מירית רודריג עברה מספר נקודות ציון חשובות בקריירה שלה וכולן כיוונו אותה למקום שבו היא נמצאת עכשיו. לאחר סיום הלימודים במחלקה לעיצוב אופנה בשנקר היא עבדה במשך שש שנים בחברת דלתא, שם למדה איך מנהלים תהליך עיצוב וייצור של מוצר בסטנדרטים בינלאומיים. בקלוזט, חנות־אטלייה במתחם רחוב החשמל בתל אביב (שהיתה בבעלותה עד שאילוצי תמ״א גרמו לה להיסגר), למדה איך לנהל מותג משל עצמה.
ברזילי, שם שימשה כעשור כמעצבת הבית, הבינה ודייקה מי הלקוחה שאליה היא מכוונת. ובשנה שעברה, ומיד לאחר שהגיעה פניה משבוע האופנה בפריז, שם הציגה קולקציה ראשונה ועצמאית משל עצמה, היא החליטה לצאת לעצמאות והקימה את המותג MR.
נפגשתי עם רודריג לרגל השקת הקולקציה החדשה לסתיו־חורף 2020/21 – מסע, דרך, חלום. מעבר לסקרנות שהקולקציה עוררה בי, הצילומים האמנותיים של מיכל חלבין והסטיילינג של חיה וידר רק הגבירו אצלי את הרצון לגעת ולראות את הפריטים במציאות ולשמוע על הדרך והתהליך.
הפגישה נערכת בחנות בתחילתן של שדרות רוטשילד בתל אביב. שפת העיצוב של החנות, והפריטים שמוצגים לצד הקולקציה, רק חידדו את התחושה שרודריג לא עיצבה ״עוד קולקציה״ אלא מספרת סיפור; הקולקציה הנוכחית היא כנראה עוד פרק בספר שעוד נכתב.
את הפנייה להשתתף בשבוע האופנה בפריז קיבלה רוגדריג בעקבות פניה באינסטגרם מחברה פריזאית שמייצגת מעצבים צעירים מרחבי העולם. בשונה משבוע האופנה בארץ, היא מספרת, שבו מציגים רק המוכרים והידועים, בפריז עושים הרבה לטובת הכרות עם מעצבים חדשים ורעננים.
רודריג הציגה בפריז קולקציה קייצית, שבחלקה נוצרה בשיתוף פעולה עם רוקמות מהגליל בשילוב עבודות טקסטיל של טל דרורי, מעצבת ומאיירת ישראלית שפועלת בלונדון. הקולקציה -שיוצרה כולה בארץ – הציגה את כל תפיסות העולם שלה: שימוש בחומרים טבעיים, יצור מקומי ושיתופי פעולה. מכאן הדרך כבר היתה סלולה להשקת המותג העצמאי MR ופתיחת חנות משל עצמה בתל אביב.
בחודש מאי היא פתחה את החנות בשדרות רוטשילד 1 בתל אביב, ממש בתוך משבר הקורונה. בחנות היא מוכרת את פריטי האופנה והאביזרים שמעוצבים ומיוצרים בסטודיו שלה בקרית מוצקין, שממנו היא פועלת יחד עם עוד שבעה אנשי צוות קבועים, כולם מצפון הארץ ועם כולם יש לרודריג הכרות רבת שנים. גם הרוקמות שאיתן היא עובדת הן מהגליל והן מלוות אותה בעבודותיה בכל קולקציה כבר שנים רבות.
לא רק שחקניות חיזוק
רודריג עצמה רוקמת, ויש לה אוספי רקמות רבות שאותם היא שומרת עוד מילדותה. בעודה מתכננת את הקולקציה החדשה, היא נתקלה ברקמת חוטי משי עתיקה של ציפור צבעונית דמויית טווס. הרקמה הזו, לצד רקמה נוספת שהיא רקמה בעצמה, ושמופיעה בה דמות ישראלית נוסטלגית, הן ההשראה שלה לקולקציה החדשה ולרצון לצאת למסע של פנטזיות.
את ההשראות היא אוספת לאורך כל היום, ואלו לעיתים מתורגמות בלילה לחלומות. לפעמים היא מקיצה מתוך החלום, מציירת את מה שחלמה, ולעיתים היא רוקמת ציור בחוטים – רצה עם המחט כמו עם מכחול במשך שעות רצופות.
בדומה לקולקציות קודמות שלה, גם הפעם הקולקציה שעיצבה לא תיאטרלית וניכר שהיא לא מוכתבת על ידי טרנדים: הבגדים לבישים וקל להתחבר אליהם. יש בה שמלות טול, ז׳קטים ומעילים נינוחים, חולצות כותנה רקומות, שמלות משולבות ברקמות, ופריטים בצבעים חלקים כולל ליין שלם וחדש של פריטים עשויים בד ג׳ינס.
