ערבית במוזיאונים? ״בלי מידע בסיסי באתר או בקופות, אפילו לא ברושור״

בוקר טוב חולוד, בוקר טוב עידן, איך עובר הסגר השני בינתיים?

עובר בין מסכים לצערנו…

בסדר גמור, מקווה שיעבור מהיר

מצד שני הוובינרים של זום מתגלים ככלי יעיל ומוצלח. ערכנו שני כנסים בתוך שבוע וההיענות גדולה

יפה. איזה שני כנסים?

אחד על נוכחות הערבית במוזיאונים (בדקנו את נוכחות הערבית במוזיאונים במרחבים השונים, שילוט אתרים הדרכות, וידיאו, ברושורים ומפות) והשני ממחסום השפה לשפה משותפת – ערבית כשפה שנייה

כנראה שאנשים צמאים לכנסים האלה כי בשניהם הייתה נוכחות גבוהה של אנשי מקצוע ופעילים

וגם צמאים למפגש ולדילוג עם אנשים

שמח לשמוע! 

בכנס הראשון השקנו את המחקר שלנו על הנגשת המוזיאונים בשפה הערבית, עם הנתונים וההמלצות שלנו למנהלי מוזיאונים ולרשויות (עברית/ערבית). הוא התקיים בהשתתפות נאדים שיבאן, מנכ״ל המוזיאון לאמנות האיסלאם, האמנית חנאן אבו חוסיין וד״ר ורד חירותי ממכללת בית ברל המדרשה לאמנות

איך התבצע המחקר?

במשך שנתיים שלחנו סוקרים מטעם סיכוי ל־20 המוזיאונים המובילים בישראל כדי למפות את המצב בשטח. התמקדנו במוזיאונים לאמנות, היסטוריה, מדע וטבע – בדגש על הגדולים ביותר ובפרישה גיאוגרפית רחבה. בדקנו גם את המידע והתוכן שהם מציעים ברשת – האם יש ערבית באתרים שלהם והאם הם פעילים ברשתות החברתיות בערבית

לא בדקנו מוזיאונים שמנכיחים את תולדות התנועה הציונית

עשינו גם הבדלה בין תערוכות קבועות לבין התערוכות המתחלפות והמסחריות יותר. בדקנו האם יש בכלל תרגום לערבית והיכן וגם מה איכותו

מוזיאון המדע, ירושלים צילום: אבי חיון

מוזיאון הטבע, תל אביב

אני מניח שהממצאים לא היו מאוד מעודדים. וכאוצר אני יכול גם לנחש את הסיבות ששמעתם, ושגם אני הייתי משמיע: אין תקציב, אין מקום לשלוש שפות, זה לא נראה טוב וכן הלאה…

קודם כול יש הרבה סיבות כמו שאתה אומר, אבל במפגש עם מנהלי מוזיאונים כמו המוזיאון לאמנות האסלאם או מוזיאון הטבע בתל אביב, נשמע מסר ברור, שזה אפשרי אם אנחנו רוצים. אם יש החלטה בהנהלה ויש צוות ערבי במוקדי קבלת ההחלטות, אז הטיעונים האלה לא ממש תופסים.

יש הרבה רמות של תרגום, ויש טכנולוגיות חדשות שמשתמשים בהם בעולם, שנותנות מענה לסוגית הנכחה של השפה, ופותרות את כל הבעיות שהצגת

אכן שמענו בשיחות שערכנו עם מנהלי מוזיאונים רבים את כל הסיבות האלה שמנית, אבל הן לא מצדיקות את המצב שראינו בשטח במוזיאונים מאוד גדולים ו־ותיקים, שמתגאים במוניטין המקצועי שלהם. בחלקם לא היה אפילו מידע בסיסי בערבית באתר האינטרנט או בקופות. אפילו לא ברושור כללי בערבית בכניסה.

אלה לא דברים מסובכים או יקרים מדי והם גם לא יעמיסו על המרחב. פשוט לא חשבו עליהם כי לא חשבו על הקהל הערבי. זה הפסד גדול של המוזיאונים ופגיעה באזרחים הערבים, שגם כך אין להם זמינות למוסדות אמנות כאלה ציבוריים ביישובים שלהם

בנוסף למה שעידן, אמר הם לא משווקים את עצמם לחברה הערבית, לא פעילים בשפה הערבית ברשתות החברתיות, פשוט מתעלמים מהקהל הערבי

יכול להיות שחלק מההחלטה לא לשים ערבית, גם אם היא לא נאמרה, הוא גזענות? החשש שהנכחת השפה הערבית במרחב המוזיאלי תרתיע את הקהל שמגיע היום למוזיאונים?

