשנה החדשה
ההוראה, המחקר והעשייה במחלקה יכוונו ליצירתיות, חדשנות, אקספרימנטאליות, תוך דגש על אחריות מקצועית וחברתית. נקדם אדריכלות טוטאלית ואינטגרטיבית, המדגישה את הקשר שבין תחומי העיצוב השונים, תעשייה וייצור. נחזק את הממשקים בין מחקר ועשייה אדריכלית, בין הפן הרעיוני והמעשי, בין רוח לחומר. ביצירה ובשיח מקומי ובינלאומי נעבוד לקידום עשייה אדריכלית הומנית וערכית, המשרתת את מגוון סוגי האוכלוסייה ושיח ביניהם. נעבוד לקידום תארים מתקדמים. נעודד שיתופי פעולה מקומיים ונחזק את הקשרים הבין לאומיים של המחלקה.
השאיפה שלי היא שהמרכז יעודד אמנות נסיונית וכזו שמחפשת את הלא מוכר ומתנסה בחיבורים עם מוסדות, פרקטיקות ומדיומים שאינם מורגלים בנוכחות של האמנות
אודי אדלמן. צילום: מיכל בראור
אודי אדלמן
בן 43, מנהל ואוצר ראשי, המרכז לאמנות דיגיטלית, חולון.
מה עשיתי קודם
מזה כעשור שאני עובד כאוצר במרכז, לצד מעורבות בפרויקטים דוגמת הלקסיקון למחשבה פוליטית במרכז מינרבה למדעי הרוח, ופרויקטים פרפורמטיביים כמו כרוניקה > מדינה ו־Action PRL שיצרתי יחד עם עומר קריגר. בשנים האחרונות התמקדתי בהקמת המכון לנוכחות ציבורית ובסדרת התערוכות מונומנט/פעולה, שבחנה צורות שונות של אמנות במרחב הציבורי ומשמעותן כיום, החל באמנות אדמה, דרך פעולות אפמראיליות ועד לאנדרטאות.
ציון דרך מהשנה האחרונה
בפרה־היסטוריה של הקורונה, התקיימו בשנה זו שני פרויקטים משמעותיים במרכז לאמנות דיגיטלית. הראשון הוא קירונית, שאצרתי בספטמבר שעבר, ובמרכזו מחקר על אמנות קיר בישראל וסדרה של עבודות קיר חדשות וקבועות בדו ותלת מימד שנבנו על גבי קירות מבני המרכז. ביניהן עבודות של אלונה רודה, הילה טוני נבוק, יוחאי אברהמי ואחרים. מיד לאחריו קיימנו לראשונה את פסטיבל פרינט סקרין לאמנות וטכנולוגיה במתחם המרכז, בהשתתפות מעל מאה אמנים מישראל והעולם.
חזון ותכניות לתפקיד החדש בשנה החדשה
אני תופס את המרכז כמקום לאמנות מבוססת מחקר וקהילה. מקום שמאפשר פרויקטים ממושכים ושיתוף בין קבוצות שונות, מקצועיות ואחרות. השאיפה שלי היא שהמרכז יעודד אמנות נסיונית וכזו שמחפשת את הלא מוכר ומתנסה בחיבורים עם מוסדות, פרקטיקות ומדיומים שאינם מורגלים בנוכחות של האמנות. המרכז הוא מקום שמתקיים מתוך השתנות מתמדת ועקרונית ואני מקווה למצא מחוזות חדשים וצורות מאתגרות לפעולה האמנותית בכלל.
נשים דגש על תפקיד העיצוב והמעצב במאה ה־21, בשאיפה לאפשר לסטודנטים מרקעים שונים להעמיק בשיח חוצה דיסציפלינות, לדון בהשלכות של ההתפתחויות במדע וטכנולוגיה על החברה
מאיה שמיילוב. צילום: דבורה אורבך
ד״ר מאיה שמיילוב
בת 40, ראש המחלקה לעיצוב בתואר שני, שנקר
מה עשיתי קודם
בתפקידי האחרון עמדתי בראש המחלקה לחדשנות ואסטרטגיה בחברה בלגית. בנוסף, עסקתי כעורכת פטנטים וחוקרת בתחום המדע, טכנולוגיה וחברה. הרציתי ולימדתי נושאים בקניין רוחני לעוסקים בתחום ולמעצבים במוסדות שונים בישראל ומחוצה לה וכן קורסים וסדנאות בתחום העיצוב כמחולל חדשנות. לאחרונה השלמתי את לימודיי בתחום הבינה המלאכותית וקניין רוחני באוניברסיטת שטרסבורג.
ציון דרך מהשנה האחרונה
במסגרת קבוצת מחקר אוסטרית, הייתי שותפה לפרסום ספר המאגד מחקר בנושא סחרחורת ושימוש בה כמשאב (Dizziness – A Resource). המחקר שלי עוסק במאפייני אנשים יוצרים, תהליכי יצירתיות וחשיבות של ניווט במצבי אי־ודאות וסחרחורת. המחקר ממשיך את עבודת הדוקטורט ופרסומיי בעבר, על השלכות וחשיבות של חציית גבולות דיסציפלינריים וטשטושם ע״י אנשים יוצרים.
חזון ותכניות לתפקיד החדש בשנה החדשה
אני מצפה להכיר את הסטודנטים ואת הצוות במחלקה, ולפתח יחד עמם חשיבה על עתיד הדיסציפלינה בכלל והמחלקה בפרט. אנו מתכננים שיתופי פעולה עם חוקרים בתחומים מדעיים כגון מדעי המח, עם התעשייה המתקדמת בישראל ופרויקטים חברתיים לטובת הקהילה. בשנה הקרובה נשים דגש על תפקיד העיצוב והמעצב במאה ה־21, בשאיפה לאפשר לסטודנטים מרקעים שונים להעמיק בשיח חוצה דיסציפלינות, לדון בהשלכות של ההתפתחויות במדע וטכנולוגיה על החברה ותפקידו של מעצב במערכות מורכבות ומאתגרות. לבסוף, אנו עובדים על שיתופי פעולה עם גופי מחקר ואקדמיות בחו״ל וחלק ממערך הקורסים וסדנאות יתקיימו בשפה האנגלית.
