דרורית גור אריה: מזימות בין־לאומיות, גרסת האוצרת

שלום דרורית, שנה טובה מה שלומך?

הי חגית, שלומי טוב. מנסים להישאר אופטימיים בימי סגר

ממש כך. איך מתקדמות ההכנות לשנת הלימודים?

עובדים מסביב לשעון. תוכנית האוצרות כבר מלאה והבינוי במתחם החדש והנפלא של סמינר הקיבוצים באחד העם 9 מתקדם במירוץ נגד הזמן, וכך גם הגלריה במקום

שאת אחראית גם עליה?

כן, לצד אחריות על תוכנית האוצרות

תתחדשי! גם קודם פעלה גלריה לצד התוכנית לאוצרות?

לא, הגלריה היא מיזם חדש במתחם החדש. היא פונה אל הרחוב ורחשיו

נשמע שילוב מאוד מוצלח. אני מבינה נכון שהגלריה והתוכנית ללימודי אוצרות יהיו קשורות זו בזו?

הגלריה תשמש למחקר ולתוכנית ותפעל גם באופן עצמאי. כבר מתוכננות מספר תערוכות, ביניהן חלון הסאונד, שעכשיו מוצג בפריז וברלין, וקודם לכן היה בלונדון

לא במקרה דיברת על כך שהגלריה פונה אל רחשי הרחוב… זה מתחבר למיזם האוצרותי שבו את מעורבת בחודשים האחרונים

נכון. התערוכה של חלונות סאונד היא מיזם ראשון של ״בלקוני״ – רשת בין־לאומית של אוצרים עצמאיים בעיקר, הקשורים גם לאקדמיות. זו יוזמה משותפת שלי, יחד עם האוצר דורון פולק וד״ר מייקל לזר – חוקר ביולוגיה ימית, שהוא גם אמן. בחלוקת התפקידים בינינו דורון יזם ומנהל אמנותי, ומייקל מנהל הפיתוח. אני משמשת כאוצרת ראשית של הרשת ואחראית על תכני התערוכות ועריכתן

דרורית גור אריה. צילום: דוד עדיקא

זו רשת חדשה שיזמתם את הקמתה או שרק הפרויקט חדש?

זו רשת חדשה שאנחנו יזמנו את הקמתה, כמענה לתקופה שבה לא יכולים לשנע תערוכות (תערוכת היידיש באמנות עכשווית, שעליה אני עובדת עם טל שוורץ וולאדק טטנציק, ממתינה לנסוע ללובלין). 

הרשת שואפת לייצר פלטפורמה דינמית ברוח התקופה, לדיאלוג בין־לאומי על אוצרות, מרחב ציבורי, ועתיד האמנות בעולם המשתנה. היא מהרהרת על מוסד התרבות, הקהל, הנגשה של חומר אמנותי ושאלות ביחס למרחב הפנימי, החיצוני, הפוליטי והאנושי.

הרשת שואפת לייצר פלטפורמה דינמית ברוח התקופה, לדיאלוג בין־לאומי על אוצרות, מרחב ציבורי, ועתיד האמנות בעולם המשתנה. היא מהרהרת על מוסד התרבות, הקהל, הנגשה של חומר אמנותי ושאלות ביחס למרחב הפנימי, החיצוני, הפוליטי והאנושי

הפרויקט הראשון שלנו נקרא ״שדר/הפרעת תקשורת״, והוא מבקש לחקור על רקע התקופה את פעולת השיבוש וההפרעה. להציע פיענוח, קוד, מילון מונחים בקשר לרעש הפנימי והחיצוני. שאלתי מחשבות בהשראת מניפסט הדאדא של צארה

מעניין לחשוב על הקשר בין הדברים: הדאדא צמח כתנועת נגד, בתקופה של התרסקות הוודאויות אחרי מלחמת העולם הראשונה. היום, 100 שנים קדימה, אפשר לדבר על משבר דומה מבחינת תחושת הביטחון שמתערערת, אי־ודאות לגבי השינויים שעוד צפויים לנו…

רק הרקע כמעט הפוך – הדאדא הגיע אחרי שבר וחורבן, התקופה כעת היא תחילתו של שבר אחרי שפע ושגשוג

בהחלט מדוייק. זו הייתה גם המחשבה שלי כאוצרת הפרויקט. הדאדא עסקו בשבר שפתי ועכשיו שוב נדרש רגע של התכנסות לשוב לחשיבה צלולה על ההתנהלות האנושית, החברתית, האקולוגית והפוליטית. הרגשתי שוב, אולי כמי שעוסקת בשנים האחרונות בהבטים שונים של שפה, דימוי וסאונד, שדרך שיבוש וחיתוך שפתי אפשר לחדד מחשבות. ואכן, יחד עם האוצרים השותפים מרחבי העולם בחרנו עבודות של אמנים העוסקים בסאונד, רעש, שיבוש.

