יובל פארמן | יום הולדת לחתול
סרטון אנימציה הומוריסטי סאטירי על עולם הפרסום בכללי ובפרט באינטרנט. מהלך הסרטון מתאר נסיון לצפות בסרטון אינטרנטי בשם ״יום הולדת לחתול״, רק שלפני הצפייה עולות פרסומות המציגות קלישאות פרסום ומגחיכות את הטקטיקות הפרסומויות הפופולריות.
לדוגמה, שימוש ב״מדע״ ובמונחים שנתפסים אצל הצופים כ״מוכחים״ או ״מחקריים״ למרות שבפועל הם לא אומרים כלום; להלחיץ את הצופה שאם הוא לא ימהר המבצע יגמר ובכך לגרום לו לקנות משהו שהוא ממש לא צריך; אותנטיות ותחושת שייכות (״חובה בכל בית ישראלי״); שימוש במין, הצגת המוצר כטוב יותר ממה שהוא באופן קיצוני, פנייה ״כנה ואמיתית מהלב״ , ג׳ינגל שמח ודביק שמסתיר את אופי המוצר עצמו וכמובן שימוש בסלבריטי, גם אם הוא לא ממש רלוונטי למוצר.
בנוסף, בסוף הסרטון מתגלה כי גם הסרטון המקורי שאותו רצינו לראות (יום הולדת לחתול) גם הוא פרסומת סמויה. הפרויקט מעלה שאלות על כמה פרסום אנחנו סופגים ביום יום־שלנו, מהם השיטות שקונות אותנו, וכמה זה הזוי שזה עובד.
יובל פארמן | יום הולדת לחתול
יפתח ליאור | ד״ש מהגבעה
לאורך חודשיים צילמתי קבוצה של נוער הגבעות המתגוררים בגבעה באיזור שילה. הימים הם תקופת הסגר ואני נוסע לחפש אקשן בגבעה בשומרון. לא ידעתי בדיוק מה אני רוצה להשיג, ידעתי איפה ואת מי. בגלל שהם קבוצה מאוד סגורה אז בהתחלה הייתה הרבה חשדנות: מה לבחור חילוני מתל אביב לחפש בגבעה. גם לי לא היה ברור אז. לאט לאט הם התרגלו אליי.
הם אירחו אותי יפה. אפילו ישנתי שם. דיברנו על פוליטיקה וגם על קשיים בזוגיות. אני מצלם, מקליט שיחות ובעיקר מחכה שיקרה איזה משהו מעניין. חיפשתי אקשן. אבל האקשן לא בא. ככל שעבר הזמן הבנתי שאקשן אני לא אמצא פה אבל התחברנו יותר. חשבתי שאולי מהסיפורים שלהם אני אמצא את הסיפור לסרט שלי.
כשהזמן דחק וכבר כמעט זנחתי את הפרוייקט ניסיתי להבין למה בכלל הגעתי לשם. מה חיפשתי שם. חיפשתי פנטזית נעורים. חיפשתי את מרד הנעורים בצורה הכי רדיקלית שלו, חיפשתי לחזור לרגע לילדות פרועה נטולת פחד. הבנתי שהסיפור פה הוא לא הם אלא סיפור אישי שלי בחיפוש אחרי זהות וגבריות אידאלית.
יפתח ליאור | ד״ש מהגבעה
ליעד שירן | Arcadia
מיצב אינטראקטיבי המכניס את הצופים והמשתמשים לחוויה ייחודית של איור, סאונד ואנימציה. החוויה מציגה עולם חדש במצבי יום ולילה, המושפע מצלילים ומנגינות שונות. יצאתי מהמילה exploration, מתוך רצון לתת חוויה שונה וייחודית לכל אחד שמפעיל את הפרויקט.
לוח המקשים שמפעיל את העבודה זמין ומזמין לכולם, כך שכל אחד, לא משנה מהן יכולותיו המוסיקליות, יכול לתפעל את העבודה ולהנות ממנה. בחירות הסאונד גם כן נעשו בכוונה לכך שאין יכולת ״לטעות״, כל דרך נגינה לגיטימית ואין דרך אחת נכונה לנגן.