חולוד אדריס

חולוד אדריס: בשביל להיות גזען אתה צריך לראות את האחר, להביע רגשות ועמדות כלפיו, ולכן זו לא גזענות אלא עיוורון. רוב המוזיאונים לא רואים את הקהל הערבי. בשבילם אנחנו לא קיימים, בכל המובנים

אני לא חושבת שזו הסיבה: בשביל להיות גזען אתה צריך לראות את האחר, להביע רגשות ועמדות כלפיו, ולכן זו לא גזענות אלא עיוורון. ממה שראינו במיפוי, וגם מהפגישות, רוב המוזיאונים לא רואים את הקהל הערבי. בשבילם אנחנו לא קיימים, בכל המובנים. הם שוכחים שיש כאן אזרחים ערבים ושהם צריכים להתייחס אליהם ולשפה שלהם

אני אוסיף שזה נגזרת של אפליה במובן רחב יותר – כי מרבית היישובים הערבים הם ישובים מוחלשים, והמדינה לא יזמה או תמכה במוסדות תרבות ואמנות שם. המוזיאונים הגדולים לעומת זאת, נשענים בחלקם על מימון ציבורי – גם של המדינה וגם של הרשויות המקומיות – והם אמורים להיות האלטרנטיבה והמענה לצריכת תרבות גם עבור הקהל והאזרחים הערבים. בפועל הם לא עושים את זה, והמדינה גם לא דורשת מהם לעשות את זה, ולכן זה לא קורה

יחסי ציבור, גם בערבית

אז איך מתקדמים? כי הרי המצב לא ישתנה מאפס למאה ביום אחד. ברור שמודעות היא התחלה, אבל זה לא מספיק. אני מודה שגם אני נכשלתי בזה בתערוכות שאצרתי, גדולות כקטנות

בדיוק בגלל זה לא הסתפקנו רק בפרסום ממצאים ומיפוי של המצב במחקר שלנו, והיה לנו חשוב גם לפגוש את המוזיאונים וללמוד מה היו הדינמיקות וההחלטות שהובילו למצב הזה ואיך אפשר לשנות אותו. המחקר החדש שלנו כולל גם פרק רחב של המלצות לתיקון ושינוי המצב במספר תחומים והבטים.

אני מסכים לגמרי שזה לא מאפס למאה ואי אפשר לייצר הנגשה מלאה בערבית בתוך זמן קצר. אבל יש הרבה צעדים קטנים וגדולים שאפשר להתחיל לעשות בדרך למטרה הזאת. את כולם אנחנו מפרטים בהמלצות שלנו.

שהן?

בתור התחלה חייבת להיות מחויבות והחלטה ארגונית שזה חלק מהמשימה והיעדים של המוזיאון. חייבת להיות תוכנית ברורה עם לוח זמנים: מאיפה מתחילים להנגיש? מה סדר העדיפויות? יש דברים שקל לשנות כמו להוסיף מידע באתר, כמו לתלות שלט עם לוחות זמנים ומחירון בכניסה, כמו לעשות יחסי ציבור גם בערבית או לתרגם הודעות לעיתונות.

והכי חשוב – קודם כל לבדוק כמה ואיזה עובדים ערבים יש במצבת העובדים בארגון? האם הם רק עובדי תחזוקה או מדריכים? האם יש אפשרות בגיוס הבא שנפתח לפנות גם למועמדים ערבים? ברגע שיש נקודת מבט של איש צוות ערבי בתוך הארגון הדברים מתחילים להיראות אחרת

אני אוסיף להמלצות שעידן הזכיר: השינוי הוא בתודעה. אם אתה מכבד את הקהל הערבי אז אתה חייב להשתנות ולהזמין אותו. ומה זה אומר? אתה חייב לתרגם את התערוכות ואת המרחב של המוזיאון, ולשווק אותו לקהל ערבי. כשאני מבקרת עם הבן שלי בן ה־10 החוויה שלנו נפגעת ומייאשת: במקום ליהנות מהתערוכה זה נהפך לשיעור בשפה העברית

חולוד אדריס: אם אתה מכבד את הקהל הערבי אז אתה חייב להשתנות ולהזמין אותו. כשאני מבקרת עם הבן שלי בן ה־10 החוויה שלנו נפגעת ומייאשת: במקום ליהנות מהתערוכה זה נהפך לשיעור בשפה העברית

הזכרת מקודם טכנולוגיות חדשות להנכחת שפה. את יכולה לתת דוגמה?

יש המון רעיונות ומודלים בעולם להנגשת מוזיאונים. היום יש אפליקציות דרך הסלולרי שאפשר להוריד לטלפון ולבחור את השפה, מסכי תצוגה דיגיטליים מתחלפים שאפשר לבחור את השפה המוצגת, מפות אלקטרוניות. בשנה שעברה היינו בספרד, שוב עם הבן שלי, והחוויה שלו היתה כל כך משמעותית. קבלנו הדרכה קולית אלקטרונית בערבית והכלי הזה שיפר את החוויה שלו. הוא לא ישכח את זה, ההרגשה שהם מכבדים אותך ואת השפה שלך

אנחנו רואים לא מעט מוזיאונים שמתקדמים לתצוגות אלקטרוניות ודיגיטליות מתחלפות ועדיין לא טורחים להציג בערבית – כלומר הבעיה אינה טכנית או לוגיסטית, זה פשוט עניין של מודעות והחלטה.