היצירות מוצגות בחלונות ראווה של גלריות סגורות. לכל דימוי שמוצג בחלון יש ברקוד שאפשר לסרוק בטלפון הנייד, ובעקבות הסריקה נשמעת עבודת סאונד ולעיתים גם וידאו. נוצר סוג של תחביר חדש, שעובד עם העוברים במרחב בציבורי, צופים אקראיים, לעיתים טרודים בענייני היום שלהם

צילום: פול מאלון

דויד בלור

מי הם האוצרים השותפים לפרויקט? מאיפה הם?

הרשת מונה כ־12 אוצרים, ביניהם סטפן אפיצלה היצ׳קוק מניו יורק, אוצר צעיר ומנהל הגלריה באוניברסיטת פורדהיים בלינקולן סנטר; יאן פון וונסל, אוצר ומבקר אמנות מאוניברסיטת פילזן בשוודיה (הוא עצמו גם מוזיקאי וחבר בלהקת רוק); סאניה פאפא, היסטוריונית אמנות מפריז ויוון, שהייתה האוצרת של הביתן היווני בביאנלה בוונציה ב־2005 וניהלה את המרכז לאמנות עכשווית בסלוניקי.

עוד ברשימה: האמנים־אוצרים ניקולה רי ופול מלון, שהם חלק מקולקטיב אמנים ואוצרים שהקימו גלריה מצויינת במזרח לונדון, וחוקרים את הבט הסאונד הסביבתי, כמו גם זה שברשת האינטרנט. ויש עוד אוצרים מפולין, איטליה, קנדה ועוד. כל אוצר בחר לפרויקט אמן או אמנים על פי התמה שהצעתי, של שדר והפרעת תקשורת. התערוכה מתרחבת עכשיו גם לברצלונה ולהודו

ולמה היא צריכה חללים ״אמיתיים״? מדובר בברקוד שמעלה את הסרטון/עבודת סאונד בטלפון או המחשב האישי?

פרויקטים בתוך הרשת היו בשפע בתקופה האחרונה, עד לעייפה. חלון הסאונד נועד לאפשר חוויה אמנותית דינמית במרחב הציבורי. היא מיועדת לאינטראקציה עם הרחוב, מתוך המחשבה על הנתק שנכפה עלינו החודשים האחרונים בין מרחב פנימי וחיצוני. אנשים יזמו במרפסות מופעים וקונצרטים. כאן הכוונה מראש הייתה סאונד ברחוב, להעניק חוויה למי שחולף ברחוב. 

פרויקטים בתוך הרשת היו בשפע בתקופה האחרונה, עד לעייפה. חלון הסאונד נועד לאפשר חוויה אמנותית דינמית במרחב הציבורי. היא מיועדת לאינטראקציה עם הרחוב, מתוך המחשבה על הנתק שנכפה עלינו החודשים האחרונים בין מרחב פנימי וחיצוני

העבודות שנבחרו עוסקות בחלקן בשאלות ובהשלכות של התכנסות, על משמעויותיה המורכבות. לדוגמה, האמנית אלכסנדרה נובה מפרו, שנבחרה על ידי פליס הפטזדר משוודיה, יצרה מסע ויזואלי־גרפי על מעמד האישה באמריקה הלטינית. סלין לה טריר הקנדית עוסקת בעבודתה ״מסכה 19״ באלימות הביתית נגד נשים שנתקעו בבית.

ברלין. צילום: רולף־מריה קרוקלס

בכל העבודות יש קשר בין הדימוי והסאונד כשתי שכבות של עבודה אחת. המונטאז׳ הקולי של גיני מרקטו, אמנית יוונית־אמריקאית; תיבת סאונד שיצר דוד בלור הבריטי, שעובדת בין פעולה לתגובה, כעבודה הוליסטית אחת. גם העבודות של אמנים ישראלים שנבחרו לפרויקט – גיא גולדשטין, ז׳וזף דדון (ריף כהן אורחת) אביעד סימנס ודור זליכה לוי – חוקרות מצב רגשי מוזיקלי ומחברות את הקול לדימוי ספציפי

אבל לא צריך להיות במקום פיזית (מול החלון של הגלריה בלונדון או בברצלונה) כדי לראות ולשמוע את העבודה, נכון?