״אין פה עניין של גיל״ היא אומרת על הלקוחה שלה. ״חשוב לי שבכל פעם שהיא תלבש פריט שלי, היא תחוש כמה נוח ונעים לה בבגד, מעבר לכמה הוא יפה. חשוב לי שהבגד יספר סיפור, יעורר זיכרונות, געגוע לחוויה כלשהי, לטיול רחוק, לדמויות, לריחות ולטעמים״.
כדי לממש את פנטזיית המסע, רודריג החליטה לצלם את הקולקציה עם האמנית מיכל חלבין, שאיתה חלמה לשתף פעולה מאז ומתמיד. היה לה ברור שחלבין, שמצלמת במצלמת פילם, תצליח להעניק לתמונות אופי אמנותי.
הן לא הכירו לפני כן, אבל החיבור היה מידי: הן נפגשו לפגישה אחת בלבד ומשם התחילו לטוות את החלום ומימושו. ״בפנטזיה״, מספרת רודריג, ״רצינו לצלם בזנזיבר. חשבנו שהנופים שם יתאימו לצבעוניות של הקולקציה. נוכח הנסיבות (קורונה) זה כמובן לא צלח ולאחר מספר חיפושים חלבין מצאה את הלוקיישן – נחל כזיב, למרגלות הכפר כליל שבגליל״. הן יצאו למסע בן מספר ימים לצפון אל הטבע, אל המים, ״אל מקומות בסיסיים ולא מתיימרים״.
רקמה היא דרך הביטוי שלי והיא עומדת במרכז היצירה שלי. בעבודות הרקמה אני שואפת לשמר את רוח המקום שבו אני חיה, גם מבחינת המשאב האנושי וגם מבחינת משאבי הטבע ונופי הארץ
את הפריטים בקמפיין מדגמנות שתי דוגמניות שמתגוררות בארץ כבר מספר שנים, האחת הגיעה לארץ כשהיתה בת 9 יחד עם הוריה, פליטים מסודן, והשניה היא ג׳מייקנית שמתגוררת בארץ מספר שנים; שתיהן מיוצגות בסוכנויות מקומיות. הבחירה בהן נבעה, בין השאר, מההבנה של רודריג שהן מייצגות אידיאל של יופי שמבחינתה הוא הכי נכון לקולקציה.
״אין פה עניין של פטרונות. להיפך״, היא מדגישה והודפת ביקורת אפשרית על הבחירה בדוגמניות כהות עור. ״בשונה ממעצבים רבים, אני מרגישה שמעצבים עצמאים וחברות אופנה שיוצאים בקמפיינים מפחדים להציב בפרונט נשים עם צבע עור כהה, ושלא ממש נותנים כאן הזדמנות שווה לאחר ולשונה.
״יש בארץ דוגמניות מדהימות שלא תמיד מוצגות בקדמת הבמה, הן לרב ׳שחקניות חיזוק׳. חבל שעל אף היותנו מדינה הטרוגנית, עם המון עדות, עדיין קשה לקבל כאן את השונה״.
מוטיב הרקמה חוזר אצלך לאורך כל הקולקציות ולאורך כל השנים. איפה, אם בכלל, עובר הגבול בין השראה לבין ניכוס תרבותי?
״רקמה היא דרך הביטוי שלי והיא עומדת במרכז היצירה שלי. ההחלטה מה יירקם על איזה פריט משתנה בהתאם להשראה ולהלך הרוח הפנימי שלי, עם הרבה עבודה מהבטן. בעבודות הרקמה שלי אני שואפת לשמר את רוח המקום שבו אני חיה, גם מבחינת המשאב האנושי וגם מבחינת משאיב הטבע ונופי הארץ.
״החלוציות מהווה מודל עבורי, כמו העיסוק בטבע שהוא אלמנט מרכזי בעיצובים שלי: פרחים, צמחים, ונופים, יחד עם אלמנטים חלוציים משנות ה־50 של קום המדינה. לצד אלו יש בי רצון לשמר את המשאב האנושי שיש לנו בארץ, מבחינת יוצרים ועבודות יד״.
את הקולקציה החדשה של מירית רודריג אפשר למצוא בחנות (שד׳ רוטשילד 1, תל אביב) ובאתר המעצבת. מחירים: מכנסיים 390־790 ₪; חולצות טי 190־369 ₪; חולצות מכופתרות 390־690 ₪; שמלות 590־1,290 ₪; מעילים 790־1,690 ₪.
The post מירית רודריג: מסע, דרך, חלום appeared first on מגזין פורטפוליו.