בקיץ שעבר קיבלתי מייל משמח מהוצאת מודן עם הצעה לאייר סיפור מקסים שכתבה רות קלדרון בשם הנסיכה והאבן. רות ראתה באתר שלי איור של דמות שיצרתי כפרויקט אישי, והרגישה שזו בדיוק האווירה שהיא חיפשה לנסיכה שלה.
הספר, המבוסס על סיפור חסידי מאת רבי נחמן מברסלב, עוסק בנסיכה אמיצה וסקרנית שמקבלת חידה מאביה המלך טרם יציאתו לנסיעה: כיצד אפשר להעביר את האבן הגדולה מכיכר העיר, לחדר הגבוה בארמון. מכל רחבי הממלכה מגיעים יועצים המנסים לפתור, לחשב, לכשף ולתחמן על מנת לפתור את החידה, אך כולם נכשלים.
אובדת עצות, פונה הנסיכה לתמיכתה של טבחית הארמון, דמות נשית חזקה נוספת בסיפור, שמקשיבה לה, מנחמת ונותנת עצה חכמה, שבאמצעותה מצליחה הנסיכה לפתור את החידה ולהביא גאווה (ודמעות של אושר) לאביה המלך.
נפגשנו רות, רחלה זנדבנק העורכת ואני בבית קפה בבוקר שישי חם במיוחד. בית הקפה היה עמוס ואני עדיין זוכרת את התחושה המוזרה של חיפוש אדם שמעולם לא פגשתי בקהל של אנשים, להשתהות לפקפק ליד כל זוג נשים ולהשוות לתמונות שיש לי בראש. לשמחתי מצאתי את רות ורחלה די מהר והן גם זיהו אותי, ומהרגע שישבתי איתן והתחלנו לדבר על הספר, על העולם, ההשראות, המחשבות של כל אחת מאיתנו, התחושה המוזרה התחלפה בתחושה מרגשת של יציאה להרפתקה.
הפרויקט האישי
האיור לפרייה
רות סיפרה לנו על העולם שהיא בראה ועל הרקע שלו – תקופת המצודות, אזור עכו לצד הים, דמויות שחומות בבגדים תקופתיים. סיכמנו שהנסיכה צריכה להיות עצמאית ומשוחררת, בבגדים נוחים לשלל הפעילויות הצפויות לה בעלילה.
בנוסף, חשבנו שחיית מחמד, למרות שאינה מצוינת בטקסט, תתרום לסצנות ותעצים את החוויה של הדמות. רות ראתה איור שעשיתי עבור קמפיין פרסום לחברת פרייה שכלל נערה ונמר, והציעה שחיית המחמד תהיה נמר. זו חיה שהתאימה מבחינת האזור והתקופה, היא גדולה ואפשר לתת הרבה הבעה ונוכחות לשפת הגוף שלה.
בעזרת רות עשיתי מחקר ויזואלי ואספתי חומרים על התקופה, חלקם מבוססי טקסט בלבד מפני שלא היו לי כמעט תמונות להסתמך עליהן. התחלתי לגבש את הדמויות ואת העולם בסיפור. דמויות הנסיכה, המלך, ושמעה הטבחית, המבוססת על דמות יקרה לרות, נפתרו בקלות, אבל בחיית המחמד נתקלנו בבעיה.
השילוב של הנסיכה השחומה והנמר המפוספס, נתן לנו אסוציאציה של העולם של אלאדין וזו לא הייתה הכוונה שלנו. ניסינו לבדוק אפשרות לחיות מחמד אחרות, אבל לא היינו שלמות איתן. בשלב הזה נכנסה לצוות מיכל פז קלפ, שהחליפה את רחלה בתור עורכת. מיכל הציעה לנסות נמר ארץ ישראלי עם חברבורות במקום פסים: זה פתר את הבעיה והיינו שלמות עם דמות הנמר.
מהשלב הזה, שהדמויות היו מוכנות לצאת הדרך, צללתי לפרויקט. כמאיירת, הרבה פעמים העבודה שלי די בודדה: אני והמחשבות שלי והפרשנות שלי לבד בחלק ניכר מהתהליך. בתהליך העבודה על הנסיכה והאבן, למרות שקיבלתי חופש ואמון מלא מרות ומיכל, הן היו שותפות פעילות שלי במסע. דיברנו, התייעצנו וחשבנו ביחד. לא עברתי את תהליך האיור לבד.
אמנם מיכל ורות לא ישבו לאייר איתי, אבל השיחה על הסצנות המאוירות רעננה לי את המחשבות. מיכל הציעה באחת הכפולות לחלק את העמוד למספר חלקים, כמו קומיקס, רות שלחה לי תמונות והשראות תקופתיות נהדרות, ושתיהן הביעו תמיכה כשהצעתי שהחלק הפנימי של האבן (ספוילר: הנסיכה שוברת את האבן על מנת להעביר אותה לארמון) יהיה צבעוני. זאת על מנת שלפעולת השבירה יהיה ערך נוסף של גילוי, דבר שאלמלא היה נותר סמוי מן העין.
מכיוון שבטקסט לא מצוין דבר לגבי צבעה של האבן, אך בסוף הנסיכה לא רק מובילה אותו לחדר הגבוה בארמון ומצליחה במשימה, אלא גם יוצרת ממנו פסיפס שלה ושל אביה, תוספת הצבעים בחלק הפנימי של האבן תרמה לכפולה הסופית וליצירת פסיפס צבעוני מרהיב.
על הכפולות עבדתי בסדר שבו הן מופיעות בספר. בדרך כלל אני לא עובדת בהכרח לפי הסדר, אבל דווקא במקרה הזה, שיטת העבודה הזאת הכניסה אותי לתוך הסיפור ואפשרה לי לחוות אותו תוך כדי עבודה כסיפור, ולא ככפולה בודדת ומנותקת בכל פעם. הסיפור שבה אותי וריגש אותי בכל קריאה מחדש, למרות שקראתי אותו עשרות פעמים.
בכל פעם שהרגשתי שמשהו בי נהיה מעט מונוטוני – יום שלישי של צביעת אותה כפולה, לדוגמה – הייתי חוזרת אחורה וקוראת שוב את כל הסיפור. זה היה נותן לי את התמונה המלאה ומחדיר בי תחושת מטרה והתרגשות.
גם עכשיו, יותר משנה לאחר שהכרתי את הסיפור, אני מתרגשת כל פעם מחדש לקרוא אותו ולראות את העולם המאויר שיצרתי בחברתן של רות ומיכל: עולם ראוי וחשוב לספר ילדים, שבו גיבורה צעירה יכולה להצליח גם במקום שבו מבוגרים נכשלו, רק באמצעות יצירתיות, תעוזה ואמון בעצמה.
מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו
The post אלונה מילגרם // הנסיכה והאבן appeared first on מגזין פורטפוליו.