צריך. הברקוד נמצא על הדימוי בחלון, כשסורקים אותו עולה הסאונד. הדימויים הוצבו במחשבה על מרחב תצוגה, יש הקשרים בין העבודות וכמו בתערוכה, זה הצריך מחשבה איך מחברים, תולים, ואיך כל סאונד מוביל לשכבה או לרובד הבא. אפשר היה לייצר זאת ברשת, אבל לא זו הייתה הכוונה

עלו יוזמות יפות ויצירתיות בתקופה הזו. רשת האוצרים שהקמתם, היא בסיס לתוכניות פעולה נוספות שאת רואה באופק?

כן, הרבה יוזמות טובות, ואולי זה גם האור בתקופה החשוכה הזאת. הרשת מתכוונת להמשיך לפעול בפרויקט נוסף באביב, שגם הוא יהיה ככל הנראה תגובת שרשרת בין אמנים ואוצרים ברחבי העולם

את יכולה רגע להתעכב על פעולת השרשרת, איך זה עובד?

זה מודל שעדיין בעבודה. דורון, מייקל ואני – צוות האוצרות והפיתוח – צריכים עדיין לעבוד על הסוגיות הלוגיסטיות והאמנותיות, עם כל האוצרים השותפים ברשת. מקור ההשראה היה מתערוכת המזוודה הניידת שאצרה האוצרת לוסי ליפארד, כחלק ממחקרה על דה־מטריאליזציה. אצל ליפארד, כל אמן שינע תערוכה במזוודה אל התחנה הבאה, בניסיון לייצר מעגלים אלטרנטיביים

איפה יציגו האמנים הישראלים?

האמנים הישראלים הם חלק ממערך התחנות בחלונות ברחבי העולם 

איך המידע מופץ? איך מגיב הקהל?

בכל מיני דרכים. בלונדון, גלריה APT המארחת, יחד עם האוצרים־אמנים, עשו פתיחה ברחוב והעלו את כל החומר לאתר הגלריה. בברלין החלון נפתח בשבוע האמנות, בלילה לבן. במקומות אחרים מתוכננים אירועים באקדמיה. בסמינר הקיבוצים התערוכה תפתח את הגלריה ויהיו גם עבודות בנושא בחלל הגלריה עצמה. 

הקהל נלהב מאוד. קיבלנו תגובות מצויינות משלושת המקומות (לונדון, ברלין, פריז) והייתה התרגשות של עוברי אורח שגילו במקרה את הפרויקט

בתל אביב או ירושלים יהיה חלון?

בתל אביב יהיה חלון נהדר בגלריה החדשה של הפקולטה לאמנויות של סמינר הקיבוצים, ברחוב אחד העם, בצמוד למגדל שלום

מעולה. רק שייפתח במהרה בימינו…

אכן ימים מאתגרים וגם עם תחילת השנה החדשה. נדרשת תקווה לבאות. הפקולטה לאמנויות הייתה עד כה בשני קמפוסים נפרדים וכעת הכול ירוכז במתחם נהדר: לימודי מחול, קולנוע ותקשורת, עיצוב במה, תיאטרון, אמנות, אוריינות חזותית ואוצרות

מבחינה אורבנית יפה שהמרכז חוזר לדרום תל אביב (ועשית לי חשק לבוא). למי התוכנית מיועדת?

התוכנית מגוונת מאוד ויש בה החל מבוגרי תואר ראשון ושני באמנות ועד אנשים משדות פעולה נוספים, שמעונינים להבין לעומק את תחום האוצרות והתערוכות (להרלד זימן בטח היה מה לומר עכשיו) ולהתנסות בעשייה במוסדות תרבות, אבל גם במרחב הציבורי, שכן כמו בחלונות הסאונד, העיר והמרחב האורבני הם גם חלל תצוגה וכך גם המרחב של הרשת

אם כבר מדברות על הרולד זימן – אני בטוחה שיש עוד מה לחדש. כמו שלפני 50 שנה(!) כל־כך התפעלו מזימן, כמי שבא מבחוץ (עיתונאי) והתווה כיוון חדש לאוצרות בשדה האמנות. גם עכשיו צריך לנער קצת את התפיסות

מסכימה שכורח השעה דורש גמישות מחשבתית על מוסד התרבות והעולם המוזיאלי, הביאנלות והירידים

פריז. צילום: אריק דפור

The post דרורית גור אריה: מזימות בין־לאומיות, גרסת האוצרת appeared first on מגזין פורטפוליו.