התאמת פעילות המחלקה למאה ה־21, שתתבטא ביכולת שלה לזהות, לפרש, להגיב ולהוביל, בעידן של אבולוציה טכנולוגית מהירה ומשברים גלובליים חסרי תקדים
רמי טריף. צילום: אמירה זיאן
רמי טריף
בן 40, אוצר לעיצוב ואדריכלות במוזיאון ישראל, ירושלים.
מה עשיתי קודם
מעצב תעשייתי בוגר בצלאל ובעל תואר שני בעיצוב תעשייתי. משנת 2011 מעצב ואמן פעיל בארץ ובעולם ובעלים של סטודיו לעיצוב. מלמד עיצוב מאז שנת 2013 ומרצה לעיצוב במרכז האקדמי ויצו חיפה ובמחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר.
את העשור האחרון הקדשתי לפיתוח וקידום אג׳נדה ומחקר עיצוב פרקטי העוסק בשימור תרבות חומרית וזהות תרבותית בכלים ומתודות של עיצוב. כיום ממשיך לעסוק בנושא במסגרת מחקר אקדמי במסלול לעיצוב תעשייתי, הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון.
ציון דרך מהשנה האחרונה
המינוי שלי לאוצר העיצוב והאדריכלות במוזיאון ישראל הוא עבורי תחילתה של תקופה חדשה, מאתגרת ומלהיבה מאוד, שמגיעה לאחר שנים מרתקות ופוריות בהן פעלתי בארץ ובעולם כמעצב, כאמן וכאוצר. כעת בשלה העת להמשיך עשייה זו מעמדה אחרת, בתוך מוזיאון ישראל ובזירת העיצוב בכלל.
חזון ותכניות לתפקיד החדש בשנה החדשה
הובלה של המחלקה לעיצוב ואדריכלות במוזיאון ישראל לעמדה מרכזית של השפעה על זירת העיצוב והאדריכלות בארץ ובעולם. חידוש וריענון של עבודת המחלקה וביסוס תפקידה וייעודה. קידום מעורבות המוזיאון בחינוך ובמחקר העיצוב והאדריכלות. התאמת פעילות המחלקה והקשר שלה עם עולם העיצוב והאדריכלות למאה ה־21, שתתבטא ביכולת שלה לזהות, לפרש, להגיב ולהוביל, בעידן של אבולוציה טכנולוגית מהירה ומשברים גלובליים חסרי תקדים.
שרטוט אופק מקצועי מובהק הוא אתגר מסובך בכל מחלקה לאמנות, אבל הכרחי בעיני עבור סטודנטים בימינו, שמחשבים את עתידם הכלכלי
מיקה מילגרום. צילום: פוטו ג׳ולי
מיקה מילגרום
בת 40, ראש המחלקה לאמנות במנשר ואוצרת גלריה מנשר
מה עשיתי קודם
תואר שני באמנות באוניברסיטת חיפה והשלמה לתזה (בקרוב) בתוכנית מדיניות ותאוריה של האמנות בבצלאל. אני פועלת כאמנית בשיתוף עם אבי מילגרום, בעלי. העבודות שלנו הן בעלות זיקה לטכנולוגיה, רב תחומיות וחדשניות, ובעיקר עם תודעת ואהבת צופה. בשלוש השנים האחרונות לימדתי במנשר קורס סטודיו מרכזי של שנה א׳, אמנות ושפה. בתחילת השנה מונתי לראש המחלקה לאמנות ובסוף השנה גם לאוצרת גלריה מנשר.
ציון דרך מהשנה האחרונה
זאת הייתה שנה לא פשוטה להיכנס לתפקיד, קורונה ולימודים בזום זה לא אידאלי להוראת האמנות. עם זאת אני מרגישה שהאירועים גיבשו ובנו מחלקה יציבה ומאוחדת. תערוכות הגמר המעולות שהציגו בוגרי המחלקה השנה הן עדות לכך.
בנוסף אצרתי השנה ביחד עם אבי את התערוכה הקבוצתית ״ראשית אל תזיק״ בגלריה מנשר, התערוכה זכתה לתגובות מעורבות אך משעשעות, ובעיקר עוררה בנו רצון לאצור עוד תערוכות.
חזון ותכניות לתפקיד החדש
שרטוט אופק מקצועי מובהק הוא אתגר מסובך בכל מחלקה לאמנות, אבל הכרחי בעיני עבור סטודנטים בימינו, שמחשבים את עתידם הכלכלי. אני רוצה לנסות ולהסתכל מחדש על פרקטיקת לימוד האמנות ולנער אותה מעט, לנסות ולצקת ידע חדש בתהליך הלימוד, מתוך מחשבה שהצרכים של הסטודנט כיום שונים מאלו של סטודנט בעבר. הוראת האמנות, אולי כמו אמנות עצמה, צריכה להיות דינמית ומשתנה. החזון הוא לייצר בוגרים רחבי אופקים, בעלי ידע מרובד ומגוון, עם סקרנות מתמשכת לאמנות ותרבות וחדוות יצירה. בוגרים עם שפה אישית והתרגשות אותנטית מאמנות אבל גם עם קצה חוט ברור להמשך פעולה מקצועית בעולם.
The post ראש חדש לשנה החדשה // 2020 appeared first on מגזין פורטפוליו.