ליעד שירן | Arcadia
מיכל כץ | מיקומך בתור הוא
״מיקומך בתור הוא״ מבקש לנסח את התור כתופעה חברתית, חזותית וייחודית המתקיימת במדינת ישראל. במהלך הפרויקט בחנתי את האמון של החברה הישראלית במוסד התור, ומצאתי שאותו אמון הלך והתערער עם השנים: התורים הפכו למושג פרום יותר ולבשו צורה אחרת. מיקומך בתור הפך לנזיל – בהתאם למיקומך בחברה, או בספקטרום המגדרי.
ההמתנה הפכה לדיכוטומיה, שמלווה בחוסר אמון כי הדבר שעבורו אנו ממתינים אכן יתממש, לצד הרצון העז להגיע אליו. זו הדיכוטומיה שמלווה את חיינו בישראל: אנו נאחזים ועם זאת נאבקים. איש ברעהו, איש בממשל. התור הפך מזמן למיקרו־קוסמוס של החברה הישראלית, על יופיה ועל כיעורה.
מיכל כץ | מיקומך בתור הוא. צילומים: דניאל חנוך
מתי קלטר | Being
Being היא חוויה משחקית אינטראקטיבית לאייפד שמדמה הרכבה של ישות באמצעות מושגים, חפצים, זכרונות, חברויות וקשרים. החוויה חוקרת את תפקידם וחשיבותם של החלטותינו אל מול הנסיבות שאליהן אנו נקלעים, ומאפשרת לכל שחקן לפרש נרטיב אישי עבור ישות משל עצמו.
מתי קלטר | Being
נטע מרים פרץ | באנו בשביל הכנפיים, נשארנו כי לא הצלחנו לעוף
סרט אנימציה קצר המבוסס על סיפור קצר שכתבתי. האנימציה עשויה מהדפסים ביתיים מהחומר סול ומגזרות נייר. כשהתחלתי לעבוד על הפרויקט ידעתי שהוא יהיה עשוי מהדפסים. הטכניקה נוצרה עם תחילתו של הסגר הראשון שבעקבותיו נאלצתי להעביר את ״סדנת ההדפס״ אלי הביתה, וחיפשתי טכניקה שתייצר את הנראות שאני מחפשת.
נטע מרים פרץ | באנו בשביל הכנפיים, נשארנו כי לא הצלחנו לעוף
סטס קרילוב | אמא, ישו לא יציל אותי
הסיפור מתחיל ביציאה שלי מהארון בפני אמא וממשיך לאורך חמש שנים עד היציאה שלי בפני אבא. הסיפור נכתב בשם עט על מנת להדגיש את ההבדל שבשיח ובנורמות המגדריות בתרבות הרוסית שממנה מגיעה המשפחה שלי. הומור הוא כלי שמשמש את רובנו בניסיון הנואש, לפעמים, להתמודד עם סיטואציות קשות ומכאיבות. מהמקום הזה אני רוצה להחלים ולרפא את הפצעים שלי.
אני תמיד אומר שאמא שלי הזויה. אמא של כולם הזויה, אבל שלי ממש. אולי אני רואה אותה ככה כי היא גדלה במקום שונה, ואולי בגלל זה גם היא רואה אותי ככה. ובכל זאת אני מת עליה, גם אם היא לא מצליחה להבין אותי. לפני שש שנים סיפרתי לה שאני אוהב בנים, ואת זה היא ממש לא הצליחה להבין. אז מצאתי את עצמי בסיטואציה שבה אני מנסה להסביר והיא מנסה להקשיב, ולמרות שזה לפעמים מתסכל, מאכזב, אבסורדי וגם מצחיק. אמא, אני אוהב אותך, ועכשיו את meme.
סטס קרילוב | אמא, ישו לא יציל אותי
עומר אלון | מלכת אמבטיה 2020
50 שנה לאחר העלאת (והורדת) המחזה ״מלכת אמבטיה״ של חנוך לוין בתיאטרון הקאמרי, הטקסטים והמסרים הסאטירים עדיין רלוונטיים. לכן החלטתי להגיש מחדש את קטעי המחזה בפורמט של אתר אינטנרט.