אחרי המפגשים במוזיאונים ואחרי הכנס: אתם אופטימיים? לגבי המוזיאונים, לגבי הנכחת השפה הערבית במרחב הציבורי? ובכלל?

כמעט בכל המקומות שבהם ביקרנו התקבלנו בדלתות פתוחות והיו אמירות חיוביות, ואפילו הבטחות לתיקון ושיפור המצב. במוזיאונים גדולים כמו מוזיאון תל אביב, מוזיאון ארץ ישראל ומוזיאון ישראל אנחנו גם רואים כבר בשנה האחרונה שיש התקדמות ושיפור בפועל.

התערוכה של ג׳ף קונס בתל אביב הונגשה במלואה בערבית, במוזיאון ישראל העלו עמוד פייסבוק חדש ומצוין בערבית עם תוכן ייעודי לקהל ערבי, ובביאנלה במוזיאון ארץ ישראל הפיקו מפה גדולה בערבית.

עידן רינג

עידן רינג: היו אמירות חיוביות, ואפילו הבטחות לתיקון ושיפור המצב. אבל האופטימיות שלנו עדיין זהירה. התחום כולו עובר משבר כלכלי וטלטלה עקב הקורונה, והחשש הוא שמצוקה כלכלית תדחוף מנהלים קודם כל לדחות תוכניות של הנגשה ופנייה לקהלים חדשים. לדעתנו זו תהיה טעות

אבל האופטימיות שלנו עדיין זהירה. כפי שכולנו יודעים התחום כולו עובר משבר כלכלי וטלטלה עקב הקורונה, ולצערנו החשש הוא שמצוקה כלכלית תדחוף מנהלים קודם כל לדחות תוכניות של הנגשה ופנייה לקהלים חדשים. לדעתנו זו תהיה טעות: דווקא בתקופה כזאת אפשר לחשוב על אמצעים לא יקרים שיפתחו למוזיאונים פוטנציאל לקהל חדש, וזה אולי גם יסייע להכנסות בהמשך.

המוזיאונים, וגם הרשויות שתומכות בהם, לא יכולים להמשיך להתעלם מהמחויבות שלהם לקהל הערבי. אנחנו מאוד מקווים שההדים והעניין הרב שהמחקר החדש שלנו מעוררים מסמנים שיש שינוי באופק

כפלסטינית אזרחית המדינה, אין לי את הפריווילגיה לא להיות אופטימית. אופטימיות והאמונה שאפשר להשפיע ולשנות את המציאות ואת האפליה וההדרה, הן מה שמניע אותנו בסיכוי. המרחב הציבורי צריך להשתנות ולייצג את שתי הקבוצות לא רק כדי להנכיח אותי: זה גם משפיע על הציבור היהודי ומעביר לו מסר שערבית היא חלק הכרחי וטבעי מהמרחב.

נוכחות השפה הערבית היא צעד חשוב אבל ראשוני כדי שהמרחב ישתנה. במוזיאונים הדרך עדין ארוכה, והנכחת השפה הערבית לא מספיקה. מוזיאונים חייבים להתחיל להציג תערוכות של אמנים פלסטינים, ואמנות שמייצגת את הנרטיב הפלסטיני. אמנים פלסטינים ויוצרים צריכים להרגיש מוזמנים ורצוים, ולכן אנו גם מתכוונים לבדוק את הנושא הזה בקרוב

לגמרי, ואשמח לשוחח גם על זה בהזדמנות. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

חשוב לי להגיד לקראת סיום, שמערכת החינוך צריכה להשקיע במגמות לחינוך לאמנות בתוך החברה הערבית. צריך לאמן אותם לצרוך אמנות, להעצים אצלם את אהבת האמנות, ולעודד אותם לחלום להיות אמנים

אנחנו חושבים שלמנהלי המוזיאונים ולמי שתומך בהם ברשויות ובמשרדי הממשלה יש תפקיד גדול וחשוב בפיתוח ובקידום האמנות והחינוך לאמנות בחברה הערבית. מדובר בחמישית מאזרחי המדינה שמקבלים היום מעט מאוד משאבים ואפשרויות להתפתח גם לעולם הזה, וכולנו מפסידים מכך.

המוזיאונים לא יכולים לחכות שהקהל הערבי ידפוק על דלתותיהם וידרוש מהם הנגשה. הם אלה שצריכים להוביל את הדרך ולתת למבקרים ערבים סיבה ומוטיבציה להגיע אליהם. זה יתחיל תהליך שיביא גם להתגברות החינוך לאמנות והעשייה האמנותית, מעבר ליוזמות המקומיות שיש היום. זה לא רק אינטרס של האזרחים הערבים – זה אינטרס חברתי רחב. אמנות מגוונת ורב תרבותית היא אמנות מעניינת יותר

זה נכון

מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב

מוזיאון המדע, ירושלים

The post ערבית במוזיאונים? ״בלי מידע בסיסי באתר או בקופות, אפילו לא ברושור״ appeared first on מגזין פורטפוליו.