אני במאית וידיאו שגרה בלוס אנג׳לס. למדתי בבצלאל ב־2018, במחלקה לתקשורת חזותית. הקפאתי את הלימודים לשנה, עברתי לארצות הברית והשנה הפכה לשלוש. בשנה האחרונה עבדתי על פרסומות וקליפים.
לפני כמה חודשים עבדתי עם להקת Woodlock ממלבורן, אוסטרליה. הלהקה ביקשה שאעזור להם ביצירת קליפ לשיר חדש, SUPERHERO, שנכתב בעקבות מסע גירושים מכוער שעבר הגיטריסט של הלהקה. הוא רצה שהקליפ יסמל את האובדן של מה שבעבר היה כל עולמו והביטחון שלו, אשתו ובנו; את השקיעה שלו בדיכאון ואת ההבנה שהעולם שהוא הכיר אינו עוד.
אם התקופה האחרונה לימדה אותנו משהו, זה כמה מהר העולם שאנחנו מכירים יכול להתערער. המציאות שלקחנו כמובנת מאליה הפכה להיות משהו שאיננו מכירים יותר. ומה שידעתי מתחילת התהליך, זה שחשוב לי להעביר את התחושה המשונה הזאת. זאת הפעם הראשונה בהיסטוריה של חיינו שכולנו חווים את אותו הדבר, לא משנה באיזה יבשת אנחנו גרים.
האתגר שעמד בפני היה איך ליצור וידיאו בבידוד, ללא הלהקה, ללא שחקנים וללא צוות. כך הגעתי להבנה שהכוכבת של הקליפ הזה תהיה מדפסת קנון Pixma. בעבודותיי אני לעיתים קרובות משתמשת בגורם ההפתעה: אני אוהבת כשדברים נראים באופן מסויים וככל שהנרטיב מתקדם אנו מבינים שהוא לא בדיוק מה שחשבנו.
הפתרון שבחרתי היה להשתמש במגרעה של השימוש במצלמה לטובתנו, למצלמה אין את היכולת להבדיל בין אוביקטים דו־ממדיים לתלת־ממדיים, כך אשליות תלת־ממד נוצרות. החלטתי להשתמש בתכנים מודפסים (במדפסת ביתית רגילה) ולגרום להם להיראות תלת־ממדיים.
יצרתי בית, חדר חדר. כמעט כל אוביקט שיש בבית הם חפצים של חברי הלהקה והם הוצבו בחדרים לתרום לסיפור ולסמל תקופות בחייהם. גם יצירות האמנות הקלאסיות, כמו ״החירות מובילה את העם״, ״משפט סוקרטס״ וכו׳, הועמדו בבית כסמל לגיבורים קלסיים. כך גם מכונית הדולוריאן שמוכרת מהסרט בחזרה לעתיד, המספר על בן שחוזר לעבר על מנת להציל את קיומו, את היכרות הוריו ומערכת היחסים שיבנו בעתיד.
המובייל בחדר הבן בנוי מכלי הנגינה של חברי הלהקה. הקלטת השיר נעשתה בגראז׳ של מתופף הלהקה; חדר זה שוחזר מתוך תמונה ומוצג אף הוא בסרטון.
תמונות הפולרויד שהופכות ברורות מרגע לרגע, בניגוד לבית המאבד את צורתו, הן תמונות הילדות של מתופף הלהקה, שעברו המשפחתי דומה בצורה מדוייקת לבנו של גיטריסט הלהקה. גם הוריו נפרדו כשהיה בן שלוש והוא גדל בחזקת אביו, שמוצג בתמונות הפולרויד. תמונות אלה, ההופכות ברורות ככל שהבית הופך לשברירי יותר, עומדות בניגוד להרס הבית והן התקווה שנותרה והשאיפה לעתיד טוב יותר. והן בסופו של הקליפ האוביקט היחידי שנותר ללא פגע.
הבית כולו מודפס, ובסופו של דבר גם נשר, בדומה לקלות שבה הודפס. כך גם נוצר הדימוי שמה שאנו רואים – מה שנראה כמו בית יציב – מתחיל לאבד כוח כבידה, אז אולי הוא מרגיש קצת שונה ממה שחשבנו, פחות יציב. ולקראת הסוף אנו מבינים שאולי הוא לא כל כך אמיתי, בית מנייר, שיכול להיקרע ולהישרף בקלות, ורק כשהבית כבר עומד להיהרס כליל, אנו מבינים שכל מה שראינו עד כה אינו אמיתי. הקיר הרביעי נשבר והדימוי של הבית נעלם.
מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו
The post נטע בן עזרא // SUPERHERO appeared first on מגזין פורטפוליו.