בפרויקט בחנתי את המרחב שבין המחזה הכתוב למחזה הבימתי, וכניסתו של המחזה לעולם אינטראקטיבי. יצרתי מרחב של שיטוט תלת־ממדי על מסך, המשלב את טקסט המחזה יחד עם הקלטות מההצגה המקורית, לצד דימויים חדשים שיצרתי. בנוסף עיצבתי אותיות לטרינג תלת־ממדיות המלוות את הפרויקט, שמבוססות על תפאורת המחזה המקורי.
עומר אלון | מלכת אמבטיה 2020
ענבר בצלאל | A.brief.history.of.womankind
חקרתי את המסרים שמעצבים אותנו כנשים: על אילו מיתוסים הם נבנו? ואיך אנחנו עדיין סוחבות את אותם סטריאוטיפים איתנו, בין אם במודע ובין אם לא.
ברבים מהמיתוסים, אלה שסופרו לאורך ההיסטוריה ואלה שסיפרתי אני, נמצאות הנשים בתוך ברירת מחדל איומה. הן יכולות להיטמע ברקע השליו, הנעים, מלא הצמחיה ולהיעלם בתוכו, להפוך לשקופות ובלתי נראות. האפשרות האחרת היא לפרוץ מתוכו החוצה, לצאת מאזורי הטוהר האמיתיים או המדומיינים. כשהן עושות זאת הן נתפסות כ״אחרת״ – כדמונית, כזו שמתוכה בוקע הרוע.
הדרך שבה מיוצגות הנשים כדמוניות בא לידי ביטוי בשני אזורי ייצוג נשיים: באיבר המין הנשי, שמסמל תמיד משהו אפל, מפחיד, כזה שכדאי להיזהר ממנו; ובפה – זה שמתוכו יכולות לצאת המילים שיש חשש שיכפרו בסדר הגברי ההיררכי וההגמוני.
ענבר בצלאל | A.brief.history.of.womankind
אלה יהודאי | מה שנגזר החוצה
כתב־היד שבו אנו כותבים וכותבות היום הוא כתב־יד אשכנזי, ועד לפני זמן לא רב כתבו גם במְעַלַּק (״התלוי״), כתב כתב־יד ספרדי שהתפתח על ידי יהודים בארצות האסלאם. במסגרת הפרויקט שלי למדתי לכתוב ולקרוא בכתב, מתוך ניסיון להתחקות אחרי הייחוד הצורני והטיפוגרפי שלו שהושפע מהכתב הערבי ומהתרבות המוסלמית. הכתב לעתים מחובר ועמוס בליגטורות ובשונה מהכתב האשכנזי ומאותיות הדפוס, הכתב הספרדי נכתב מתחת לשורה כשהבייסליין הוא החלק העליון של האות.
הספר שהכנתי מציג מחקר צורני וטיפוגרפי על הכתב וכן חלקים ממחקרה ההיסטורי ופורץ הדרך של החוקרת יעל ברוך. חלקו האחרון של הספר מוקדש לבחינת התופעה של הדרת תרבות יהדות ארצות האסלאם, מתוך הבנה שהיעלמותו של הכתב לא התרחשה בחלל ריק. בחלק זה אצרתי טקסטים ושירים שונים העוסקים בשאלות של זהות ובהדרת תרבות ומסורת, תוך ניסיון להתבונן בתהליך ההיכחדות שעבר הכתב מזווית רחבה יותר.
אלה יהודאי | מה שנגזר החוצה. צילומים: דניאל חנוך
אריאל לאון עזוז וגיא בר־חוה | RiPiT H00K
RiPiT היא חברת מכונות משחק המחדשת, מעדכנת, ומשדרגת מכונות משחק אלקטרוניות ישנות, תוך בחינה של תרבות משחקים, תרבות פופולרית, אמנות, עיצוב והיסטוריה. החברה מאמינה שבהתממשקות המשחק הפיזי עם החדשנות הדיגיטלית קיים הכוח והפוטנציאל לחבר בין הדורות השונים ובכך לאפשר לילדים של היום (מסכים) וילדים של פעם (מכונות), לשחק וליהנות ביחד!
בתהליך מחקר מעמיק למדנו אודות המערכות השונות, האפשרויות והאתגרים העומדים לפנינו. מתוך מגוון מכונות שהוצעו לנו על ידי יריב פלור, אספן מכונות הפינבול, החלטנו לעבוד עם מכונת H00K משנת 1992, ששוחררה כפריט אספנות יחד עם משחק ארקייד יפני. זירת המשחק הושארה אותנטית ואליה הורכב מוח דיגיטלי חדש בן זמננו, המתקשר עם הרכיבים האלקטרוניים המקוריים של המכונה.
אריאל לאון עזוז וגיא בר־חוה | RiPiT H00K. צילומים: נעמה דשבסקי
בן ויסמן | בעקבות העצים
האם האדם הוא עץ השדה? בעקבות הנחיות הסגר והריחוק החברתי מצאתי את עצמי בורח אל היערות שבפאתי העיר פעמים רבות. במקום שבו נוכחות האדם נעלמת, צפיתי בסוג אחר של התקהלות. עצים בקבוצה גדולה קרובים זה לזה, נעים ברוח והאיוושה בעליהם, נשמעה כאילו הם מתלחששים. תהיתי האם חברתם מתנהלת כערוץ עצמאי, נפרד מהכאוס השורר בעולמינו.
עלה בי רצון עז להכיר את העצים ויצאתי למסע ברחבי הארץ. במהלך חיפוש אחר רגעים שונים בחייהם, החלתי באיסוף רשמים שונים מהטבע דרך ציור מהתבוננות. מצאתי נקודות ממשק רבות בין חיינו לחיי העצים. כמונו, העצים חווים קשיים, תשוקות, סבל ותקווה. אך מעל הכל העץ הוא יצור חברתי וחבר בקהילה, שלה הוא תורם וממנה הוא מקבל.
המיצב שיצרתי הזמין את המבקרים להתקרב אל העצים, ופתח שער לחייהם באמצעות שבעה רגעים משותפים שאנו בני האדם חולקים עם העצים. אלו נבחנים דרך מבט רומנטי ומבט מדעי במיצב אינטרקטיבי, המשלב ציורי טבע אימפרסיוניסטים מול רישומים מחקריים.
בן ויסמן | בעקבות העצים. צילומים: דניאל חנוך
גיא קוסובסקי | מיטה. שליש חיים
הפחד מהיעדר שינה, או משינה ארוכה מהצפוי ולא להצליח לקום למסיבה, לטיסה לברלין או ליום הנחייה עם הקבוצה ביפו, הוא פחד יומיומי שכבר מימש את עצמו. ובכל זאת, למרות הפחדים, מיטה היא האוביקט האולטימטיבי. היא רגעית ומרגיעה, היא נחמה, היא סיבה, היא תוצאה, היא אש וגם מים, היא רוח והיא אדמה. היא בסיס להכל. היא תרופה, והיא גם מחלה. היא החיים, היא מוות.
את המשפט ״אני מת להיות במיטה שלי״, יכולתי לשמוע, יותר מאשר את המשפט ״אני מתגעגע לאמא שלי״. את החיבוק הרך של המיטה שלי, אף אחת או אחד לא תוכל להחליף. בספר שיצרתי ביצעתי חלוקה של המיטה לשישה פרקים: בסיס, מזרן, סדין, שמיכה, כרית ומיטה. בחנתי אותה בזירות והקשרים שונים: תרבותיים, חברתיים, פוליטיים ועוד. הספר מלווה ביומן וצילומים אישיים מחיי במיטות שונות.
גיא קוסובסקי | מיטה. שליש חיים
דליק סמקאי | Blubbles
בלאבלס היא אפליקציית מציאות רבודה להנגשה ויזואלית של מלל עבור אנשים בעלי לקות שמיעה, באמצעות בועות קומיקס בעולם האמיתי. האפליקציה מיועדת להיות מותקנת בעתיד על משקפי מציאות רבודה (AR), כך שמשתמשים יוכלו לראות את המלל שנאמר בסביבתם כטקסט שמוצמד לפני הדוברים, ולעשות באפליקציה שימוש יומיומי שוטף ונוח, כתוספת או כתחליף למכשירי השמיעה. כרגע גרסת הדסקטופ של האפליקציה עובדת על כל מחשב עם דפדפן כרום, בחיבור מצלמה ומיקרופון, ובגרסת דמו למשקפי VR עם מצלמה.
דליק סמקאי | Blubbles. צילומים: שירה ביליג
The post בוגרים 2020 // המחלקה לתקשורת חזותית, בצלאל appeared first on מגזין פורטפוליו.
